מתנחל מברקן ושמאלנית תל אביבית נוסעים יחד במכונית ודורסים בטעות ערבי – זו לא התחלה של בדיחה. זוהי עלילה של סרט קצר וחדש בשם 'קו הפרדה', שמצטלם בימים אלה בסיוע 'קרן קולנוע שומרון'.
כשמדברים על קולנוע בדרך כלל חושבים על הוליווד, שטיח אדום ולוקיישנים מרוחקים, אבל ליו"ר מועצה איזורית שומרון יוסי דגן ודוברת המועצה אסתר אלוש, היה חלום: להקים תעשיית סרטים המקומית גם לתושבי יהודה ושומרון. והם הגשימו את החלום.
כדי להבין במה בדיוק מדובר אני קובעת עם אסתר בשעת ערב חשוכה על סט הצילומים של הסרט, ומבקשת ממנה לשלוח לי מיקום. ה-Waze מתזמן 3 דקות, ומוביל אותי אל בית העלמין באריאל. סקרנית ניגשתי לשם כשאני תוהה מה כבר אפשר לצלם בלוקיישן (איזור פוטנציאלי לצילום סצנה של סרט) כזה ליד הבית שלי.
להפתעתי נגלה אליי סט צילומים של ממש, עם צלמים, שחקנים, תאורה ועשרות אנשי צוות.
כשמלכת היופי של ירושלים הגיעה לבירת השומרון
לצד אסתר מתלווה אלינו על הסט המפיקה עדי נבון. כמו הדמות הראשית בסרט, גם היא מתל אביב. הבמאי והתסריטאי איגור רייזברג הוא תושב אריאל, טל קושניר שעובדת על הסט היא מגבעות איתמר.
גם השחקנים מגוונים. בתפקידים הראשיים משחקים אברהם ארנסון (שמככב בסדרות PPS, פלמ"ח, ספיידרז וגם בסרט 'פול ספיד' שהופק בסיוע הקרן) שמגלם צעיר חובש כיפה שגר בשומרון, וסוול אריאל אור התל-אביבית (כוכבת הסדרה 'מלכת היופי של ירושלים'), שמגלמת צעירה מתל אביב אשר תופסת טרמפ עם דמותו של ארנסון בדרכה חזור מהפגנה. השניים שמגיעים מעולמות שונים נקלעים לתאונה שבה נדרס צעיר – אותו משחק עימאד מרעי, שחקן ערבי ששיחק מחבל בסדרה פאודה. התאונה משביתה את הרכב, והשניים מוצאים את עצמם בדו שיח שהיה בלתי אפשרי בכל סיטואציה אחרת.
שחקן ערבי נוסף הוא הלאל עג׳מי שמגלם את עלי (ואם אתם סקרנים לדעת מי זה עלי, תלכו לראות את הסרט).
בדרך כלל, סרטים שעוסקים ביחסי ישראלים ופלסטינים מסופרים מהזווית הערבית, או משתקפים מזווית הראייה של יוצרים המזוהים על השמאל. את הסיפור הפעם מספר איגור מנקודת מבטו כתושב השומרון, שמכיר היטב את החיים גם במרכז הארץ.
"לצלם בשומרון הייתה חוויה מדהימה, הרגשתי את העוצמה והמורכבות של המקום יחד עם המון המון יופי של שטחים מרהיבים ומהפנטים. הרגשתי מוגנת ומועצמת", מספרת סוול אריאל אור, שלראשונה ביקרה באיזור. "אני בוודאות אחזור לשומרון, בתקווה לצילומים נוספים ואם לא אז לפחות לטיול אחד או שניים".
מספר גם הבמאי רייזברג: "אני גר באריאל משנת 2001 ולמדתי בתל אביב, וכל החיים זה נסיעות מפה לשם בכביש 5 - משם קיבלתי את ההשראה. הייתי צריך לייצר סיטואציה קיצונית כדי לגרום לדמות שלה ולדמות שלו להיות רגע ביחד.
