עשרה בטבת, היום בו החל המצור על ירושלים, נקבע גם כיום הקדיש הכללי לחללי השואה שיום פטירתם לא נודע. במסורת היהודית יש חשיבות רבה לזכירת אירועים משמעותיים בחיי העם, והדרכים לכך הן באמצעות קביעת ימי חג או להבדיל ימי צום הכוללים מנהגים שונים שנקבעו לזכר אותו יום. התקופה המודרנית בה אנו חיים הרחיבה את האפשרויות שלנו לזכור אירועים. אחת מהן היא באמצעות הנסיעה לפולין, למחנות ההשמדה ולגטאות.
הנסיעה לפולין הייתה שנויה במחלוקת לאורך שנים. מתנגדיה חשבו שמיותר לצאת מהארץ אל האדמה שהקיאה אותנו מתוכה ולממן שם את צאצאיהם של רוצחי עמנו. תומכיה חשבו שזו דרך משמעותית לזכור את השואה, לזכור ולא לשכוח.
אחרי כמעט שנתיים בהם התהפכו החיים של כולנו ונסיעות לחו"ל הפכו למצרך נדיר. גם הנסיעות לפולין בוטלו מזה שנתיים עקב המצב, מה שעורר את השאלה, האם ראוי להחזיר את הנסיעות לפולין או להשאיר את המצב הנוכחי על כנו גם לאחר שתעבור תקופת המגיפה? והאם, לאור העובדה שישראלים רבים כבר חזרו לטוס לחו"ל, לא כדאי לשקול את האפשרות להחזיר את המסעות לפולין גם בתקופת הקורונה תחת מגבלות מסויימות?
אחד המפעילים החינוכיים החשובים ביותר
ד"ר יוחנן בן יעקב מכפר-עציון, חוקר תנועת הנוער הציונית דתית בפולין (על כך גם כתב דוקטורט) ומדריך מסעות בפולין במשך כעשרים שנה, רואה חשיבות רבה במסעות לפולין ומיצר על כך שעדיין לא מחדשים אותם. בעבר כיהן כמזכ"ל בני עקיבא, יועץ שר החינוך, והממונה על תכנית החינוך היהודי בברית המועצות. מתוך היכרותו עם המסעות לפולין הוא חושב שניתן לחדש אותם תחת פיקוח ומגבלות מסוימות.
האם לדעתך חשוב להחזיר את המסעות בפולין כשיתאפשר הדבר?
בן-יעקב: "אני לא מבין למה לא מחדשים את המסעות האלה. אני לא רואה שום סיבה לא לחדש בתנאים של היום, אלא אם כן יבואו אנשי הבריאות ויגידו שיש מציאות קורונה בפולין, שהנסיעה לשם בלתי אפשרית בשום פנים ואופן. ככל הידוע לי זה ממש לא המצב.
"בארץ משאירים קניונים פתוחים, כי אי אפשר לשתק את החיים. אז אם לא משתקים את החיים, למה את המסעות האלה כן משתקים? זה נתח חשוב מאד בהוויה החינוכית של תלמידים ישראלים, בעיני לפחות".
למה המסעות האלה חשובים לדעתך?
"עשרים שנה עסקתי בהדרכה בפולין, ואין לי צל צילו של ספק שחובה להחזיר את המפעל הזה, זהו אחד המפעילים החינוכיים החשובים ביותר שנעשו במדינת ישראל.
"אנחנו מודעים היטב לרצון של אנשים לנשק ספר תורה. היה להם קשה כשבקורונה אסרו זאת. כי לא מספיק לראות ספר תורה מרחוק. אתה רוצה לגעת, אתה רוצה להרגיש. במסגרת בית ספר שדה כפר-עציון הדרכתי בעמק האלה, שם לימדתי את הפרק על קרב דוד וגלית. לא דומה הביקור בשטח לכל מה שמלמדים בכיתה. אתה רואה, אתה מרגיש, אתה נמצא במקום שבו הקרב הזה התנהל, ואתה חש שאתה מתחבר אליו. המילים והאמירות לא מספיקות. אתה צריך את המגע האישי. זה כנראה חלק מנפש האדם.
