ביצי מאכל ש'קפאו' ושרדו בשלמותן בעת התפרצות הר הגעש וזוב, שקבר תחת הלבה הרותחת שלו את כל בתי העיר פומפיי באיטליה תשע שנים לאחר חורבן בית המקדש השני, ונמצאו באזור השוק של פומפיי, מהווים בסיס לקביעה המדעית בשאלת ה'כזית' הנדרש לאכילת מצה בפסח.
פרופ' זהר עמר מאוניברסיטת בר-אילן, מומחה בתחום החי והצומח בעולם הקדום, הוא שחשף את הביצים הקדומות ביותר שנמצאו במחקר ארכיאולוגי, בניסיון נוסף להטיל אור על שאלת גודל הביצה בימי חז"ל.
אף שמצוותו העיקרית של ליל הסדר, מדאורייתא ממש, היא אכילת כזית מצה (בנוסף למרור, שבוודאי אינו קלח חזרת), נחלקו הפוסקים לדורותיהם באשר לגודלו של ה'כזית' המתחייב מדאורייתא. המחמירים סבורים שכזית ההלכתי הוא שיעור מצת מכונה שלימה, ויש אומרים ששיעור הכזית מצה הוא חצי מצת מכונה, ויש גורסים כי ניתן להסתפק בשליש מצת מכונה כדי לקיים את מצוות כזית מצה מדאורייתא.
אבל מהו השיעור המדוייק, מבחינת הריאליה של עולמנו המציאותי, של ה'כזית'?
מבלי להיכנס לפילפולים חשבוניים באשר למערכת היחסים הסבוכה שבין גודלו של הזית לגודלה של הביצה, מסכימים הפוסקים כי שיעור ה'כזית' הוא בין רבע לחצי ביצה. על פי שיעור 'כביצה' נקבעים שיעורי תורה והלכות שונות; למשל, חובת אכילת מצה בליל הסדר 'כזית' - מחושבת לפי דעות שונות בהלכה, בין רבע לחצי ביצה. השאלה היא איפוא מה גודלה של הביצה בימי חז"ל? האם הביצה בת ימינו גדלה או הצטמקה יחסית לביצה שהיתה לנגד עיני חז"ל.
הדעות בהלכה בסוגיה זו חלוקות, מן הקצה אל הקצה. יש אומרים שהביצה בידי חז"ל היתה גדולה הרבה יותר, ומכאן שמידת 'כזית' היא לא פחות ממצת מכונה שלימה, ויש אומרים כי הביצה בימי חז"ל היתה קטנה הרבה יותר, ומכאן שגם שליש מצת מכונה יספיק ליציאה ידי חובת אכילת מצה בליל הסדר. הגאון רבי אלחנן וסרמן ('קובץ שיעורים' ח"ב סי' מ"ו), מתייחס בין היתר לטענה "שנשתנו הביצים עכשיו מכפי שהיו בזמן חכמי התלמוד", ודוחה תפיסה זו.
וכאן סייע לפרופ' עמר הגילוי של הביצים בפומפיי, שחרבה בשנת 79 לספירה, כשנקברה תחת מפלי הלבה הרותחת של הווזוב. בשוק של העיר, המאקלום (macellum), התנהל מסחר ענף במוצרי מזון למיניהם, החל בפירות וירקות, דרך ביצים ובשר, ועד כלי בית שימושיים. בשוק גם התנהל מסחר בבעלי חיים, כולל תרנגולות מטילות, שהביצים שהטילו שימשו מרכיב חשוב בתפריט היומי של עשירי פומפיי. קליפות הביצים שקפאו גם הן תחת הלבה הרותחת, נמצאו לצד עצמות בעלי חיים ודגים, שגם הן היו חלק מסל המזון של עשירי פומפיי.
בסך הכל נתגלו בחפירות פומפיי מאות אלפי חפצים, שמשמשים למחקר ומהווים תיעוד לגבי אורח חייהם של התושבים בשנות השבעים לספירה. חלק גדול ממאות אלפי החפצים שהתגלו בחפירות, כולל כלי אוכל ומוצרי מזון, כולל ביצי תרנגולות שגילן 1,950 שנה, מוצגים ומאופסנים במוזיאון הארכיאולוגי בנאפולי, שנחשב לאחד המוזיאונים הארכיאולוגיים החשובים בעולם, ומימצאיו משמשים למחקר בתחומים שונים לגבי אורח החיים בעיר.
מסקנתו של פרופ' עמר, שהגיע גם לביצים משנת 79 לספירה, היא שהביצים אז היו קטנות יותר מביצי התרנגולת של ימינו. מכאן שכמות הכזית מצה שחייבים בה מדאורייתא, קטנה יותר מכפי שהעריכו רבים.
טיפוח התרנגולות הגדיל את גודל הביצה
במחקר פורסם במלואו בכתב העת המדעי JSIJ, מדווח עמר על קליפות ביצים שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות. הוא מציין כי קליפות בימים אינן שכיחות בממצא הארכיאולוגי, מפני שאינן משתמרות לרוב בשל עדינותן ושבירותן. פרופ' עמר סקר במחקר שארך שנים אחדות ממצא של 15 ביצים, שהשתמרו באופן נדיר ונמצאו בישראל ובחו"ל.
הממצא הקדום ביותר היו שרידי ביצים שבדק מחפירות עיר דוד בשלהי בית ראשון וכן ביצים מהתקופה הרומית ומימי הביניים. חלק מהביצים השלמות השתמרו משום שהיו בתוך בורות ספיגה ושפכים.
המחקר מראה שביצי תרנגולות, שנכנסו לסל המזון כמרכיב משמעותי רק בתקופה ההלניסטית-רומית, היו בעת העתיקה בשיעור קרוב לביצה ממוצעת עד למחצית הראשונה של המאה העשרים, בנפח ממוצע של 40-44 סמ"ק. גודל הביצים עלה רק בדורות האחרונים, בעקבות טיפוח גזעי התרנגולות לביצים.
למחקר זה ישנה השלכה הלכתית בהלכה, שכן על פי שיעור 'כביצה', נקבעות הלכות ושיעורי תורה שונים; למשל חובת אכילת מצה בליל הסדר 'כזית', מחושבת לפי דעות שונות בהלכה, בין רבע לחצי ביצה. מחקרו של פרופ' עמר, שהוא ניסיון ראשון לחשוף נתונים ריאלים מבוססים, שעשויים לשנות את הגישה הרווחת, קובע כי שיעור הביצה הממוצעת היה נמוך מהשיעורים המקובלים כיום בעולם ההלכה.