"יש ביניהם שיח חצי אישי חצי פוליטי מעניין, בגלל שהיא שמאלנית והוא ימני. ובשיח הזה אני רוצה להראות את כל הצדדים: להראות את הצד שלו, להראות את הצד שלה ולהראות אולי איך בכל זאת אפשר לדבר, כי בסופו של דבר אני מאמין שצריכים לדבר. הרי כולנו עם אחד, לא משנה מאיזו עדה אנחנו, לא משנה מה הדעות הפוליטיות, אנחנו צריכים רגע לשבת ולדבר.
"אני גם לא יליד הארץ אז יש לי נקודת מבט חיצונית וזה מאפשר לי לראות את הבעיה מבחוץ", מספר רייזברג. "תמיד ראיתי את ישראל כמקשה אחת. לא הכרתי בכלל את המושג 'התנחלות' עד גיל 18. זה לא היה בלקסיקון. מבחינתנו עברנו לפה וזה חלק מהארץ. נחשפתי לכל המורכבות כשהתחלתי ללמוד במנשר לאומנות בתל אביב, מוסד מאוד שמאלני, וראיתי שיש אנשים שמסתכלים עליי בצורה מאוד מסוימת. זה משהו שהכה בי".
לשאלתי את אסתר ועדי האם נבון היתה התנגדות מצד שחקנים או גורמי הפקה להגיע לצילומים בשומרון. "האמת שלא נתקלנו".
מזיזים את הגבינה למען הפריפריה
הפקת הסרטים ביהודה ושומרון במימון המדינה התאפשרה לאחר שעבר התיקון לחוק הקולנוע לפני שלוש שנים בדיוק בהובלת שרת התרבות והספורט דאז מירי רגב. החוק החדש אִפשר עידוד יצירה גם בפריפריה באמצעות הקמת הקרנות האיזוריות: נגב, גליל ויהודה ושומרון – שהיא הקרן האיזורית הגדולה בישראל. את המהפכה שעשתה רגב בעולם התרבות המקומי עם חיזוק הפריפריה ממשיך השר הנוכחי חילי טרופר.
"המטרה של הקרן היא לקדם את יוצרי הקולנוע באיזור", מספרת אלוש שמכהנת כמנכ"לית הקרן. "להביא את הקולנוע הישראלי לכאן, שגם ההפקות הגדלות יצטלמו כאן ביהודה ושומרון".
היא מסבירה שלא מדובר רק בנראות של יהודה ושומרון על המסך. "כשמגיעה הפקה גדולה מתל אביב, נניח ש'יונייטד קינג' מחליטה לצלם פה סרט: זה מרים את המקום, זה מייצר מקומות תעסוקה כי הם מחוייבים לתת תעסוקה לאחוז מסוים מתושבי האיזור, וגם גם מייצר סוג של סינרגיה וכוח ליוצרים באיזור שמקבלים את האפשרות לא רק ליצור סרטים משלהם, אלא גם ללמוד מהטובים ביותר בסטים ובהפקות הכי גדולות.
"בכירה במשרד התרבות כינתה את זה 'צדק תרבותי'. במשך שנים היה מִדבר של קולנוע בכל כך הרבה איזורים במדינה. יש פה יוצרים שסיימו בתי ספר לקולנוע והלכו להיות מורים ומורות כי ידעו שאין להם סיכוי וכשקמה הסרט התפטרו כי יש עבודה".
כתושבת אריאל אני נזכרת בקולות שנשמעו בתעשייה וקראו להחרים את האיזור עם פתיחת היכל התרבות בעיר בשנת 2010. אני תוהה באוזניי אסתר, שמנהלת את הקרן יחד עם היו"ר יוסי דגן והמנהל האומנותי מרדכי ורדי, האם נתקלו בהתנגדויות דומות.
