ביום רביעי שעבר, שעה לפני ששר העלייה והקליטה אופיר סופר ואני התיישבנו לראיון, הוא השתתף בעצרת למען גיוס חרדים בירושלים, ועורר את זעמו ח"כ משה גפני מיהדות התורה, שלא בחל מלהשתלח בשר מהציונות הדתית, קצין מצטיין נכה צה"ל, שזכה בצל"ש אלוף על תפקודו בקרב בקבר יוסף בתשנ"ז, שבנו נפצע פעמיים במלחמה הנוכחית: "הוא שר בזכותנו. כפוי טובה, אנחנו העלינו את השלטון הזה, העלינו אותם לתפקידי שרים - והם פועלים נגדנו, שזה נורא ואיום".
הראיון התחיל, באופן טבעי, בהשתלחות הזו של ח"כ גפני. שאלתי את סופר מה יש לו להגיב על הדברים של גפני. סופר התחמק בדיפלומטיות: "אני לא בעד שנאה, ואני לא בעד להרבות שנאה. אני חושב שהשותפות צריכה לגדול. אני בכלל חושב שצריך לתגמל יותר את הלוחמים. בוודאי שפצועים לוחמים צריכים להיות מתוגמלים יותר. יתומים שאבותיהם היו לוחמים - או שנפלו בקרב, או שנפלו באימון עם עצימות גבוהה - ואפשר לחלק את זה, סליחה על הציניות, לפי מה שכתוב בכרית בהר הרצל. מדינת ישראל צריכה לגדל אותם. לתת להם 400 אחוז. זה צריך להיות סדר עדיפות לאומי.
"אמרתי פעמים רבות שלצד טיפוח ערכי שוויון שחקנו ערכים לאומיים. התכוונתי למ"פ'אים במילואים שלא יקבלו משרות בכירות, התכוונתי למג"דים שלא יקבלו משרות בכירות. עכשיו אנחנו משנים סדרי עדיפות. שר האוצר היקצה עשרה מיליארד לאנשי המילואים, אבל אף אחד לא ידבר על זה".
בסופו של דבר, חוק הגיוס יגיע לכנסת, ואתה תעמוד בדילמה. איך תצביע?
"קודם כול, אני עמדתי פעם אחת בדילמה. לא בדילמה. אני עמדתי במציאות. כשחוק המעונות הובא לפתחנו, אמרתי שאני בעד תעסוקת נשים. גם לא אהבתי את חוות הדעת של היועמ"שית בהקשר הזה, אבל בסוף הייתי השר היחיד שהתנגד - גדעון סער הצטרף אחר-כך לעמדתי – ואמרתי שאצביע נגד ללא התקדמות אמיתית בסוגיית הגיוס, תהיה המשמעות של זה אשר תהיה.
אסור שהשיח בעניין הגיוס יהפוך לשיח פוליטי. בראיון ל'מצב הרוח' עם חגי הוברמן. צילום: דוברות
"אני לא רוצה להפיל את הממשלה. אני לא חושב שנכון להפיל את הממשלה. אבל לצערי אנחנו מדברים על חוק גיוס, ולא על גיוס. יש פה צורך אמיתי. רבים מאוד, ולא מהצעירים, מבלים מאות ימי מילואים בשנה האחרונה, שזה כמעט שנה שלמה. אני לא מדבר על הלחץ, על המתח, על האובדן, על השכול, על הפציעות, על פציעות בנפש, ועל הריחוק מהילדים והמשפחות. אנשי מילואים עשו בשנה האחרונה מה שאנשים שסיימו בדרגת אלוף לא עשו במשך כל שנות שירותם. זה עומס מטורף. ואני חושב שהלוחמים שלנו צריכים לשמוע שאנחנו מטפלים בהם. ולא רק לשמוע, אלא הם צריכים לראות שאנחנו מטפלים בהם. בשלבים מאוד מאוד מוקדמים אמרתי - לא בחוץ אלא במקומות סגורים, בחדרים סגורים, אבל מאוד משמעותיים – שאת שנת 2024 אנחנו צריכים לגמור עם מספר מתגייסים אחר במגזר החרדי. אז אני מבין שלא הכל קורה ברגע, ויש כאן תהליכים. צריכים להאיץ את התהליכים, ולא להקפיא אותם".
