בסוף השבוע האחרון (ט"ז באב ת"ש) מלאו 81 שנים להתנקשות במהפכן, הוגה הדעות הקומוניסטי ומייסד הצבא האדום הרוסי-יהודי לאון טרוצקי.
לב (לייב) דוידוביץ', לימים לאון טרוצקי, נולד ב-7 בנובמבר 1879 לדוד ואנה ברונשטיין, איכרים יהודים אמידים מכפר קטן בדרום אוקראינה - ילד חמישי מתוך שמונה. ארבעת אחיו הצעירים נפטרו בילדותם והוא נשלח בגיל 9 לאודסה.
באודסה הוא לומד בבית-ספר ממלכתי נוצרי ובגימנסיה בניקולאייב, שם מתוודע לראשונה למרקסיזם. משם הוא ממשיך ללימודי מתמטיקה באוניברסיטה, אולם מחליט לוותר על האקדמיה ומתמסר לפעילות מהפכנית נגד משטר הצאר.
בגיל 19 הוא נעצר לראשונה ונידון למאסר של שנתיים במוסקבה. במהלך משפטו נישא בטקס דתי לאשתו היהודיה אלכסנדרה סוקולובסקיה. הוא נידון לארבע שנות גלות בסיביר, אליה גלה עם אשתו, ושם גם נולדו בנותיו, זינאידה (זינה) ונינה.
בשנת 1902, הוא עוזב את אלכסנדרה ונמלט ללונדון, שם הוא משנה את שם המשפחה ל"טרוצקי" (לפי אחת הסברות היה זה שם משפחתו של אחד הסוהרים שהכיר באודסה) ומחליף את שמו הפרטי לב לזה של סבו לאון מצד אביו.
עכשיו הוא לאון טרוצקי.
בלונדון הוא מכיר את מי שעתיד לשנות את חייו: ולדימיר לנין - אז אידיאולוג קומוניסטי ועורך הביטאון הרוסי 'הניצוץ' של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, ולימים מנהיג מהפכת אוקטובר 1917 ומייסד ברית המועצות. טרוצקי משמש כיד ימינו במשך 14 שנים והפך לדמות מרכזית ומשמעותית בהנהגה הרוסית.
באותן שנים הוא גם פוגש את אשתו השנייה, נטליה סדובה, ממנה נולדו לו שני בנים: לב וסרגיי.
"חייבים להפסיק את הברברת על קדושת חיי אדם"
ב-1917, עם נפילתו של הצאר ועליית הבולשביקים לשלטון, ממונה טרוצקי לתפקיד שר החוץ, ומאוחר יותר לשר לענייני צבא וחיל הים, ומניח את הבסיס להקמתה של ברית המועצות הקומוניסטית.
בספטמבר 1918 הופך טרוצקי לשר הביטחון תחת הנהגתו של לנין. הוא מניח את היסודות לצבא האדום הרוסי ומנהל בפועל את מלחמת האזרחים במדינה, ואף מחרים תוצרת חקלאית לטובת המאמץ המלחמתי. "חייבים להפסיק את הברברת הקתולית־קוויקרית על קדושת חיי אדם", אמר אחרי שהואשם בגרימת מותם של מיליוני כפריים ברעב.
האדישות של טרוצקי למוצאו היהודי באה לידי ביטוי גם בהשקפת עולמו. הוא מצדד בהתבוללות מהטעם שליהודים אין עתיד כעם נפרד, ואף טורח להדגיש שעניינו ביהודים זהה לעניינו בבולגרים. אדישות מוחלטת.
עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה, הוא מתרכך מעט ומוכן לקבל את ההנחה שיש לאפשר ליהודים לעלות לארץ ישראל, למרות התנגדותו למפעל הציוני.
"אין אנשים, אין בעיות"
תור הזהב המדיני והצבאי של טרוצקי מסתיים בבת אחת בינואר 1924, כשלנין מת במפתיע מאירוע מוחי בגיל 54, וניתן האות לקרבות הירושה.
מחד, לאון טרוצקי, "העט", כפי שנהג לכנותו בהערכה רבה לנין על שום יכולות הכתיבה המופלאות שלו, ו"יהודי מובהק במבטאו ושחצן חסר בושה בהתנהגותו", כפי שתיאר אותו סיימון סבאג מונטיפיורי בספרו "סטלין הצעיר".
מנגד, יוסיף סטאלין הגאורגי, המזכיר הכללי חסר המעצורים של המפלגה הקומוניסטית, שנערך מבעוד מועד להתמודדות, לא בחל בשום אמצעי וניצח - על אף צוואתו המפורשת של לנין שקבע כי טרוצקי יירש אותו.
מכאן החלו שנים של ייסורים, גלות ומרדפים חובקי עולם, כשבמהלכן טרוצקי ומשפחתו נסים על חייהם מפני סטאלין ואנשיו.
"מוות פותר את כל הבעיות: אין אנשים, אין בעיות", נהג סטאלין לומר - אמר ועשה.
