תיבת נח מבשרת את המשכיות העולם. העולם מסביב חרב.. האנושות חרבה לחלוטין. הכל נכחד. "קץ כל בשר בא לפני, הנני משחיתם". חוץ מתיבת נח, המצילה את נח, אשתו, שלשת בניו ונשותיהם, מכל האנושות כולה.
רש"י (בראשית ה' כ"ט) מסביר מדוע זכה נח לכך: "עד שלא בא נח, לא היה להם כלי מחרישה, והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה, וזהו ינחמנו, ינח ממנו".
עוד מצינו במדרש תנחומא (בראשית א' י"א): שלא היו חורשים כי אם באצבעותיהם. כלומר, החרישה הייתה חרישה לא מקצועית. החורשים לא תלו תקווה בזרע לכן לא השקיעו בחרישה מקצועית.
מה מיוחד בהמצאת המחרישה שיש בה תיקון עולם? המחרישה היא הכלי שעל ידו מכשירים את הקרקע לזריעה חדשה. פעמים שהמסתכל מהצד חושב, שפעולה זאת הורסת את הקרקע, אך החקלאי, שיודע את טיב מלאכת החרישה, יודע שהפיכתה וסתירתה של הקרקע, היא הנותנת לה כוח לקלוט את הזרע ולהחיותו.
נח באמצעות המחרישה הראה לעולם את ההסתכלות העתידית את בניית הארץ ויצירותיו החדשות של האדם, על אף הקושי שקיים היה בדורו. כהוכחה לכך נח נטע כרם.
וכך ביאר הרש"ר הירש (בראשית ט' כ', ד"ה: האדמה): "נח ראה את חורבן הארץ ואת השמדת המין האנושי... הוא היה אדון הארץ ובעל האדמה... לפיכך, משתמו ימי החורבן, החל להיות איש האדמה. הוא החל לפעול כבעל האדמה, ואף עלה בידיו לחזור ולגדל את המובחר שבמיני הצומח. הוא ראה בכך סימן שהברכה שבה אל הארץ. הוכחה לכך היה לו האשכול הראשון, היין הראשון שחזר וזכה בו".
ע"פ פירוש זה, נטיעת הכרם ע"י נח, באה לבטא רצון להמשיך בבניית ארץ. רמז לכך נמצא גם ביציאת נח מהתיבה. בסדר הכניסה לתיבה צווה נח: וּבָאתָ֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה אַתָּ֕ה וּבָנֶי֛ךָ וְאִשְׁתְּךָ֥ וּנְשֵֽׁי־בָנֶי֖ךָ אִתָּֽךְ (בראשית ו', י"ח). גברים לבד ונשים לבד.
לאחר המבול סדר היציאה שונה: "צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ". הקב"ה מצווה את נח לצאת, והפעם היציאה היא משפחתית, ומיד לאחר מכן מברך אותם הקב"ה: פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ. כביכול אומר הקב"ה לנח, עכשיו תפקידך הוא להמשיך ולקיים עולם ע"י פריה ורביה. (הרב קוק זצ"ל, שמונה קבצים א' תתס"ה). "אבל בין כך וכך חובת האדם בצורתו המדעית, לרומם את עבודת האדמה משפלותה, וזה עושה אור ה' במדע האנושי, ועתידין כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע".
תפקיד האדם לייצר ולחדש אך בעיקר להאמין ולהבין שהכל מאיתו יתברך – "מאמין בחי עולמים וזורע".
בעניין זה הסביר הרבי מליובאַוויטש בשיחותיו: אמונתו של איש ישראל מתבטאת גם בשעה שהוא נוקט פעולה, כגון זריעה, שבתהליך טבעי היא צריכה להביא לידי צמיחה, מבלי שיהא הדבר קשור באמונה ובטחון בהשי"ת... ובו בזמן ששדות העולם כולו מצמיחים על יסוד חוקי הטבע, הרי אצלו תצליח הזריעה רק בזכות האמונה והבטחון בחי העולמים.
הרב אבי שיש, ר"מ בישיבת ההסדר טפחות, ומרבני צהר