זה מה שאתה אומר, אבל במפלגה שלך אמרו דברים אחרים, ועל כך יצא הזעם של המגזר. איך זה המפלגה שמייצגת את השם הזה, שהעומד בראשה הוא שר האוצר, נותן בתקציב המדינה מיליארדים לחרדים ולמוסדות שתלמידיהם לא מתגייסים.
"אני מבין שאני חי בתוך קמפיין, והתפקיד שלי הוא לא להיות פופוליסט. אני הולך עם האמת שלי. אז לצורך העניין, את מבחן האומץ שלי בשדה הפוליטי עברתי פעם אחת.
"אני רוצה להתעלם רגע מהקמפיין הזה של התקציב, כי אני בסוף עסוק במשרד שלי. זה לא אומר שאין לי אחריות להסתכל על מה קורה מסביב. יש הרבה אנשים שיושבים באולפנים, וחושבים איך להפיל את הממשלה בהקשרים כאלה ואחרים. והם מגיעים למסקנה שבסוף, חוק הגיוס הוא זה שיכול להפיל את הקואליציה והממשלה.
"אי אפשר להתעלם מכך שהמתקפות כנגד שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מגיעים על רקע פוליטי משמאל ובגלל ההתנגדות של אותם גורמים לדרך ואידאולוגיה שלו. המהפכה שמוביל השר סמוטריץ' בהתיישבות ביהודה ושומרון היא היסטורית ובעלת השלכות אסטרטגיות בבלימת הסכנה הקיומית של מדינה פלשתינית. יש כאלה שלא אוהבים את הפעילות שלו ובוחרים לתקוף אותו דרך התקציב, מכיוון שכיום רוב העם בישראל מבין את חשיבותה של ההתיישבות ותרומתה לביטחון ישראל.
"לי אין ספק שהעם בתפוצות – וגם בארץ - רוצה לראות אותנו הרבה יותר מאוחדים". עם סטודנטים עולים ומועמדי עלייה. צילום: סיון שחור, לע"מ
"בעניין הגיוס אסור שהשיח יהפוך לשיח פוליטי. זה החוב שלנו כלפי הלוחמים שלנו, זה החוב שלנו כלפי המילואימ'ניקים שלנו. והמילואימ'ניקים 'שלנו' זה של כל עם ישראל. הלוחמים 'שלנו' זה הלוחמים של כל עם ישראל. וזה החוסן של הצבא שלנו, וזה החוסן של העם שלנו. אני גם מבין שלא כל החרדים זה אותו רצף, ושיש כל מיני זרמים וחלקים בציבור החרדי. זו בעיה להשוות את כולם ולמדוד את כולם לפי מי שרוקד עכשיו 'בשלטון הציונים אין אנו מאמינים'. אבל אני כן הייתי מצפה מחלקים בהנהגה החרדית, שיתייחסו אחרת לנושא הגיוס.
"צריכים להבין שיש פה כאב אמיתי, שאנחנו פוגשים אותו. קורה שאתה רץ בכל מיני תעלות פוליטיות, ואתה שוכח להרים את הראש, ואתה קצת מתנתק מהשטח, לפעמים כפוליטיקאי את עלול לחשוב רק על הקונסטרוקציה הפוליטית. אבל כאיש ציבור, אתה חייב לצאת מהתעלות, ולהרים את הראש. לפעמים לא מספיק להרים את הראש, צריך לרדת ולגעת. ולרדת ולגעת זה להיות בלוויות, ולהיפגש עם משפחות חטופים, ולהיפגש עם הפצועים, ולהיפגש עם השכול. זה קשה. זה דורש ממך לעמוד. זה דורש ממך לפעול עם שיא הרגש שבעולם, גם בכאב, ולפעמים אפילו להצביע נגד - בניגוד למה שאנשים מצפים ממך - למשל, בעיסקה האחרונה. בסוף אני מחוייב לאמת.
בעניין הגיוס אנחנו מדברים על צבא גדול וחזק. אנחנו מדברים על סוריה. אנחנו מדברים על לבנון. אנחנו מדברים על גבול רחב במזרח. אנחנו מדברים על איומים. אנחנו מדברים על תורכיה שנכנסת לזירה. אנחנו מדברים על כל מיני מתיחויות בעוד זירות. איך נעמוד בכל זה, בלי להרחיב את השורות באופן אמיתי?"
אתה מרגיש את המחיר הפוליטי שאתם משלמים על חוסר הנחרצות, זו שאתה מביע עכשיו?
