כששמע במוצאי השבת שעברה סא"ל טוביה ברוקנר את הדיווחים, כאילו צה"ל פגע במכוון בבית הספר 'אל-תבאעין' בעזה והרג עשרות אזרחים, ואת הסברו של דובר צה"ל כי התקיפה כוונה כנגד מחבלים שפעלו במפקדה צבאית שמוקמה במסגד במתחם בית ספר, ושבתקיפה חוסלו לפחות 19 מחבלים של ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האיסלאמי שפעלו לקידום פעילות טרור מתוך המתחם נגד כוחות צה"ל, הוא נזכר באירוע שהוא חווה בעצמו, כמפקד גדוד שיריון 8130 בחטיבה 99: "כשהיינו באחד המבצעים בחאן יונס, קיבלנו מודיעין על מחסה בבית ספר שמסתתרים בו מחבלים. ביצענו מבצע מאוד מורכב, שכלל הגעה חשאית בלילה בכוחות חי"ר, ולאחר מכן סגירה עם הטנקים של המרחב. ניקזנו החוצה את כל מי שהיו בבית הספר, וערכנו להם בידוק פרטני אחד אחד. תפסנו מעל 70 מחבלים – רובם כאלו שהשתתפו בטבח ובחטיפות תושבי העוטף בשמחת תורה. זה היה רגע מאוד מרגש".
ידעתם שהם השתתפו בחטיפות לפני החקירה או בעקבותיה?
"ידענו אחרי החקירה. בזמן אמת אתה לא יודע כלום. אתה רק יודע שהבן אדם נעצר. אבל אחרי זה אתה מקבל את המידע של מי נעצר שם, ואתה מבין שעשית משהו חשוב".
לפני שבוע, אחרי חודש של פעילות בחטיבה הצפונית של עזה, לוחמי הגדוד השתחררו . אבל צו הקריאה למילואים הבאים, באוקטובר, כבר בדרך.
"ואז אני מבין שנגמר לי חג שמחת תורה"
סא״ל (מיל׳) טוביה ברוקנר, בן 38, בעלים של חברת נדל״ן בארה״ב ואב לשבעה, מתגורר במצפה אילן. הוא נולד בשוויץ, בנו של רב בגרמניה, ובגיל שנה ההורים עלו ארצה לירושלים. בהמשך הצטרפו לגרעין שהקים את היישוב טל מנשה בצפון השומרון, עוד כשנקרא 'חיננית ב', לא הרחק ממקום מגוריו כיום. בתיכון למד בישיבת חיצים, שם חווה לראשונה מקרוב את הטרור הערבי.
טוביה יצאנו הביתה לחופש בידיעה שאנחנו יוצאים לחודש, ואחרי 12 שעות נגמר ה"חודש". סא"ל ברוקנר על הטנק, ביציאה הראשונה מעזה אחרי חודשיים
בי"ח בסיוון תשס"ב, 28 במאי 2002, סמוך לשעה 23:00 בלילה, חדר מחבל פלשתיני כבן 16 מגדודי חללי אל-אקצה של ארגון הטרור פת"ח, ליישוב איתמר, הגיע לישיבת 'חיצים' ופתח בירי. בפיגוע הרצחני נרצחו שלושה צעירים, שניים מהם חבריו של טוביה למחזור: אברהם יוסף חיים סיטון, בן 17, משילה, ונתנאל ריאחי, גם הוא בן 17, מכוכב יעקב. הרוג נוסף היה גלעד שטיגליץ בן 14, תושב היישוב יקיר אשר שהה בישיבה במשך יומיים, במטרה לבדוק אפשרות לעבור אליה מישיבת כפר הרא"ה בה למד.
הטרור לא נעצר אצלם. "גם הרב בנימין הרלינג הי"ד, שנרצח על הר עיבל, היה מחנך שלנו. גם מאיר ליקסנברג שנרצח בח' באלול תשס"א, 27 באוגוסט 2001 בפיגוע ירי בכביש בין אלון מורה לאיתמר, היה מורה בישיבה. המדריך שלהם היה יוסי טוויטו, שנרצח גם הוא בפיגוע באיתמר בי"א בתמוז תשס"ב, 20 ביוני 2002. חטפנו מכל כיוון", הוא מספר על אותה תקופה.