בשנות ה-30 של המאה הקודמת חוסלו רבים מבני משפחתו של טרוצקי כחלק ממסע טיהורים אכזרי במיוחד של אויבי סטאלין, בהם 2 בניו, לב וסרגיי, וחתנו - בעלה של בתו הצעירה שהתאבדה לאחר מכן. בתו הבכורה של טרוצקי חלתה בשחפת ומתה.
בט"ז באב ת"ש (20 באוגוסט 1940) הגיע תורו של טרוצקי הגולה.
מתנקש ספרדי בשירות סטאלין רוצץ את גולגלתו עם דוקרן קרח בביתו במקסיקו סיטי. למחרת, ב־21 באוגוסט 1940, נפח לאון (לב) דוידוביץ' טרוצקי את נשמתו בבית חולים מקומי. בן 60 במותו.
בנה של הבת שהתאבדה, אסטבן וולקוב, שהתייתם משני הוריו ועבר לגור עם סבא טרוצקי במקסיקו היה עד לרציחתו. הוא נותר לגור במקסיקו ומנהל כיום את מוזיאון לאון טרוצקי בעיר הבירה.
"טרוצקי היה פושע לפחות כמו שרון"
נכדתו של טרוצקי, יוליה, הייתה רק בת שנה כשאביה סרגיי חוסל בסיביר בהוראת סטאלין. המשפחה חששה לחזור למוסקבה, והיא נותרה לחיות שם עם אמה הנרייטה. כשבגרה הכירה את אלכסנדר אקסלרוד, נישאה לו וילדה את בנם היחיד ואדים, לימים דוד.
דוד לא הכיר את ההיסטוריה המשפחתית המורכבת ורק בגיל 17 נודע לו בפעם הראשונה על ייחוסו המשפחתי, כשהוריו ביקשו רשות להגר.
בראיון בלעדי שהעניק בשנת 2005 לאתר 'בחדרי חרדים' הוא סיפר: "רק אז הם החליטו לספר לי על סבא רבא שלי. הייתי בהלם. רצו לי מיליון דברים בראש... מיליונים של גויים נהרגו בגללו, ולמיטב ידיעתי גם המון יהודים נרצחו בגללו. מבחינתי האיש הזה היה פושע לפחות כמו שרון היום, שמבצע את ההתנתקות...עזבנו את מוסקבה ועברנו למחנה מעבר בווינה. אבא, אמא וסבתא העדיפו להמשיך לארצות הברית, ואותי שכנעו להשתתף בטיול לישראל, שבו אפגוש בני נוער.
כשנה וחצי לאחר מכן שינה ואדים את שמו לדוד, עלה לישראל, חזר בתשובה, עבר לגור בהתנחלות תפוח שבשומרון והפך ליד ימינו של הרב מאיר כהנא.
לאחר רצח הרב כהנא בניו יורק, ניסה דוד לרשת אותו בראש התנועה, אולם נכשל. הוא עזב את התנחלות תפוח וירד למחתרת בבית"ר עלית, שם הוא חי עם אשתו וששת ילדיו.
"טרוצקי לבטח מתהפך בקברו"
האם יוליה עלתה לישראל בשנת 1979 והיא מתגוררת בירושלים.
בשנת 1989, היא פרסמה מסה אוטוביוגרפית מרתקת בגיליון אפריל של הירחון האמריקני-יהודי "Commentary" ובו סיפרה על בנה - דוד אקסלרוד - כיום בן 60. דבריה צוטטו בעיתון 'מעריב' ב-23 ביוני:
"בני עלה לבסוף לישראל. הוא למד שם בישיבה, עקר עם אשתו הדתיה לחברון שבגדה המערבית, ושירת בצבא בעת מלחמת לבנון. לילה אחד, כאשר צפיתי בחדשות בטלוויזיה, ראיתיו לפתע על המסך כשהוא נוהג בטנק ישראלי, ופרצתי בדמעות.
עד לאותה עת, הייתי בטוחה שהוא ישוב במוקדם או במאוחר לארה"ב. עתה הבנתי שזה לא יתרחש. זמן מה לאחר מכן נסעתי לבקר אותו בישראל ואמרתי לו, כי מוטב היה לו ראיתיו במכון לכימיה במוסקבה (שקיבל אותו ללימודים לפני צאתנו), מאשר על גבי טנק ישראלי.
הוא נפגע עמוקות, ובצדק. לקח לי זמן להבהיר את הדברים לעצמי, אולם עתה ברור לי שהיציאה שלנו מרוסיה נתנה לאדם צעיר כמוהו אפשרות לבחור את הדרך הרצויה לו ולחיות בארץ החשובה לו כל כך עד שהוא מוכן להקריב את חייו למענה. כיצד היה מתייחס לטנקיסט הצעיר אבי-סבו המהפכן הבולשביקי והאתאיסט, לאון טרוצקי, היא שאלה שפשוט קשה להעלות על הדעת. הוא לבטח מתהפך בקברו".