"אני חושב שיש שינוי, ואני מאמין שהשינוי הזה ילך ויתחזק.
"אני הסתייגתי מהביקורת כלפי התקציב. אתה יודע מה ביקרו בתקציב? בשני הראיונות אמרו לי: העבירו יותר מדי כספים למנהרות הכותל. אני שואל: כשאתה במלחמה ורוצה לקום ולהסתער, מה מחזיק את האנשים לקום קדימה ולהמשיך להסתער? אני יודע מה מחזיק אותם. אני זוכר מה אני חשבתי כשהייתי בדקות הקשות שהייתי צריך לקבל החלטות. ומה שמחזיק, זה הכספים הקואליציוניים האלה. מה שמחזיק זה ישיבות ההסדר, מה שמחזיק זה המכינות הקדם הצבאיות, מה שמחזיק זה תנועת הנוער בני עקיבא, מה שמחזיק זה הרוח".
אנחנו מדברים לא על אלה. אנחנו מדברים על הכוללים ועל הישיבות החרדיות פוניבז' וחברון שמקבלים כספים ולא תורמים.
"בוא נזכור את הדיונים שהיו פה בתקופה האחרונה. כשאני מדבר על שיח מורכב, אני מסרב להיות בקמפיין, ואני לא רוצה שההוא ימחא לי כפיים ושההוא ימחא לי כפיים. יכול להיות שאני פוליטיקאי, ואני גם צריך להחליט אם אני נבחר פעם הבאה או לא. אבל בוא נשים גם את האמת המדוייקת, ונתעלם מהקמפיינים. השיח מורכב. אפשר לתבוע לערוך דיוני תקציב ועל סדרי עדיפויות והכול. אנחנו חיים בעולם פוליטי, לא הכול מושלם".
"אנשי מילואים עשו בשנה האחרונה מה שאנשים שסיימו בדרגת אלוף לא עשו כל שנות שירותם". בהלווייתו של סא"ל עלים עבדאללה סגן מפקד חטיבה 300 שנהרג בחילופי אש בגבול ישראל–לבנון בתחילת המלחמה. צילום: דוברות
בשנה האחרונה העמקנו את ההישגים בצפון ובדרום
אם דיברנו על הצבא, אז בוא נדבר על המלחמה. הטענה המרכזית היא, שחידוש הלחימה מסכן את החטופים. והמשפחות אומרות: שנה וחצי היה לחץ צבאי, ולא הביא את החטופים בחזרה. לא כמו שרצינו, בטח לא את כולם, ובסוף יש רק עיסקאות של טפטופים. מניין המחשבה שאם עכשיו אותו דבר, זה יביא לתוצאה שונה?
"ראשית, אסור לנו אף פעם לעשות אותו דבר. אנחנו באמת צריכים לשקוד על יצירתיות, על תחבולה, וצריך לאמץ גם מאמץ צבאי וגם מאמץ מדיני. בעולם המלחמה, יש מהלך מדיני, וכשהמדינאים לא מצליחים, אז יש מהלך צבאי. ואחר כך חוזרים למדיני. כי בסוף אתה יכול להגיע להישגים צבאיים מדהימים, אבל אם אתה לא יודע לגזור את זה למהלך מדיני, זה לא הולך".
זה המשפט המפורסם זה פון-קלאוזביץ, שהמלחמה היא המשך המדיניות בכלים אחרים.
"נכון. היו שתי עסקאות עם אופי שונה, והיתה מערכה צבאית, והמערכה צבאית מלווה בעוד מאמצים, והיו פה שינויים אסטרטגיים דרמטיים בחודשים האחרונים. היה פעם דבר כזה שנקרא נסראללה. והיתה סוריה. איראן מאוד מוחלשת, וההנהגה הצבאית של חמאס במצב מאוד מאוד קשה. אנחנו עדיין נלחמים נגד ארגון מאוד אכזרי וכו'. והממשל האמריקאי, שמאפשר ויאפשר לפעול אחרת.
"בסוף, זה קשה. בסוף, אני מבין שחטופים יישובו הביתה רק בעיסקה, אבל עיסקה יכולה להיות רק מתוך לחץ צבאי כבד, עד כדי הכנעה, עד כדי מיטוט, ואנחנו מתקרבים לזה. אומרים לי: כבר שנה אנחנו מתקרבים למצב הזה. זאת האמת: אנחנו כבר שנה מתקרבים לזה, אבל אף אחד לא יכול להשוות את המצב האסטרטגי של לפני שנה למצב של היום. אני לא מתעלם מהקריטיות ומלוח הזמנים".