"הייתה התנגדות מינורית בתוך התעשייה. מהר מאוד כולם הבינו שיש קרן שעניינה קולנוע ואומנות ומי שרוצה להיות חלק הוא חלק. האנשים הכי חזקים בתעשייה איתנו. מי שמתנגד בעיקר נמצא בשוליים. אנחנו לא מרגישים את זה".
אפשר להגיד שיש כאן שלום כלכלי בתוך עולם התרבות?
"בעיניי אין שני צדדים. אין יהודה ושומרון ותל אביב. אנחנו ביחד, אנחנו עם אחד. הקרן עושה את תפקידה פשוט שיכירו יש מקום כזה יהודה ושומרון מרחק נסיעה מת"א. יש פה נופים פסיכיים שתוכלו למצוא או פה או בחו"ל".
יש תנאי סף להפקות? הסרט חייב לעסוק ביהודה ושומרון?
"התקנות הן תקנות של משרד התרבות, הן מאוד ברורות. כל הקרנות פועלות אותו הדבר. הלקטורים מגיעים מהמאגר של משרד התרבות. אחוז מסוים מהאנשים על ההפקה צריכים להיות מהאיזור, אחוז מסוים מהסרט יצולם באיזור. בנושא התוכן – הסיפור לא חייב להיות על האיזור. ברור שכל מנהל קרן היה שמח שהסרט יעסוק באיזור כי אנחנו רוצים להביא את הסיפור הייחודי של המקום. אני רוצה שאת תראי את הסרט ותגידי, 'אני רואה את עצמי על המסך הסיפור שלי מסופר, אני קיימת בתרבות הישראלית'".
יובל המבולבל – החלוץ שלפני המחנה
בקיץ האחרון כבש את מסכי הקולנוע סרט הנוער 'פול ספיד' בבימויו של קובי מחט שצולם בבקעת הירדן בתמיכת קרן קולנוע שומרון. זהו סרט ההמשך ללהיט 'פול גז'. בסרט מככבים: קווין רובין, חן אמסלם, שירה לוי, און רפאלי, אקי אבני, נתי רביץ, אברהם ארנסון, טל גרושה וזוכה האוסקר הישראלי נועם אימבר.
סרט אחר שצולם השנה בתמיכת הקרן יחד עם חברת יונייטד קינג בגבעות עולם באיתמר, בחוות שמש בברוכין ובמעיין חוות יאיר, הוא 'באמצע החיים', בהשתתפות חן אמסלם, צחי הלוי, מורן גרוס, שלום אסייג ויניב סוויסה.
אבל הראשון שגרם לדגן ולאלוש לפעול כראשי קרן עצמאית בטרם תוקן החוק היה לא אחר מ'יובל המבולבל'. "התחלנו עוד לפני שמשרד התרבות נכנס לנושא", מספר דגן. "גייסנו כסף לסרט ילדים 'גיבור בעננים' של יובל המבולבל ששודר בסינמה סיטי, והיה הצלחה גדולה. כשמירי רגב החליטה שהיא מפסיקה את ההדרה של הפריפריות ומכניסה גם את הגליל הנגב הערבה ויו"ש למפת הקולנוע הישראלי, היה ברור לנו שניגש לקול הקורא להקמת הקרנות.
"כל מיני ארגוני שמאל קיצוני שיושבים תחת טייטל של יוצרי קולנוע ניסו לטרפד את הקרנות האיזוריות, היתה תחושה שזה שייך לגוון מאוד קטן בחברה הישראלית. זו השנה השנייה שהקרן פועלת. בשנה הראשונה ניגשו 105 סרטים, זה מראה כמה צימאון היה לקולנוע, כמה הקול הזה היה מושתק. השנה ניגשו ונמצאים בטיפול למעלה מ-200 סרטים".
למה היה צריך קרן?
