ליל הדמים: בערב יום שלישי 30 במאי 1972, הגיחו ממטוס 'אייר פראנס' שנחת בשדה התעופה לוד שלושה בחורים מלוכסני עיניים ויחד עם שאר הנוסעים עשו את דרכם אל אולם בית הנתיבות. הם עברו את ביקורת הדרכונים והמתינו בדריכות להגעת המזוודות שלהם.
בשעה 22:30 לערך, עם קבלת המזוודות, הם שלפו מתוכן במהירות תתי מקלעים ורימונים: 180 כדורים נורו לכל עבר ו-6 רימונים הושלכו.
אחד הטכנאים של אל על שחזר אז את רגעי האימה: "המחבל ירה כמו מטורף. הוא הסתובב כדי לכסות באש שטח גדול יותר. החבר שלו השליך רימונים ומיד לאחר מכן מילא מחדש את הקלצ'ניקוב והמשיך לירות. המחבל השלישי, שהוריק בינתיים את כל כדוריו, פרץ החוצה".
המחבל הזה היה קוזו אוקמוטו - או בשמו המחתרתי "אחמד".
הוא שעט לעבר הרחבה שלפני האולם ופתח באש לעבר מטוס אל על שנחת דקות קודם לכן מרומא ולעבר מטוס אחר שהגיע מקופנהגן. הוא נוטרל על ידי חנן זיתון קצין תנועה באל על ונותר בחיים.
בראיון שהעניק מאוחר יותר ל'ידיעות אחרונות', סיפר זיתון "בעת המהומה נמצאתי ברחבת הביטחון שמחוץ לטרמינל. יצאתי למסלול וטיפלתי בנוסעים שירדו ממטוס מסקנדינביה. כשגמרתי את העבודה שמעתי רעש שלא מצא חן בעיניי מכיוון הטרמינל וראיתי ממרחק כמה מטרים אדם היורה מנשק אוטומטי בנוסעים ולאחר מכן הטיל רימונים. לבסוף הוא השליך את נשקו בין שני מטוסים חונים והחל לברוח לכיוון צפון. "אינני יודע מה דחף אותי, אבל פתאום הרגשתי שאני רודף אחר המחבל. הנשק שלי היה מכשיר קשר. לא חשבתי הרבה ולא פחדתי. הגעתי אליו, נתתי לו מכה בגב. הוא ניסה להתגונן. היכיתי בו שוב ושוב וכרכתי את ידי על צווארו. הוא היה עייף ומבוהל".
מחבל נוסף חוסל על ידי כוחות הביטחון ומחבל שלישי התאבד במקום.
בין קורבנות הטבח: אחיו של נשיא המדינה
הקהל באולם הנוסעים ביקש לבוא חשבון עם אוקמוטו, אולם אלוף פיקוד המרכז רחבעם זאבי, שהגיע לזירה, הדף מעליו את ההמון והוליך אותו החוצה תחת איומי אקדח.
כשפסקה האש היו מוטלים על רצפת בית הנתיבות עשרים וארבעה הרוגים ולמעלה משבעים פצועים. שמונה מבין 24 ההרוגים היו אזרחים ישראלים, ועוד 16 היו צליינים שהגיעו מפוארטו ריקו לביקור של פעם בחיים בארץ הקודש.
כעבור מספר שעות התבררה גם זהותם של שלושת המחבלים: חברי ארגון הטרור הבין-לאומי 'מחתרת הצבא האדום היפני', שהגיעו לישראל בשליחות החזית העממית לשחרור פלסטין בהנהגתו של רב המרצחים הערבי-נוצרי ג'ורג' חבש.
"שלושת הגיבורים האלה עברו אלפי מילין כדי להשתתף יחד עם העם הפלסטיני במאבקו נגד כוחות הציונות והאימפריאליזם", נכתב בהודעת ארגון הטרור.
בין קורבנות הטבח היה גם אהרן קציר בן 58, פרופסור במכון ויצמן למדע, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחתן פרס ישראל למדעי הטבע. קציר היה בדרכו חזרה מכנס בין-לאומי ברומא ובאותן דקות גורליות נחת בישראל עם אשתו ובנו.
אחיו - אפרים קציר - נבחר בשנת 1973 לנשיאות המדינה.
"מבקש לדון את בני לעונש מוות"
"שלחו אותי לתקוף את נמל התעופה של תל אביב", סיפר אוקמוטו בחקירתו וחשף כי שבועות ארוכים לפני הפעולה ערכו חברי ארגון הצבא האדום היפני טיסות בקווי אל על בין אירופה לארצות הברית כדי ללמוד את סידורי הביטחון הישראלים, וכי לא פעם עוררו את חשדם של אנשי הביטחון.
זאת ועוד, לפני הטבח שלושת המחבלים ערכו "חזרה כללית" בלבנון על תוכנית חילוץ מלוד. חבריהם מלבנון הבטיחו ש"בנמל התעופה בלוד יהיו בעת ההתקפה מחבלים ערבים שיסייעו בהעברתם למקום מבטחים", אולם איש לא חיכה להם שם. בלבנון העדיפו להסביר כי שלושת היפנים הקריבו את חייהם למען פלסטין.
ראש הממשלה גולדה מאיר הטילה את האחריות לטבח על מדינות ערב, "המשתתפות בשמחה הגדולה על הרצח" והדגישה: "אין זה סוד שביירות נותנת, בצורה גלויה, למרכזים של ארגוני הטרור לשבת בתוכה".
בתוך כך, אביו של אוקמוטו - מנהל בית ספר לשעבר - העביר לרה"מ מאיר מכתב באמצעות שגרירות ישראל בטוקיו ובו ביקש ממנה "לנקוט חקירה חסרת רחמים של בני ולדון אותו, בבקשה בכל ההקדם, לעונש מוות". האב הוסיף כי הוא חש "שנאה נוראה לאקדוחנים היפניים שביצעו פשע נתעב זה. רוב העם היפני חש רגשי שנאה לשלושה אלה שהשתמשו ברובים וברימונים כדי לרצוח אנשים חפים מפשע".
זה לא קרה. הוא הועמד למשפט צבאי, נידון לשלושה מאסרי עולם, אך שוחרר כעבור 13 שנים במסגרת עסקת ג'יבריל וכיום הוא אדם חופשי.
דוד פרי, שהיה במשך שנים מנהל כלא רמלה, תיאר אותו אז כך: "קוזו אוקמוטו הוא צמח מוטרף שחשב שהוא טרזן. הוא לא יחזור לעולם לפעילות חבלנית. הוא מסוגל רק להשמיע נהימות, לנבוח ולשלוח מבטים בוהים בחלל. הוא היה מסוגל להיות במשך עשר שעות על ארבע כמו כלב. את האוכל ביקש לקבל על הרצפה. הוא הפך לחיה".
בפוארטו ריקו נהוג לציין את זכר הנרצחים בכל שנה ב-30 במאי. יום זיכרון זה עוגן בחקיקה מקומית בשנת 2006 תחת השם "יום הזיכרון לטבח בנמל התעופה לוד".
בשנת 2010 הגישו קרובי קורבנות הטבח וארגון שורת הדין תביעה נגד ממשלת קוריאה הצפונית, שהשתתפה באימון המחבלים. התביעה הוגשה בפוארטו ריקו, לבית משפט פדרלי של ממשלת ארצות הברית, שקיבל את טענות התביעה, וקבע כי על קוריאה הצפונית לשלם פיצויים בסך 378 מיליון דולרים למשפחות ההרוגים.
אנדרטה לזכר הנרצחים הוקמה בטרמינל 1 של שדה התעופה. יהי זכרם ברוך!