אתה נפגש עם המשפחות של החטופים?
"בוודאי. עם מי שמבקש ולפעמים גם יוזם".
ומה אתה אומר להם?
"אני שומע, אני מקשיב, מעלה את המורכבות. כשאני בשיח עם משפחת חטופים, אני יודע שאני בשיח עם מציאות מאוד מאוד קשה". (בדיקה של 'מצב הרוח' העלתה, שמתוך כ-400 לוויות של חיילי צה"ל שנפלו במלחמת שמחת תורה, השר סופר השתתף ב-80 מהן, כחמישית מההלוויות, השר שמבין כל השרים השתתף במספר הגדול ביותר של הלוויות חללי צה"ל).
ואתה לא חושש, שאם חלילה חטופים שהיום בחיים יחזרו בארונות, תהיה התפוררות הלכידות החברתית בישראל מסוכנת יותר מכל הסכנות האמיתיות של עיסקה?
"בעבר השוויתי את המצב לעורק ראשי מדמם, ממנו אי אפשר להתעלם. וצריך לשים חוסם עורקים, וצריך לשלם מחירים. אני לא רוצה להיכנס לפרטי משא ומתן, למה אני מוכן, למה אני לא מוכן. הקפדתי על זה מתחילת המו"מ, וגם לא אמרתי אף פעם לפני עיסקה, מה אני אצביע, עד שלא למדתי את הפרטים. הכל בהתאם למצב.
"הובלנו הרבה רפורמות שהפכו את העלייה מארצות המערב ליותר משמעותית". בקבינט העלייה והקליטה. צילום: דוברות
"אני לא מתעלם מהקושי, מהאתגר שזה מציב בפנינו. אני חושב ששתי מטרות המלחמה הן בעלות ערך רב. אני לא אומר את זה כסיסמה. מצד אחד אנחנו לא יכולים לתת לחמאס להתפתח או לצמוח. אנחנו לא יכולים לתת ערבויות לקטאר ומצרים, מול האמריקאים, שזהו, אנחנו חודלים את המלחמה. לא לשם מלחמה, אלא לשם התכלית, שבסוף לא יהיה פה חמאס".
ובמלחמה נשיג את זה? עכשיו אתה תשיג מצב שלא יהיה חמאס?
"אני אשאל כך. כשאני מסתכל לאחור, האם ישראל העמיקה את ההישגים שלה בשנה האחרונה, או בחצי שנה האחרונה, בצפון, בדרום? התשובה היא: בהחלט כן. גם במספר גדול יותר של שיבת חטופים, וגם בהישגים הצבאיים. בצפון זה הכי חד משמעי שיש, ואני מאמין שנוכל בעזרת ה' להגיד את זה גם לגבי הדרום".
למה בכלל עצרו את המלחמה בצפון לפני הכרעה מוחלטת של חיזבאללה בדרום לבנון? בלבנון אין חטופים. לא היתה בעיה להמשיך עם המלחמה.
"כי בסוף צריך לרכז מאמץ, בטח כשהמלחמה היא ארוכה. ואנחנו חד משמעית, צריכים לרכז מאמץ, גם כאן בדרום, וגם מול איומים אחרים. אתה לא יכול לשחוק את הכוח לאורך זמן. אני חושב שלאורך זמן, כנראה התפוקה השולית הייתה יורדת, והגענו למצב שהוא יחסית טוב מבחינת ההישגים ומבחינת מה שנקרא עלות-תועלת.
"אחד הדברים שאנחנו צריכים לדעת ללמוד מהשביעי לאוקטובר, זה להישיר מבט לאיומים ולדעת להכות כשצריך. ואם צריך להקדים, אז להקדים. אבל אני חושב שהמצב בצפון שונה. ואני אומר שגם אם נסתכל על כל ההישגים, אי אפשר להגיד שלא העמקנו את ההישגים מקצה לקצה בשנה האחרונה".
אבל בצפון, עכשיו כשעצרת, אתה נותן להם אפשרות לשרידי החיזבאללה להתחיל להתחמש מחדש.
"יש גם מערכת רב-זירתית שמנצחת על זה, או שניצחה על זה בעבר, איראן. אתה צריך לדעת איפה אתה מכה יותר, מתי ואיך. וזה כמו כל דבר בחיים: פעם פה, פעם שם, ואתה לא יכול את הכול ביחד".