"במסע בפולין, המגע האישי הוא בכמה רבדים של העם היהודי. רובד אחד זו העובדה שיש פה 800 שנות קהילה יהודית, שהפכה להיות הקהילה הגדולה ביותר בעולם בשלבים האחרונים שלה.
"המילים והאמירות לא מספיקות. צריך את המגע האישי"
"דבר שני זו הקהילה היצירתית ביותר שהייתה לנו. המאה ה-16 מלאה בגדולי ישראל. 'שולחן ערוך' חובר בצפת ע"י רבי יוסף קארו, אבל נושאי הכלים שעוטפים אותו הם יוצאי פולין. כולם חיו בפולין ובליטא. זה עולם שהוציא מתוכו את הפריצה האדירה של החסידות. זו התנועה הכי מעניינת שיש כי היא מחזיקה הכי הרבה זמן מעמד, מאז 1760 ועד היום התנועה פורחת משגשגת, למרות כל מה שעבר עליה, אין תנועה כזאת בעם ישראל.
"ובסופו של דבר, גם לגבי הכרת נושא השואה, אין תחליף לפולין. מחנות השמדה היו רק בפולין, מחנות הרצח הגדולים קמו ע"י גרמנים בפולין. אם אתה רוצה להגיע לאושוויץ, מיידנק, טרבלינקה, סוביבור וחלמנו - המקום הוא פולין. הגטאות הגדולים היו בפולין: גטו ורשה עם המרד שלו, גטו לודז', גטו קראקוב - כל אחד עם סיפורים חשובים. אין תחליף לדבר הזה.
"בעיני, כדי לחנך ילד יהודי להזדהות מאד עמוקה עם עַם ישראל, הנדבך של השואה הוא רכיב מרכזי בסיפור הזה. כשהדרכתי בפולין המטרה שלי הייתה לייצר תחושת שייכות ומחוייבות מאד עמוקה לעם ישראל, אני חושב שזה הדבר הכי חשוב שצריך לצאת מהשואה".
"לימוד חווייתי לא משתווה ללימוד שאינו חווייתי"
הרב אריה הנדלר, ראש ישיבת ההסדר ברמלה, הדריך מסעות רבים לפולין ורואה בכך חשיבות רבה. גם הוא תוהה למה הנסיעות לחו"ל כבר חזרו תחת מגבלות מסוימות, אבל הנסיעות לפולין עדיין לא.
"קצת מוזר בעיניי שעם ישראל מסתובב בחצי עולם, אבל המסעות לפולין נעלמו. אני חושב שמישהו צריך לשאול את עצמו, האם אפשר להוציא אותם? זו שאלה שצריכה להיות באוויר: האם אפשר להוציא מסעות כאלו? צריך לנצל הזדמנויות, להוציא משלחות ברגע שתהיה אפשרות לכך".
אתה מציע לבדוק את האפשרות להחזיר את המסעות לפולין כבר עכשיו?
הרב הנדלר: "לדעתי זה לא עניין של בדיקה חד פעמית. אני חושב שצריכה להיות במשרד החינוך ומשרד הבריאות איזושהי מערכת שיודעת שהדבר הזה מצפה לצאת לדרך, בדיוק כמו שענפי התיירות יושבים עם אצבע על הדופק ושואלים את עצמם מתי אנחנו יכולים לחדש טיסות ל...
"ברגע שישנה איזושהי מדינה שמתברר שהיא ירוקה, מיד עולות לאוויר פרסומות שאפשר לנסוע אליה. יש גופים שהם בעלי עניין להוציא את התיירות הזו, והם יושבים עם אצבע על הדופק. בצורה דומה צריך גוף שיישב עם אצבע על הדופק ויבדוק האם כבר אפשר להוציא את המסעות לפולין. זה צריך להתעדכן מדי פעם בפעם לפי המצב העולמי".
האם המסעות האלה חשובים מבחינה חינוכית?