אחרי התיכון למד טוביה במכינה בעלי, ובשנת 2005 התגייס לשיריון. שנה אח"כ, אחרי מלחמת לבנון השניה, התחתן. "מאז הצבא והחיים שזורים אחד בשני בקשר הדוק", הוא מספר. "ההיריון של הבן הראשון, כיום בן 17, היה כשהייתי בקורס קצינים - הוא הריח טנקים מההתחלה. הבן השביעי נולד שלושה שבועות אחרי פרוץ מלחמת שמחת תורה, בט' בחשוון. ברית המילה שלו נערכה במשטח טנקים ברמת הגולן".
ניקזנו החוצה את כל מי שהיו בבית הספר, וערכנו להם בידוק פרטני אחד אחד. תפסנו מעל 70 מחבלים – רובם כאלו שהשתתפו בטבח ובחטיפות תושבי העוטף בשמחת תורה
בשמחת תורה היה טוביה בביתו במצפה אילן. הטלפון היה מכובה. במצפה אילן לא היו אזעקות. כשהגיע לתפילת שחרית, הופתע לראות את מיעוט המתפללים במקום – והבין שמשהו קרה במדינה. הוא מיהר להתקשר למח"ט, לברר מה קורה, "ואז אני מבין שנגמר לי חג שמחת תורה. בערב מצאנו את עצמנו רוב המפקדים בשלבי הכנת הגדוד בבסיס נחשונים, ובמהלך הלילה עד הבוקר של איסרו חג סוכות, 8 באוקטובר, כבר היה כל הגדוד מגוייס להכנת כלים ובניית האימונים המקדימים".
ההתחלה, מבחינתם, היתה מתסכלת מאד. בסוף חודש אוקטובר, אחרי סידרת אימונים אינטנסיבים בגולן, כשהמפקדים והלוחמים להוטים כבר לסיים את האימונים ולהצטרף לכוחות הלוחמים – זה היה עוד לפני שצה"ל נכנס קרקעית לרצועה - זימן מפקד האוגדה תא"ל ברק חירם את כל המג"דים לאיזו גבעה מבודדת בגולן, ובישר להם כי "לצערי אני משחרר אתכם הביתה לחודש".
ואיך אתם מגיבים?
"ישבה מולו חבורת מג"דים זועמים שרוצים לסקול אותו באותו רגע. אמרנו לו: לא יהיה! זה לא עזר לנו.
"יצאנו הביתה בידיעה שאנחנו יוצאים לחודש, ואחרי 12 שעות, נגמר החודש. ומשם אנחנו כבר בעזה - מוצאים את עצמנו במסדרון נצרים לתקופה של חודשיים, עד סוף חודש מרץ. בהמשך, כשכל האוגדה כבר השתחררה, אנחנו המשכנו לפעול בחאן יונס".
בברית של הבן הקטן עם תחילת המלחמה – ברמת הגולן
איך מוצאים מנהרה? - "עם הרבה סיעתא דשמיא"
ספר לי קצת עכשיו על פעולות שעשיתם.
"בתוך מסדרון נצרים היינו שותפים בשלושה מבצעים שונים. גם בהשמדת אוייב פעלנו לא מעט: 115 מחבלים בסך הכול, גם בהשמדה של תשתיות. שלוש מנהרות שהיינו שותפים בהשמדה שלהן. הרבה מאוד השמדה של תשתיות שהן לא תת-קרקע, אלא גם על-קרקע.
"זו היתה תקופה ארוכה, מרתקת, אינטנסיבית מאוד.
"משם המשכנו לפעול בחאן יונס, באותה תצורה. עברנו להיות תחת חטיבת צנחנים במילואים. היינו שותפים בעוד שבעה מבצעים שונים: מעל עשרים מחבלים הרגנו שם".