אני רוצה לדבר איתך על הנושא של פארסת מינוי אלוף שרביט לראש השב"כ. זה לא קצת מדאיג אותך, צורת הניהול של מינוי? ראש הממשלה מכריז על מינוי בבוקר, מספר שהוא הכי מתאים, ופתאום אחרי 24 שעות הכול מתהפך, ומוציא איזו הודעה בהולה בבוקר שלמחרת.כשמודבר בביטחון ישראל, זו התנהגות שאינה מרגיעה את הציבור.
"אני לא נמצא בדיוני קבינט, אבל אחת לשבועיים-שלושה אני מתעדכן על ידי המל"ל בדיוני הקבינט, ומדבר עם המזכיר הצבאי, ומנסה להחזיק ראש במציאות הביטחונית המורכבת. אני אומר לך שאני מאוד שמח במנהיגות של ראש הממשלה, בהובלה של כל המערכה כאן".
למה? בוא נתמקד בסיפור מינוי ראש השב"כ.
"זה הכול קשור, כי אני בסוף מסתכל תמיד על התמונה הכוללת. קח את התקיפה בצפון ב-11 לאוקטובר. קח את אופן ניהול המשא ומתן וההתעקשות – ואלה דוגמאות רק מהעת האחרונה. זו מערכה קשה. מדינת ישראל נלחמת בתוך הג'ונגל של המזרח התיכון. זאת מערכה קשה מאוד. ויש פה המון המון אתגרים.
"אני לא מדבר על זה שנתניהו נמצא במשפטים פעמייים בשבוע, ואני לא מדבר על כל הדיונים האחרים. הכל מורכב. הייתי שמח לוותר על האירוע הזה".
היא לא מעידה לך סימן שאלה על השיקול של ראש הממשלה?
"בוא נסכם שאמרתי שהייתי שמח לדלג על האירוע הזה".
העולים לא הגיעו בגלל האנטישמיות אלא למרות האנטישמיות
בוא נדבר רגע על המשרד שלך. היה נתון לא מזמן של משהו כמו 80 אלף ישראלים ירדו בשנה האחרונה או מתחילת המלחמה. כמה עלו ב-2024?
"בשנה האחרונה עלו 34 אלף. 20 אלף מחבר העמים, כל השאר משאר הארצות. אנחנו חד משמעית בירידה דרמטית בעליה מחבר העמים. הסיבה המרכזית זו הירידה במלחמה באוקראינה. והיה גם תיקון חוק הדרכונים, שמונע מאנשים להגיע לישראל, לעשות סיבוב על המדינה וללכת הלאה.
"אני הגעתי למשרד שלא עסק בעידוד עלייה מהמערב. לא היו תשתיות לעידוד עלייה לא מארצות הברית, שם יש שישה מיליון יהודים, לא מבריטניה, שם יש 250 אלף יהודים, ולא מצרפת, שיש בה 400 אלף יהודים.
עולים אקדמאים שעלו בעשר השנים האחרונות יעבדו במקצועות שלהם. זה שינוי דרמטי. כשדוקטור מטאטא רחובות - המדינה הפסידה. עם רופאים עולים ביריד רופאים בניו יורק. צילום: שחר אזרן
"אנחנו הובלנו גם הרבה רפורמות שהפכו את העלייה מארצות המערב ליותר משמעותית. לא חשבתי שעולים שמגיעים ממוסקבה, שכולם במעמד גבוה, גרים בתל אביב, צריכים לקבל 3,000 שקל דמי הסתגלות למשך 12 חודש. יצרתי סדרי עדיפויות אחרים במשרד. למשל, פתחנו 27 תוכניות סטודנטים, להביא סטודנטים מהקמפוסים בארצות הברית ומהקמפוסים בבריטניה ובצרפת, שיוכלו ללמוד לימודים אקדמיים גם כששפת האם שלהם איננה עברית. יצרנו תוכניות באוניברסיטאות ומכללות. תפרנו את זה אחד אחד, ובשנה הבאה יהיו 40 תוכניות כאלו בבר אילן, מכון לב, אריאל, הטכניון, מכללת הדסה, האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב. יש לנו תוכניות שהסטודנטים העולים מקבלים בהן שכר לימוד, שכר דירה במשך שנתיים, לימודים בשפת אם ומעטפת חברתית. הדבר הזה מייצר היום 723 סטודנטים, שכמעט כולם, או שהיו חיילים בודדים, או שהם עלו בשנה האחרונה. אנחנו נגדיל את זה בשנה הבאה בעזרת ה' ל-1,500 סטודנטים. כשאנחנו מדברים על עלייה מהמערב, שהממוצע שלה נגיד זה 2,000 מצרפת ו-3,000 מארצות הברית לאורך זמן, אז 2,000 עולים זה הרבה, במושגים של עלייה מהמערב.