"להשקפת עולמי, בהחלט כן. אלה מסעות שיש להם היבט לימודי חשוב מאד משום שלימוד חווייתי לא משתווה במאומה ללימוד שהוא לא חווייתי. כמו כן, יש את ההיבט הלאומי: ההשתייכות לעם היהודי, החשיבות של מדינת ישראל וצבא הגנה לישראל, האפשרות שלנו לקבל פיסת קרקע מתחת לרגלינו, האפשרות שלנו להקים צבא שבאמצעותו אנחנו יכולים להגן על חיינו ועל חיי יהודים נוספים. יש כאן מערכת שלמה של היבטים שהמסעות לפולין נותנים להם מענה".
"קצת מוזר בעיניי שעם ישראל מסתובב בחצי עולם, אבל המסעות לפולין נעלמו"
אחת הטענות נגד המסעות לפולין הייתה, שבני נוער מתקשים להתמודד נפשית עם המטען כבד שיוצרים המסעות הללו.
"באופן כללי, הגיל שבו בני הנוער יוצאים לפולין, כיתות שביעית ושמינית, הוא בהחלט גיל שמאפשר עיכול של הנושא. ברגע שישנם מדריכים טובים וצוות מלווה טוב, אפשר לעבור את המסע הזה בצורה טובה. הכוונה היא לצאת ממנו מחוזקים, לצאת ממנו אידיאולוגים יותר, ציונים יותר, מוכנים להשקיע מאמץ גדול יותר, כדי לשמור על המתנה הזאת שקוראים לה מדינת ישראל. זה הניסיון שלי.
"כמובן שצריכה להיות מערכת מקדימה שבודקת האם כל אלה שאמורים לצאת למסע יכולים להתמודד אותו מבחינה אישית. יש אנשים שבנתוני הפתיחה שלהם לא יכולים להצטרף למסע כזה, אבל אלה דברים שמערכת החינוך יודעת לזהות מראש ולמנוע אותם".
"לנער בן 16-17 אין בשלות נפשית לעכל אירוע כה דרמטי כמו השואה"
לעומת הרב הנדלר שחושב שהמסעות מתאימים גם לבני נוער, טוען איש החינוך אבי רט, כי בני נוער אינם בשלים דיים למסע לפולין, ועדיף שיצאו למסעות בארץ ולא בפולין.
רט, סופר, איש חינוך ועורך התלמוד הישראלי, נסע למסעות בפולין במשך למעלה משלושים שנה עם כל סוגי המשלחות: בני נוער, מבוגרים, ניצולי שואה, סטודנטים וכו', כך שהוא יכול להסתכל בפרספקטיבה של שלושים שנה על המסעות.
מתוך ניסיונו הרב הוא הגיע למסקנה שחשוב לנסוע לפולין - אבל לא בגילאי תיכון: "מתוך כל הניסיון שעברתי אני חושב שעדיף בשביעית שמינית לעשות מסעות בארץ, לפגוש אנשי עדות בארץ, פלמ"ח'ניקים, אנשי מחתרות, מורשת קרב, היסטוריה שיש בארץ, מחנות מעפילים. למה? כי בגיל הזה, ואני מדבר בהכללה ולא על ילד מסויים או בית ספר מסויים, לילדים עוד אין את היכולת לקלוט את הנושא של השואה. לקלוט אין משמעותו קליטת מידע, נתונים, – אלא להבין לעומק, מתוך העומק הנפשי, את האסון הנורא שקרה. ילד לא יכול לקלוט את האובדן, את ההיקף, את ההשפלה. הוא לא יכול לקלוט, כי אין לו כלים. כמו שתינוק בן שנה לא יכול לעכל סטייק. יש לו קיבה אבל אין ביכולתה לעכל סטייק.
"כשאני נוסע עם קבוצות של אנשי צבא למשל, אנשים שכבר קיבלו פיקוד וכבר יודעים לקחת אחריות, היחס שלהם אחר לגמרי. הם מבינים מה זו השמדה, מה זה כבוד לאומי, מה זה פגיעה בעומקי הנפש של האדם, ולכן זה מאד משמעותי הקטע הזה של הגיל ושל הבשלות.
"הנחת יסוד שלי היא, שנוסעים לפולין פעם אחת. אתה לא נוסע כמו לשוויץ כל שנה לסקי. כשהשנה הסקי לא היה מוצלח, נתקן בשנה הבאה. לפולין נוסעים פעם אחת, ואם הפעם הזאת לא טובה, אז לא רק שלא הרווחנו; הפסדנו".