"באופן אישי קו ישיר עובר בין היום בו גורשתי מביתי בשא-נור בצפון השומרון (במהלך הגירוש מגוש קטיף – ב.ב.) לבין הסרטים שמצולמים היום במסגרת קרן שומרון. הבנתי שהאויב הכי גדול של החברה הישראלית בכלל וההתיישבות בפרט הוא הבורות. רוב הציבור לא מכיר, לא יודע מה קורה שם באמת. ומפת התרבות הדירה את הפריפריה בנגב, בגליל וביהודה ושומרון. הרוב המוחלט של התקצוב והמימון בתרבות הלך לאותו איזור חיוג, אותה קבוצת אוכלוסייה, אותה קבוצת התייחסות והתוצאה היא שחלק גדול מהסרטים המרכזיים של תעשיית הקולנוע הישראלי, כולל של זוכים באוסקר הישראלי שמייצגים את המדינה בחו"ל, מכפישים את צה"ל, את ישראל ומוציאים את דיבתה רעה.
"זה היכה בי בצורה דרמטית ממש, כשבמסגרת פעילות הסברה קיימתי מרתון פגישות בבונדסטג הגרמני. וכשנחתנו מוקדם בבוקר בברלין הדלקתי את הטלוויזיה בחדר ופתאום אני רואה לוקיישן שנראה כמו חברון עם סרט הסתה ברמה איומה נגד היהודים בחברון והסתה מעוותת נגד חיילי צה"ל בדיבוב לגרמנית. בכתוביות הופיעו לוגו של מדינת ישראל, משרד התרבות ואחת מקרנות הקולנוע. תפסתי את הראש. אני בא להסביר להם מה באמת קורה בישראל, ומדינת ישראל מממנת סרטים שמסיתים נגדה?! כשיש בורות נוצר ריחוק, נוצרת שנאה. אין סיבה שיהודה ושומרון שהם בלב המדינה לא יהיו גם בלב התרבות.
"ביחד עם אסתר אלוש הקמנו את קרן הקולנוע. הסרטים נותנים במה למגוון הגדול של האוכלוסייה ביהודה ושומרון, עוסקים בנושאים שנוגעים בכולנו ומספרים את הסיפור שלא סופר עד עכשיו - להכניס את לב מדינת ישראל אל מפת התרבות הישראלית. אנחנו בתחילתה של מהפכה תרבותית שהאמירה שלה היא שאין אמירה - השומרון הוא כמו כל מקום אחר בארץ. ואנחנו נביא תרבות וקולנוע מהטובים במדינת ישראל.
"אני מאמין בכל ליבי שזהו אחד המהלכים האסטרטגיים בתולדות ההתיישבות והתרבות של מדינת ישראל. הבאת הסיפור של יהודה ושומרון זה לא רק תיקון עוול, זה גם מפרה את מפת התרבות. הקרן הופכת לכר פורה ליצירה מכל הסוגים שמביאה פנים אחרות וסיפורים שטרם נראו על המסך. אנחנו כבר רואים אצל יוצרי הקולנוע ביו"ש התעוררות. יש הרבה יותר רוח גבית לנוער ללכת למגמות בבתי ספר וחוגים. היה צימאון לאורך כל השנים האלה ובבת אחת זה נפרץ".
דגן מוסיף כי "העשייה התרבותית של ההתיישבות חשובה לא פחות מכביש, לא פחות מבנייה. התרבות היא חלק מעיצוב פניה של מדינת ישראל והחברה הישראלית, ובזכות קרן קולנוע שומרון השומרון הופך למרכז מדינת ישראל. לא רחוק היום שהשומרון יהיה בירת התרבות והקולנוע של מדינת ישראל. כשמסתכלים על הכל בזום אאוט, אין ספק שאנחנו עדים לראשיתה של מהפכת תרבות במדינת ישראל.
דגן מביע תודה לשרה לשעבר רגב ולשר הנוכחי טרופר. "הם עמדו מול קמפיין נשכני של גורמים רדיקליים, חלקם אינטרסנטים מבחינה כלכלית, אך רובם היו מונעים משנאה והשמיעו טיעוני BDS. ייאמר לזכות השרים שהם עמדו בזה והבהירו שיהודה ושומרון הם חלקם מישראל".