פרשות ויקהל–פקודי תיקראנה השבת כפרשה מחוברת. זאת, כדי להתאים את מספר השבתות בשנה למספר הפרשות הנמצאות בתורה. הפרשה כוללת רי"ב פסוקים, וסימנך: "וירא אלוהים את האור כי טוב", ועל זאת כתב בעל 'מדרש גם': "התורה ואורה הגדול, הם הבסיס ליצירת העולם, ואשר ממנו נמשך האור האינסופי, אשר מאיר לעולם כולו וליושביו שברא במידת הרחמים".
הפרשה כוללת מצוות לא תעשה אחת בלבד, הקשורה לשבת קודש: "שלא יעשו בית הדין משפט מות בשבת" (החינוך, מצווה קי"ד). פרשות אלו, המסיימות את ספר שמות, מצטרפות לחמש הפרשות שעוסקת בהוראות ובציוויים להקמת המשכן במדבר, וביישומם הלכה למעשה ע"י בצלאל ואהליאב וצוות עוזריהם, תחת הנהגתם ופיקוחם הישיר של משה ואהרון.
אחד מן הדברים שנצטוו לעשות היה לחם הפנים, שהיה מסודר בכל יום שבת על שולחן הפנים לפני הקב"ה, הן במשכן והן בבתי המקדש. הימצאותו של לחם הפנים באופן תמידי על השולחן הייתה התכלית של מצוות עשה: "וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה". מכאן למדו חז"ל שאפילו במסעות בני ישראל במדבר, גם כאשר פורק המשכן, הלחם נשאר על השולחן, וכדי שהשולחן לא יהא שמם כשהחליפו את מערכות לחם הפנים, היו מקטירים שני בזיכים (כוסות קטנות), כשבכל אחד היה קומץ לבונה.
הכנת לחם הפנים הייתה חלק מן המצווה. היו אלה 12 חלות סולת, שהונחו בשתי מערכות על השולחן. הלחם נאכל בקדושה, ביום השבת, על ידי משמרת הכהונה שהתחלפה באותה שבת. הלחם נעשה ללא חומרי מחמצת והצטיין בכושר טריות גבוה. הממונים על עשייתו היו נחתומים אומנים, שקיבלו שכר גבוה מתרומות הציבור. לחם הפנים נחשב לאחד מכ"ד מתנות כהונה.
השם לחם הפנים בפי תרגום יונתן: "לחמא גוונא", נקבע כך משום היותו 'לחם פנימי', לחם המצוי בתוך ההיכל פנימה, שבו נמצא גם מזבח הזהב, המזבח הפנימי, עניין המעיד על קדושת המיקום. הרשב"ם מציע: "לחם הראוי לפני שרים, לחם נאה" - פני המלך. התלמוד מתאר את לחם הפנים כ"לחם טפוח ועבה", קרי: לחם שעוביו טפח, ורש"י מוסיף ומלמדנו: "ואין פנים פחות מטפח", כלומר: במונח פנים, מתכוונים לשיעור הפנים המינימלי של האדם, כדרשת בן זומא: "שיהא לו פנים", שיהא ללחם פנים שרואים לכאן ולכאן, לצידי הבית מזה ומזה.
מן האמור לעיל אנו למדים ש'לחם הפנים' הוא השתקפות פני האדם ולהיפך. פני האדם אמורים להביע ארשת קדושה, חיוך וסבר פנים יפות, בעיקר האחד כלפי חברו. פני האדם, יש בהם יכולת ליצור אווירה נעימה ושליווה במיפגשים בין בני אדם. פני אדם נעימים, יוצרים קשר וקירבה ראשונית, וסביר להניח שזו הייתה כוונת התורה: "ונתת על השולחן, לחם פנים, לפני תמיד", והרי כבר נאמר: "זה השולחן אשר לפני ה'".
שבת זו היא מיוחדת גם משום שהיא חלה סמוך ליום הבחירות לכנסת ה-20, שהוא על פי חוק יום שבתון. הואיל ו"לאו מילתא דלא רמיזא באורייתא קדישתא", נוכל לקבוע, שעניין זה רמוז, על דרך צחות, בתחילת פרשת ויקהל: "לא תבערו אש ביום השבת בכל מושבותיכם", דהיינו: ביום השבת, ביום השבתון לרגל יום הבחירות, אין להבעיר אש מחלוקת, איבה ומשטמה, בכל מושבותיכם, בכל מקום ובכל אתר. זאת, משום ש"לחם הפנים, לפני תמיד".
ד"ר מוטי גולן, מרצה ללימודי יהדות ואקטואליה