"הקמנו יחידת רופאים מטורפת. 519 רופאים עלו השנה: 400 מהמזרח, 119 מהמערב, בפעולה משותפת עם נפש בנפש ועם משרד הבריאות, ובהמשך גם מנהלת תקומה, כי אנחנו נותנים תעדוף למנהלת תקומה וגם למשרד הנגב והגליל. 519 רופאים זו תרומה משמעותית. כשמדינת ישראל צריכה לייצר 2,000 רופאים, והיא מצליחה לייצר בין 1,000 ל-1,200 רופאים בשנה - 519 רופאים למשק זה הרבה. היחידה הזאת, חוץ מזה שהיא מתעסקת בכל סוגיית הרישוי וכו', היא מתעסקת גם עם היבטי הקליטה הקהילתית: חינוך לילדים, שבן הזוג או בת הזוג יוכל לעבוד איפה שצריך, וכל מיני דברים דומים. כמובן שיש פה תיעדוף לנגב וגליל.
"התפקיד הראשון של המשרד הוא פירמידת מאסלו של העלייה: עברית, תעסוקה ושכר הדירה. שינינו באפן דרמטי את שכר הדירה ממאות שקלים לחודש ל-2,000 שקלים למשך שנתיים בגליל בנגב ויו"ש, וכעת אנחנו מרחיבים את הסיוע לקו אשדוד אשקלון בית שמש ודרומה, וחיפה (1,500 ש"ח בלבד), ומהקריות וצפונה 2,000 ₪".
כמה יהודים מגיעים ליהודה ושומרון?
"אני לא יודע להגיד כמה ספציפית ליהודה ושומרון, אבל אני יודע להגיד שאם אני הופך את אריאל לעיר קולטת עלייה, ואם שוכרים באריאל דירת 3-4 חדרים ב-3,700 לדירה, ומזה אני נותן 2,000 שקל שכר דירה, זה עושה את הכל. אם עולים מתלבטים אם להגיע לקריית גת או לעיר אחרת, ומעדיפים לבסוף להגיע לקריית גת, כי יש שם קהילה אנגלוסקסית גדולה, והם מקבלים 2,000 שקל שכר הדירה מתוך שכר דירה של 5,000 שקל, זה הרבה. מעלות, עפולה, נהריה – יש שם קהילות עולים שמקבלים את התקציב הזה.
"הדבר הכי דרמטי שעשינו לאחרונה, זה כל המהפכה במקצועות הרישוי. מדובר ברפורמה היסטורית במושגים של עליה וקליטה. עד כה 65% מהעולים היו צריכים לעבוד בעבודות אחרות.
"זו היתה עבודה שהתחלנו אותה לפני המלחמה, שנכנסה להקפאה בגלל המלחמה. אבל הערנו אותה בחצי שנה האחרונה. זה אומר שאנשים יגיעו למדינת ישראל, ויוכלו לעבוד מהיום הראשון במקצוע שלהם. יותר מזה: עולים שעלו בעשר השנים האחרונות: אדריכלים ומהנדסים ורואי חשבון וכדומה, יוכלו לעבוד במקצוע שלהם. היו אנשים שמשרד העבודה התקשר אליהם ואמר להם: אתם יכולים לעבוד. לפחות זה מה ששמעתי מאנשי משרד העבודה בקבינט העליה שהיה שבוע שעבר. זה שינוי דרמטי. כשיש דוקטור שמוכן לטאטא רחובות, למרות שהוא דוקטור - המדינה בעיקר הפסידה.
"אנחנו לא נחים. אנחנו נשנה את זה גם במקצועות הבריאות, ואני מקווה שתוך חודשיים-שלושה, יחד עם משרד הבריאות, נגמור את האירוע הזה. יש מקומות שהארגונים הם קצת יותר חזקים, יש מקצועות שהאחריות קצת יותר מחייבת. לבנות בניין – צריך מהנדסים. אז התגברנו על העניין של ההנדסה, ואני מקווה שנתגבר גם בעניין של הרפואה.