כמה מנהרות חשפתם?
"אין סוף, אין סוף".
יש כאלה שאתם יודעים שהיו בהן חטופים?
"לא, אבל היה לנו גילוי אחד מאוד משמעותי: כשהגענו לבית החולים הטורקי, לא רחוק מחורבות היישוב נצרים, חשפנו שם מנהרה מטורפת, שמחברת ממצפון לדרום, כמעט מנחל עזה לכיוון זייתון - מנהרה סופר משמעותית. אנחנו ביצענו את החקר שלה, ובסוף הנח"ל פוצץ אותה. מנהרה שאם היתה פועלת היתה שמה לאל את כל המשמעות של מסדרון נצרים: הבידוק של הפלשתינים העוברים מדרום לצפון. הם היו עוברים מתחת לאדמה".
איך מוצאים מנהרה כזאת?
"קודם כול עם הרבה סיעתא דשמיא".
שזה אומר?
"לא היה לנו שום מידע מוקדם. פשוט התחלנו לחשף את השטח, כמו מסרק כינים. מחשפים את השטח לאט לאט, עד שמוצאים פיר ראשון, ומהפיר הראשון ממשיכים.
"זו היתה מנהרה שמצאנו בה לא מעט אמצעי לחימה ועוד דברים. זו הייתה מנהרה מדופנת היטב, שהייתה מוכנה היטב לפגע ולהתעצם. אנשים יכלו לעבור בתוכה זקופי קומה. עם חשמל, אוורור, הכול".
בחודש האחרון, כאמור, הם פעלו בחטיבה הצפונית של אוגדת עזה. בכל המרחב של בין זיקים לבארי. "זה המרחב החטיבתי. אנחנו הגדוד הכי צפוני".
הייתם בתוך עזה או ישבתם מבחוץ, בעוטף?
"פועלים גם בפנים וגם בחוץ. מה שנקרא: שיטת הפשיטות".
גם כאן, מסתבר, הם איתרו והשמידו לפני כשלושה שבועות מנהרה שאורכה יותר מקילומטר, בבית לאהיא בצפון הרצועה, שהגיעה עד 120 מטר מגדר הגבול, מול אזור נתיב העשרה. בתוך המנהרה, אותרו אמצעי לחימה, טילי נ״ט, תשתיות חשמל ואמצעים לשהיית מחבלים לזמן ממושך. "עבדנו עליה שבוע וחצי, ובסוף השמדנו אותה", הוא מספר.
איך איתרתם אותה? גם פה הייתה סיעתא דשמיא?
"המון סיעתא דשמיא. למצוא מנהרות זה כמו מחט בערמת שחת. אתה נמצא בשטח, יש לך מידע מודיעיני שמורכב מכל מיני שכבות, אבל אתה לא באמת יודע איפה לשים את הסיכה. אתה נמצא בשטח פתוח: הררים, שיחים, בלי שיחים, דיונות - לך תמצא. גם אם יש לך איזושהי מפה - לדקור בדיוק 16 ספרות של נ.צ. זה אירוע מורכב. וכשאתה שם את הסיכה במקום הנכון ומצליח, זה מצריך הרבה סיעתא דשמיא".