מה הכוונה שאין לנוער כלים לעכל את השואה?
אבי רט: "האם נער שגדל במשפחה חמה עם שפע של אוכל, יכול להבין מושגים כמו רעב? פעם הוא היה רעב כי היו לו רק 4 סוגי מילקי ולא 8 סוגי מילקי, אז הוא אמר: 'אני רעב, אין מה לאכול'. זו רמת הרעב שלו. הוא מסוגל להבין מה זה רעב?
"מה ילד מבין מה זה תאי גזים? מה ילד מבין מה זה שניות אחרונות בחיים? מה ילד מבין מה זה פרידה מהמשפחה? הוא נוסע חמש דקות מחוץ לבית וכל שניה אמא שלו שואלת בסמ"ס איפה אתה נמצא. הוא מבין מה זה להיפרד מהמשפחה, להיקרע למשך 3-4 שנים מן הבית? מה זה להביא אוכל הביתה? ילד יודע מה זה? לנער בן 16-17 אין בשלות נפשית לעכל אירוע כה דרמטי כמו השואה. אין לו כלים להבין את המושגים האלה".
באופן כללי ,לגבי המסעות, מה החשיבות שלהם לדעתך?
אבי רט: "הדור שלנו היום הוא דור מאד מוחשי. אנחנו רוצים לראות הכל – בווידיאו, בפייסבוק, בווטסאפ. אנחנו רוצים לראות הכל מול העיניים. אנחנו דור מאד ויזואלי. עד לפני שלושים שנה חינכו לשואה דרך ספרים, היסטוריה, סרטים. לא נסענו לפולין כי לא היה אפשר לנסוע.
"בני נוער אינם בשלים למסע לפולין. מה ילד מבין מה זה תאי גזים? מה ילד מבין מה זה שניות אחרונות בחיים?"
"מה אפשר לעשות שהיום כל המציאות השתנתה, כל המציאות הויזואלית. נסיעה לפולין זה לחוות חוויה ברמה של תלת מימד, זה לראות את זה ברמה אחרת לגמרי והיא חשובה. יש הבדל בין זה שאני אומר לאנשים בהרצאה ביד ושם שהיהודים נסעו מורשה לטרבלינקה, לבין זה שאתה נוסע את הנסיעה עצמה בתוך היער. זו עוצמה אחרת של חוויה.
"יש הבדל בין לקרא על כך שהיו דרגשים והיה להם קר, לבין זה שאתה עומד בקור מקפיא ורואה את הדרגשים או מתיישב עליהם בעצמך. יש הבדל בין לדבר על תא גזים לבין זה שאתה נכנס לתא גזים ומריח את הריח. יש הבדל בין לקרוא על הסלקציה של מנגלה לבין לעמוד במקום שבו נעשתה הסלקציה עצמה, ואתה רואה את התמונה ואומר: 'סבתא שלי עמדה פה'. זה לא עניין של לקרוא ספר ברמה אקדמית, או לראות תמונה ביד ושם, אלא לעמוד באותו מקום. יש לזה חשיבות והשפעה אחרת לנפש, ולכן אני בעד".
מה צריך לעשות כדי שהמסע לפולין יהיה משמעותי?
אבי רט: "מסע טוב לפולין מורכב משלושה חלקים: הכנה טובה, הכנה של קריאת חומר וימי עיון, מסע טוב – הדרכה נכונה, דגשים נכונים, אתרים נכונים וכד', וההמשך אחרי המסע – מה עושים אחר כך, לאן לוקחים את זה לאישיות שלי. איך אני מתרגל את המסע לשינוי במידות שלי, באמונה שלי, באהבת ישראל שלי וכדומה. אם אין המשך למסע, לא עשינו כלום".
אתה מרגיש שהמסעות לפולין היו חסרים בשנתיים האלה?
"כמו הרבה דברים שהיו חסרים, הרבה דברים השתנו בשנתיים האלה. העולם השתנה וגם זה השתנה. וזה בהחלט חסר. לתחום הזה של הסברה זה חסר".