אני רוצה להגיד משהו על העולים שהגיעו בשנה האחרונה. העולים שהגיעו בשנה האחרונה, לא הגיעו בגלל האנטישמיות. הם הגיעו למרות האנטישמיות, כי הרבה מהם אמרו: אנחנו צריכים להישאר פה כדי להילחם באנטישמיות. והעולים שאני פגשתי אותם, היו עם דמעות בעיניים, ואמרו: אנחנו רוצים להיות חלק ממה שקורה, כי אנחנו רוצים להיות חלק מהבנייה מחדש. זה מה שאנשים רוצים לראות. הם אומרים את זה עם דמעות, וזה משהו שהוא מאוד מרגש".
אם נחזור למלחמה ולגיוס – מה לגבי גיוס של עולים חדשים?
"לזה יש את גרעין צב"ר ופרוייקטים נוספים - חיילים שמגיעים ארצה ומשרתים. אנחנו מדברים על מאות חיילים, יותר מהרגיל, שהתגייסו בשנה האחרונה".
היה חשש בגלל המלחמה, שאנשים לא יבואו. מי בא למדינה במלחמה?
"אני לא אומר שהכול ורוד, אבל בסוף בעלייה מצרפת היה גידול משמעותי, ובעליה מבריטניה - גידול משמעותי. מצפון אמריקה היה גידול, אבל לא משמעותי: 20 אחוז. אבל כשאתה מסתכל על פתיחת התיקים, זה וואו! זה מאות אחוזים".
מה זה פתיחת תיקים?
"אנשים שמתעניינים, שהתחילו תהליך, שהם התקשרו ונרשמו לעלייה. זה אומר שיש לנו פוטנציאל שמחכה. זה אומר שיכול להיות, שאם תהיה פה קצת יותר התייצבותביטחונית, כלכלית, ואולי גם חברתית; קצת יותר סולידריות וקצת יותר אווירה טובה, אין לי ספק שהדברים האלה ישפיעו. אנשים יגיעו".
מה שמחזיק אותנו זה האבנים העתיקות של ירושלים – לא הבתים המפוארים של פריז
כשהיו המהומות על הרפורמה המשפטית, זה נגע בעלייה?
"לי אין ספק שהעם בתפוצות רוצה לראות אותנו יותר מאוחדים. ובטח מי שבוחר להגיע לכאן, רוצה לדעת שהוא עובר לאווירה טובה. אתה גם שומע את זה, ואני חושב שגם העם שנמצא פה, רוצה לראות את זה".
פעם הייתה איזו תחושה, שבעיתות משבר עולים יותר חובשי הכיפות, כי הם מרגישים יותר ציונות. אתה מרגיש את זה? זה נכון בכלל לחשוב את זה?
"אמרה לי מישהי מצרפת: אני לא התחנכתי בתנועת נוער ציונית, לא גדלתי בבית מסורתי, ובכל זאת החלטתי לעלות. אבל אני כן יכול לומר באופן חד משמעי, שמי שעולה בשנה האחרונה, זה אנשים שיותר מזדהים, יותר מחוברים, הרבה יותר סולידריים. אני לא רוצה, בטח לא כשר העלייה והקליטה, להתחיל לחלק את זה לכל מיני מגזרים. אני לא בדקתי אם יש יותר גרעינים של צבר דתיים או גרעינים חילוניים. ייאמר לזכותם של היהודים בתפוצות, שגם הם פחות חיים את ההגדרות.
"ישבתי עם 30 ראשי תאים בפריז, של סטודנטים שחיים את הדילמה: האם להישאר בצרפת, להילחם שם להיות יהודי גאה. נכון שהם חיים בגולה, אבל יש להם מדינה יהודית. וכשיש מדינה יהודית, אז יהודי צריך להסתובב בכל מקום בכיפה על ראשו בלי לחשוש - באירופה, או בארצות הברית, ובכל מקום.
"אמרתי להם: תקשיבו, מה שמקבץ את כולנו כאן, זה לא הבניינים המפוארים של פריז. זה האבנים העתיקות של ירושלים. ונכון שפריז לפעמים קצת יותר מאתגרת, אבל בסוף כולם צריכים להגיע לירושלים. אני חושב שכולנו צריכים לזכור את זה כל הזמן".