"יש לי בגדוד בחור שהיה ממובילי אחים לנשק. כשפרצה המלחמה, חששתי שהוא לא יגיע. לא רק שהוא בא, אלא הוא ממובילי הגדוד." טוביה (משמאל) עם אחד מחייליו בחאן יונס
על הלוחמים שבפיקודו יש לטוביה רק מילים טובות: "רוב הגדוד שלי ביצע כבר קרוב ל-200 ימי מילואים. מדהים לראות שלמרות שזה קרוב ל-200 ימי מילואים, אנחנו נמצאים על אחוזי גיוס מאוד גבוהים, עם מוטיבציה מאוד גבוהה. לכולם ברורה המשימה. אני נמצא כמעט חודש בתעסוקה מבצעית, ואני יכול להגיד לך שכמג"ד לא הרמתי את הקול פעם אחת. אנשים רתומים למשימה, עושים את העבודה בצורה מקצועית, מבינים היטב את השליחות, מבינים היטב שיש לנו עוד הרבה פדיון שבויים להוציא פה. אנשים מבינים שהם פרק בתנ״ך - לא פחות מזה. הם זוכים להיות חלק ממלחמת קוממיות. יש להם תחושת שליחות גדולה. והדברים האלה באים לידי ביטוי בהכול: מהצוות שבמטבח, שמסור כל כולו כדי לאפשר ללוחמים אוכל טוב, איפה שהם לא יהיו, באיזשהו שלב שהם לא יהיו, גם אם זה בשתיים בלילה, וגם אם בשבת כשהם חוזרים מפעילות; ועד לחימוש, שלא מספר לעצמו סיפורים על זה שיש בעיית חלפים ויש בעיית חימושים, אלא עובד מסביב לשעון: גם בארבע בבוקר, גם חמש בבוקר, ואחרי זה עוד פעם בשמונה בבוקר, כדי להכשיר עוד כלים ועוד כלים, ולאפשר להילחם. וגם הצוותים עצמם, שמבינים שאם לטנק עכשיו אין מזגן, ויש איזה משאבה שלא עובדת, זה לא הדבר הכי דחוף בעולם".
לוחמים מעל גיל 60 – אפס שיח פוליטי
"יש לנו מ"מ בפלוגת החי"ר בן 51, הקשר שלי בחפ"ק הוא בן 67. והבחור הולך על ג'בלאות. יש לנו פה בגדוד יותר מחמישים נשים בהיריון - זה התירוץ האולטימטיבי לא להגיע, וה-57 האלה נמצאים. יש לנו בגדוד עצמאים, לא מעט מהם סטודנטים, רק אחד ביקש ממני שחרור. אנשים נמצאים פה במצב של מסירות נפש מכל הכיוונים".
ואין איזו תחושה שאולי אנחנו בעצם, כל מה שאנחנו עושים ונלחמים, באיזשהו שלב זה הולך להימחק, בגלל עסקה כזו או אחרת?
"ממש לא! תראה, כשנמצאים פה ומכבים את הרדיו ומנטרלים את החדשות, ולפעילויות יוצאים בלי טלפונים תודה לא-ל - אז אתה רואה את הניצחון בעיניים. לאט לאט אתה רואה אוייב שנהיה עייף, נהיה מבולבל, הוא כבר לא מצליח להתארגן בצורה סדורה, למרות שבחדשות אומרים שהוא מצליח - הוא לא מצליח. הוא עייף, הוא רעב".
ועדיין יורים מדי פעם רקטות.
"כשיוצרים בעיה במשך שנים, לוקח זמן לטפל בה. אבל תודה לא-ל, אתה רואה שמטפלים בה טוב, עמוק, יסודי, שכבה אחרי שכבה. הפציינט נמצא פה על שולחן הניתוחים, ועובר טיפול בלי הפסקה, בטיפול נמרץ".
יש ויכוחים פוליטיים בין החבר'ה?
"שום דבר. יש לי בגדוד בחור שהיה ממובילי אחים לנשק. כשפרצה המלחמה, אני חששתי שהוא לא יגיע. הבחור הזה, לא רק שהוא בא, אלא הוא ממובילי הגדוד. תוך כדי המלחמה, יחד עם צוות נוסף של חבר'ה מבוגרים, פיתח סככות לטנקים, פיתח מקלחת ללוחמים במכולה בתוך עזה. מי שראה לוחם בעזה מתקלח אחרי שבועיים במכולה מבצעית חשוכה, עם מים חמים, לא ראה עונג מימיו. הם פיתחו עגלה להובלת גלידה ללוחמים. הכול תוצרת עצמית. וזה מדהים. יש 100% רתימות, יש אפס שיח פוליטי, אפס! לא 5%. אין שיח פוליטי! זה לא נכנס. יש תחושה אדירה של הצלחה, של התקדמות - ככה זה נראה בפנים, וזו האמת. לצערי, בחוץ יש כל מיני פילטרים וכל מיני קשקושים וכל מיני אינטרסים. לכאן זה לא מגיע, תודה לאל. אנחנו הולכים לבנות פה מחלקת חרדים - בלי דיבורים גדולים, בלי סיסמאות גדולות. זה פשוט קורה מעצמו".
