למה להתלונן? תבקשו! כך מסביר רש״י את התגובה האלקית הקשה, לבקשה לגיטימית לתנאי חיים סבירים. המים מרים, האוכל תפל, חמת הזעם האלקית מעוררת געגועים לפרעה, והעם מאבד סבלנות ומתפרץ, ומול ההתפרצות שלהם גם אלוקים מתפרץ. לימים ייזכרו ימים אלה בנוסטלגיה, וכל המריבות הקטנות, החטאים ותלאות הדרך ישכחו. הזיכרון ההיסטורי ישאיר רק את "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".
אלא שקשה, כרגיל, להבין את ההנהגה האלקית. מדוע צריך העם להתחנן למים? הקצרה ידו של הכל יכול מלתת טעם של קישואים ושומין במזונם של יוצאי מצרים? האם באמת אפשר לצפות מעם שזה עתה השתחרר משואה בת מאתיים שנים, לבקש יפה ולומר תודה? ובכלל, היינו מצפים שאב הרחמן יבין את מצבם, יותר מאלו שקיבלו את אבא שלי בארץ לאחר שיצא מן המחנות, ומאלו שזרקו את אמא שלי במעברה והניחו לפניה בשר טרף ועסיסי.
רבי נחמן לימד אותנו לקבל את אי הסדר, להאמין באלוקים - לא למרות הכאוס והסבל ולא בגללו, אלא מתוך אמונה כי איננו צריכים לתת פשר לאי הסדר, גם לא לסדרו. יהודים חיים מתוך אמונה ותקווה כי המעשים שלנו יובילו ליום בו ישרור סדר, אך לא להצדיק את אי הסדר ולא למרוד בו.
כמה מלאה ההיסטוריה היהודית בהצדקה; כמה מנסים ללא הרף לתת פשר לאי הצדק; וכל כמה שלא ניסינו להצדיק, גדל הכאוס. היו כאלו שהתייאשו מההצדקה והחליטו לשנות בעצמם, והצטרפו לתנועה הציונית - בעוד המצדיקים המשיכו להצדיק אי סדר וחוסר צדק. וכך נחלקה החברה היהודית למצדיקים המאוהבים בסבל, ורואים ערך בחיים קשים ועלובים, ולכאלה שנואשו מלבקש צדק בשמים, ומאמינים כי השמים יעשו סוף סוף סדר. ויש שחיים באמונה כי בבוא היום הכל יובן.
ייתכן שישראל נענשו לא כי התלוננו, אלא כי לא ניסו לעזור אחד לשני. הם לא נענשו כי מרדו בא-ל, אלא כי נטשו איש את רעהו, והאשימו את הפוליטיקאים ואת אלוקים. עם שזה עתה יצא מהתופת היה צריך לגלות ערבות. הרי זה מה שהחזיק יוצאי מצרים, שנשארו עם זהותם הלאומית ולא שינו את שפתם, מלבושם ושמם. במקום זה הם התלוננו.
מי שפונה לאלוקים כי אין אחר שיעזור לו, אבוי לסובבים אותו. מי שטמא ומצורע מורחק מן הקודש כדי שהחברה תדע לדאוג לו. לאלוקים לא באים חסרי האונים, אלא אלו שטוב להם. אלוקים ברא את האדם, כדי לטפל בחסרי האונים, וכשאיש לא מקשיב להם, רק אז בוערת חמתו. אלוקים ברא את העולם כדי להיטיב, כדי שניטיב איש לרעהו, כדי שנחלק את החסד האלוקי המתגלה בעולם בשווה. יהודה עמיחי לא הבין את רבי נחמן. אלוקים כן מרחם על ילדי הגן, ועוד יותר על ילדי בית הספר, וגם על ההולכים על ארבע בחול החם, וברוב רחמיו הוא נתן בידי הסובבים אותם, חסדים להעניק. וכשהסובבים אותם שוכחים כי תפקידם להעניק חסד, ובמקום זאת מאשימים ולועגים, תתגלה מידת הדין.
מצעדי מחאה יכולים לצאת רק מן המקום של האחריות והחסד, לא מן המקום של בכי ותלונה כנגד אחרים, או כנגד אלוקים. התפילה נענית רק למי שראוי לחסד, לא לאלו הסבורים כי יקבלו חסדי חינם, ולא לאלו הסבורים כי החסד ניתן להם בדין. אנו נפתח כפתח של מחט, מעט חסדים במשרדי ביטוח לאומי ובעמותות צדקה וחסד, ואז יפתח להם כפתחו של אולם.
הרב שלמה וילק, ראש ישיבת הסדר או"ת מחניים, מבית אור תורה סטון