בפעם הראשונה בחייו, הגיע השבוע רחמים מדמוני בן ה-86 לכפר השילוח, לבית הכנסת העתיק 'אוהל שלמה', ששימש גם כבית המגורים של הוריו. לראשונה אמר רחמים 'קדיש' על אביו רחמים מדמוני, אחד מחללי 'המאורעות' שנרצח בדיוק לפני 82 שנה, בדרכו לכפר השילוח.
זה היה השבת לפני 82 שנה, בכ"ה בטבת תרצ"ט, 16 בינואר 1939. שלמה מדמוני יצא לבקר בבית הכנסת העזוב שבכפר השילוח ולבדוק את מצב ספרי התורה שהחביא במבנה בית הכנסת. כשעבר ליד בריכת הסולטן שלמרגלות הר ציון, בשביל היורד לכפר, נורה שלמה בידי ערבים ונפגע מכדור בעורפו. הוא הוחש לבית החולים הדסה, ושם כעבור זמן קצר מת מפצעיו. בן 49 בלבד במותו. הוא הובא למנוחות בהר הזיתים בירושלים.
שלמה מדמוני, בן חממה (יונה) ויעקב, נולד בשנת תר"ן (1890) בדרך מתימן לארץ ישראל. תחילה התגוררה המשפחה בשכונת שעריים שליד רחובות, ואחר-כך עברה לכפר השילוח שבמזרח ירושלים, שם למד שלמה ב'חדר'. משבגר מעט יצא לסייע בפרנסת הבית. לימים רכש רפת ודיר צאן ועסק בהספקת חלב לתושבי ירושלים העברית. 'החלבן' של כפר התימנים, כך קראו לו.
בימי מאורעות הדמים של אב תרפ"ט (1929), קיים שלמה קשרים הדוקים עם צעירי 'ההגנה', שבאו לכפר לקדם את פני המהומות. בזכות שכניהם הערבים נמנע ממנו ומשכניו הגורל שפקד מקומות אחרים ביישוב העברי.
אבל השלטונות הבריטים לא אהבו את הנוכחות היהודית בכפר הערבי, והורתה לפנותם. שלוש שנים התגוררו יהודי הכפר כפליטים ברובע היהודי בעיר העתיקה, עד שחזרו לכפר התימנים בכפר השילוח.
עם פרוץ המאורעות בתרצ"ו, אלו שמוּכרים כיום כ'מאורעות 1936-1939, נשדד צאנו של שלמה בידי שודדים ערבים מן הסביבה. למרות שערביי כפר השילוח לחצו על היהודים להישאר, עבר שלמה מדמוני עם משפחתו לגור בשכונת 'נחלת אחים' שבעיר החדשה – בבית בו הוא מתגורר עד היום. אמו הזקנה נשארה לגור בכפר השילוח עד תחילת שנת תרצ"ח.
שלמה השאיר אחריו אם, אישה ושבעה בנים ובנות – אחד מהם הוא רחמים מדמוני, שהיה בן 4 כשאביו נרצח.
הנכדה בבוסטון קראה על בית הכנסת
בערב ראש השנה, פירסמנו ב'מצב הרוח', ידיעה שהופיעה גם במקומות נוספים, על אמירת סליחות שנערכה בבית הכנסת העתיק בכפר השילוח, הבית שהיה בית משפחת מדמוני. את הידיעה הזו קראה גם רחל שמעוני מבוסטון. באחד הימים קיבל גדי בשארי, יו"ר המועצה הציבורית כפר השילוח, שיחת טלפון מפתיעה מבוסטון. "שלחו לי כתבה על כפר השילוח. סבא שלי נרצח בכפר השילוח", סיפרה לבשארי בהתרגשות. היא גילתה שהיא נכדתו של הנרצח שלמה מדמוני, בתו של הבן רחמים.
כך נוצר הקשר עם רחמים, שכאמור מעולם לא ביקר בכפר השילוח. המועצה הציבורית של כפר השילוח בראשות גדי בשארי, חבר הארכיון הציוני, יזמה יום זיכרון לשלמה מדמוני, בשבוע בו חל יום הזיכרון. רחמים מדמוני אמר קדיש על אביו בבית הכנסת, ובמקום הוצב לוח שיש לזכרו של מדמוני ופועלו להצלת הכפר.
באזכרה ההיסטורית השתתף גם השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס, שהגיע למקום על מנת לעקוב אחר התקדמות העבודות לשיקום והקמת אתר המורשת בשטח בית הכנסת העתיק.
המוכתר הערבי הגן על היהודים
מי שמברך על הנוכחות היהודית המחודשת במקום, הוא אחד ממוכתרי הכפר, דאוד סיאם, המכונה 'אבו אחמד'. דאוד, בן 48, הוא נכדו של חאג' כאיב ג'לאג'ל, 'חאג' עבד', שהיה מוכתר הכפר בתקופת המאורעות. "באותן שנים, היהודים והערבים חיו ביחד כמו אחים", סיפר השבוע בשיחה עם 'מצב הרוח'. "אמא ערביה הניקה יהודי, ויהודיה הניקה ערבי. לא היה שום הבדל. כולנו עבדנו ביחד ושמרנו אחד על השני.
"סבא שמר על היהודים כמו שצריך. הוא רצה שהם יישארו בכפר. לא נתן לאף אחד לפגוע בהם. שלמה מדמוני היה ההרוג היחיד מהכפר, וגם הוא נהרג בדרך לכפר ולא בכפר עצמו. מי שהתנכלו ליהודים לא היו תושבי הכפר, אלא אנשים מבחוץ. הבריטים לא רצו שיהיה טוב לערבים וליהודים ביחד. הם לא רצו לראות ערבי חי בשלום עם יהודי".
אבו דאוד מספר כי הקשרים נשמרו אחרי מלחמת ששת הימים. "אחרי המלחמה הלכנו לבקר את היהודים מכפר השילוח בירושלים החדשה. אני זוכר ביקור אצל יהודי עם כיפה סרוגה על הראש, לא זוכר את שמו.
"גם היום היחסים בתוך הכפר טובים, יחסים של שכנים. כולנו רוצים שהכפר יתפתח ויהיה טוב".