בית כנסת במסדרון נצרים
"חיל הים זיהו את המחבלים שחיסלנו"
במלחמה הזאת ראינו את שילוב הזרועות ואת שיתוף הפעולה בין הים ליבשה, בין האוויר ליבשה. אני בוגר מלחמת לבנון השניה. במלחמת לבנון היית דורש תקיפה אווירית, היה לוקח כמה שעות עד שהמטוס היה תוקף. היום אתה דורש מטוס קרב - זה אירוע של כמה דקות. בימים עברו, היית רוצה כמג"ד לדבר עם חיל הים - איפה אתה ואיפה חיל הים? היום הספינות בים הן חלק מהכוח האורגני שלי. שיתוף הפעולה בין הים ליבשה לאוויר, הוא מדהים. הייתה לנו פעילות בחאן יונס שהצריכה ממשק אוויר-יבשה בכמה מרכיבים. בזכות שיתוף פעולה טוב, כמו שפיתחו בחודשים האחרונים בצבא, הצלחנו להרוג במהלך שבע שעות, כמעט עשרה מחבלים".
במה חיל הים עוזר לך?
"אתן לך דוגמה. עבדנו על איזושהי מנהרה, וביקשתי מחיל הים לעשות איזושהי תצפית מכיוון הים. הם זיהו באחת מהיציאות תנועה של מחבלים. בזכות שיתוף פעולה טוב, מיקמנו איפה אנחנו נמצאים, איפה הם יכולים לבצע, והרגנו מחבלים - 15 מחבלים. יש דברים שהתקדמו בצבא בצורה מדהימה במלחמה הזאת. התחלנו אותה מאוד צולע, התחלנו אותה בכישלון מאוד חזק, אבל כמו יהודים טובים - אחרי שאתה מקבל זבנג, אתה לומד, ואתה משתפר, ואתה מיישם. ולראות את הצבא היום, לעומת הצבא שלפני שמחת תורה - אני מרגיש הרבה מאוד ביטחון שאנחנו בכיוון הנכון. זה ייקח זמן, זה יהיה ארוך, אבל אם אנחנו נמשיך ככה, זה יהיה מאוד יסודי".
בתקווה שלא יעצרו אותך פתאום, בגלל שיש כאלה שיקולים, אתה יודע.
"אני לא נכנס לדברים האלה. בסוף אנחנו עם הנצח. אנחנו לא יכולים להסתכל בפרספקטיבה של חצי שנה. זה לא הטווח היהודי. כיהודי, אתה לא יכול להסתכל דרך מבט צר. אתה חייב להסתכל רחב. השנה השמדנו המון המון תשתיות טרור, הרגנו הרבה מאוד מחבלים, הכנסנו בהם המון ייאוש, הראינו להם טוב מאוד מה קורה כשנוגעים בעם הנצח. נוצרו כאן הזדמנויות אדירות מבחינת דברים שניתן לעשות בתוך המרחב. הלוחמים של צה"ל נהיו מנוסים עשרות מונים לעומת שנה אחת אחורה. המפקדים של צה"ל נהיו מאוד מנוסים. היו להם הזדמנויות לתקן הרבה מאוד טעויות. ככה מתפתחים. ובתוך המבט הזה, אפשר להגיד שבשנה עשינו התקדמות אדירה ביחס למקום שהיינו.
"יש עוד הרבה עבודה: יש עבודה בצפון, יש עוד עבודה בשומרון, יש עוד עבודה בעזה. אבל אם נמשיך ככה, אנחנו בכיוון הנכון לחלוטין. יש מפקדים טובים, יש מפקדים מנוסים. רק שנמשיך".