שנם חטאים פרטיים ולאומיים הנראים בלתי הפיכים ונעדרי כפרה. אדם שפגע בחבירו או שהשחית את נפשו, חש לעיתים חומה בלתי עבירה כלפי שמים, ומחסום בלתי חדיר כלפי מאורעות העבר. אומה, אף היא עלולה לחוש חידלון וייאוש על רקע טעויות שעשה דור מדורותיה, והכרעות עקמומיות שקיבלו קברניטיה ופרנסיה בצומת היסטורי והרה גורל זה או אחר. דווקא מפני תחושות ייאוש שכאלה מתייצבת פרשת שלל המדיינים שבפרשת מטות (במדבר ל"א).
התורה מתארת את צבא ישראל, היוצא בפקודת הקב"ה לסגור חשבון היסטורי קצר טווח עם המדיינים ובלעם בן בעור. חטא בעל פעור והדחת ישראל לזנות ולעבודת אלילים, אינם יכולים להישאר ללא תגובה הולמת, לדעת הקב"ה. אחרי קרב מוצלח ונטול אבידות, חוזר צבא המלחמה, ובמקום לפצוח בהלל לבורא עולם, או בחשבון נפש לאומי, פונים הלוחמים כולם לסוגיות שלל פרטיות וחומרניות. זהב וכסף, חמורים ובקר, עבדים ושפחות.
משה ואלעזר אחיינו, שאך זה נכנס לנעלי אהרון אביו, יוצאים לקראת הגדודים והחטיבות השבים משדה הקרב ומתאכזבים מהמצב, מרוח הלוחמים ובעיקר משבי הנשים שאך זה החטיאו את העם בחטא בעל פעור. משה מתרגז וקוצף, ונראה כמבסס את אי התאמתו להובלת דור הכיבוש וההתנחלות, שנחשפה בהתפרצותו באירועי 'מי מריבה'. אלעזר בן אהרון מצידו, רוח אחרת יש עמו. אלעזר פונה לעם המלחמה, ומסביר להם כיצד מטהרים שלל בטרם משתמשים בו. כיצד מלבנים, מגעילים ומטבילים כלים מחומרים שונים. כיצד מטהרים כל כלי ואיך מסירים כל טומאה. ובמילים אחרות, כיצד מתקנים עיוותים שהשתרשו, זוהמה שנדבקה ועיוותים שהשתרשו.
מדהים כיצד ההכרה כי ניתן ללבן, לטהר ולהכשיר את טומאות העבר, מחלחלת במהירות לליבות הלוחמים. מיד אצים רצים המג"דים והמח"טים, שרי המאות והאלפים, להביא למשה ולאלעזר בן אהרן הכהן, תכשיטי זהב, בהכרת תודה לקב"ה על המלחמה המוצלחת. תכשיטי זהב לבנו של אהרן, נשמע די מוכר. אכן מבין העם, כי ניתן לטהר כלים, חומרים, משגים וטעויות הרסניות, ואצים רצים הם לכפר על חטא העגל בו חטאו בהבאת תכשיטי זהב לאהרון הכהן: "וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן ה' אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל וְכוּמָז לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי ה'. וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶת הַזָּהָב מֵאִתָּם כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה. ... וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶת הַזָּהָב מֵאֵת שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וַיָּבִאוּ אֹתוֹ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי ה'" (במדבר ל"א נ'–נ"ד).
הפרשה מבהירה לדורות כולם, כי כל חטא, טעות, עיוות ומחדל, ניתנים הם לתיקון, ואף בחלוף דורות. לא אלעזר ולא לוחמי דור כובשי הארץ היו שותפים בטרגדיית חטא העגל, אולם הם הם אלו שתיקנוה.
ימי חשבון נפש הנם ימי בין המיצרים. ימי איתור טעויות ומישגים, זדונות ועיוותים ותיקונם. עיוותים בני אלפי שנים, מאות שנים, וטעויות בנות עשור בכללן, ניתנים לתיקון גם אם שנים חלפו מביצועם, ונראים בלתי הפיכים. החיים אינם רצף חביתות שאינן יכולות לחזור ולהפוך לביצים, אלא דווקא רפת של עגלי זהב, שבהחלט ניתן להתיכם ולהופכם לכלי קדש למישכן.
הרב נעם פרל, מזכ"ל תנועת בני עקיבא העולמית