בכנס בנושא 75 שנות חינוך וחברה שנערך לאחרונה במכללת אפרתה, חשפה רוזן את סיפורו של קיבוץ חפץ חיים שסירב לקבל את היתר המכירה, המאפשר להמשיך לעבוד את האדמה בשנת השמיטה ע"י מכירתה, זמנית, לגוי. בשל כך החליט מאיר שוורץ, מראשוני הקיבוץ, לערוך בסוף שנות ה-40 ניסויים בגידול תוצרת חקלאית על מצע חצץ - ללא אדמה. הוא קיבל את אישורו של החזון אי"ש שהיה הפוסק של הקיבוצים החרדים.
למרות שרק שניים מחברי הקיבוץ האמינו ברעיון, ולמרות שבראשית הדרך, תקציבים שהוקצו לפיתוח הרעיון ע"י הסוכנות היהודית, הוענקו לבסוף למכוני מחקר אחרים, המשיך שוורץ לנסות עד שהפך למומחה עולמי בתחום, ופיתח את ענף הגידולים המנותקים במדינה, באזורים צחיחים ועוד.
בשנת תשמ"ו הוא אף הוזמן ע"י נאס"א, סוכנות החלל של ארה"ב לייעץ לה בענין גידול צמחים בחלל בשיטות של הידרופוניקה. שוורץ, יליד גרמניה שנמלט ממנה בעקבות ליל הבדולח (נפטר בשנה שעברה), כתב בזכרונותיו: "היו"ר איש נאס"א פתח את הישיבה והסביר מהי מצוות שמיטה; הוא נטל תנ"ך וקרא ממנו את הפסוקים: 'שש שנים תזרע שדך', והמשיך: 'בעקבות זה החלו בגידול הצמחים ללא קרקע בארץ ישראל, בקיבוץ דתי שנקרא חפץ חיים, והחוקר שעסק בזה נמצא כאן איתנו'".
רוזן, שסבה היה אחד מהחברים הבודדים שתמכו בשוורץ, טוענת במחקר כי יתכן שהיתה זו הזדמנות שהוחמצה לניצול מצוות השמיטה לצורך פריחה טכנולוגית וכלכלית. נראה שהניסיונות לפתור את סוגיית השמיטה באמצעות היתר המכירה, גרמו לצמצום הנסיונות למציאת פתרונות יצירתיים מתקדמים ומרשימים בתחומי החקלאות. רוזן תוהה אם שמירת השמיטה כהלכתה ע"פ הנחיות החזון אי"ש בכל המשקים בארץ, היתה מובילה לחיסול החקלאות ועימה לקריסתו של המפעל הציוני, או שמא לפריחה, שגשוג ופיתוח שיטות חקלאיות מתקדמות.
"הניסויים הראשונים נערכו מחוץ לשעות העבודה, כי חברי הקיבוץ לא האמינו ברעיון", הסבירה רוזן. "היו שכעסו עליו ולעגו לו, ואף טענו שהוא מוציא לקיבוץ שם רע, שהרי ברור שלא ניתן לגדל צמחים ללא אדמה".
כיום יותר משליש הירקות בארץ ואף חלק מהפרחים, גדלים לא על גבי קרקע, על פי השיטה שמקורה במחקר ובניסויים המעשיים שנערכו בחפץ חיים לפני חמישים שנה. במקביל התפתחו שיטות אלה גם בהולנד, בקליפורניה, בקנדה ובדרום אירופה, וכמובן בארצות מדבריות. ישראל נמנית על הארצות המובילות בנושא ובין הראשונות שפעלו בכיוון של גידולים ללא קרקע.