הברכה של יעקב לבנו יוסף מתחילה בפסוק "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר" (בראשית מ"ט, כ"ב). המילה פורת היא מילה יחידנית, אשר מעוררת עניין רב בפירושה. רש"י מסביר שמקור המילה פורת הוא בחן שהיה נסוך על פניו של יוסף: "בן פרת - בן חן, והוא לשון ארמי אפריון נמטייה לרבי שמעון בסוף בבא מציעא". משמעות המילה, לפי רש"י, היא בן שנושא חן בעיני רואיו, ומקורה של המילה הוא בארמית כדוגמת המילה 'אפריון' אותה רש"י מפרש בגמרא בסוף מסכת בבא מציעא, כמילת שבח שמשמעותה נתינת חן למי שחפצים ביקרו ובכבודו.
על פירושו של רש"י הרבה להקשות הרמב"ן בפירוש התורה: מניין הגיעה מילה ארמית אל השפה העברית המדוברת על ידי יעקב ובניו?
ועוד הקשה הרמב"ן, שגם בארמית זהו אינו פירוש המילה, שכן המילה אפריון לקוחה מהמילה הארמית 'פורנא', שפירושה לשון שבח ורווח מדבר מסוים, כמו שדה שמשביחה ונעשית יקרה ומניבה יותר משהייתה. על כן מסביר הרמב"ן שפירוש המילה 'פורת' הוא כפי שפירשו אונקלוס ובעלי הדקדוק: "בְּרִי דְיִסגֵּי יוֹסֵף בְּרִי דְיִתבָּרַך כְּגוֹפֶן דִּנצִיב עַל עֵינָא דְמַיָא".
על פי פירושי אונקלוס ובעלי הדקדוק, כוונת הכינוי 'בן פורת' משמעותו בן הנטוע כמו עץ אשר בעקבות נטיעתו הנאמנה והטובה, שולח ומגדל את פארותיו וענפיו וגדל ונותן פירות רבים וטובים. יעקב רואה ביוסף בן הממשיך אותו ואת מסורת אבותיו, ובעקבות כך ישלח פארותיו ויתן פירות טובים ומתוקים.
לעומת פירושי הראשונים, חז"ל מפרשים במדרש פירוש מפתיע למילה 'פורת', שמבוסס על דמיון בשורש בין המילה פורת לפירוש שנתנו לה חז"ל במדרש (בראשית רבה צ"ח, י"ח): בן פורת יוסף, בן שהפר לאחיו, בן שהפירו לו אחיו, בן שהפר לאדונתו, בן שהפירה לו אדונתו.
פירוש דברי חז"ל, שיוסף הפר את רגשי האחווה עם אחיו כאשר הביא "אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם". והם בתמורה הפרו את קשרי האחוה עמו כאשר הם מכרו אותו למדיינים. ואח"כ בחייו של יוסף, הוא הפר את הקשר עם אשת פוטיפר אדונתו, כאשר לא נשמע לרצונותיה, והיא בתגובה הפירה לו כאשר גרמה לו להישלח אל בית הסוהר.
חז"ל אם כן מפרשים את המילה 'פורת' מלשון הפרת הסכם או הפרת אמון. ועתה יש לשאול מדוע חז"ל משנים את משמעות המילה בפשוטה שמשמעותה או נתינת חן או ברכה לפריון ולצמיחה, למילה שפירושה מורה על המחלוקות והצרות הרבות שהיו מנת חלקו של יוסף במהלך חייו.
השפת אמת הסביר בדרשה, שהפירות שיש ממעשיו הטובים של יוסף בעולם הזה ובעולם העליון, גורמים גם למריבות ולאתגרים שעימם יוסף נאלץ להתמודד. זאת משום שמעשיו של יוסף שכיוונו אותו להנהגת המצרים, ולהנהגת האחים, ולהצלתם מרעב, הם אותם הדברים שגרמו למריבה עם אחיו שחשו שהוא מנסה להתנשא עליהם, וכן הצלחתו של יוסף במצרים היא שהביאה לכך שאשתו של פוטיפר ניסתה לפתותו. השפת אמת מלמד אותנו שלפעמים כדי להגיע להישגים ולפירות משמעותיים כמו שהגיע אליהם יוסף, צריך להיות מוכנים לעמוד גם בקשיים, ובאתגרים אחרים אשר העמידה בהם תביא את האדם המתמודד להוציא פירות גדולים ויפים מהענפים המתפתחים מאתגרי החיים, וההתמודדות איתם.