ירושלים שלי

ירושלים, עיר הבירה שלנו, היא עיר של כמעט מיליון תושבים. כולנו מכירים בחשיבותה, הן הגשמית והן הרוחנית, למדינתנו, אך נדמה לפעמים שהיא לא מקבלת מספיק את הכבוד הראוי לה. זה לא רק משרדי הממשלה שכבר שנים מתמהמהים לעבור לעיר, זה חוסר הכבוד לפעמים שאתה מרגיש בציבוריות הישראלית לעיר.

בשנת 1998 חוקקה הכנסת את חוק ירושלים. יוזם החוק היה חבר הכנסת הרב חנן פורת ז"ל. יום ירושלים הוא יום חג לאומי לצערנו בעיקר בקרב הציונות הדתית, ולא בקרב כל אזרחי ישראל. יום זה נחגג בכ"ח באייר, אך לצערנו התאריך העברי הוא לא התאריך שרוב אזרחי ישראל מכירים, ולכן מה לנו כי נלין עליהם? לאחר מלחמת ששת הימים, החליטה מועצת הרבנות הראשית "לקבוע את יום כ"ח באייר כיום הודיה להקב"ה על הנסים שקרו ושבאותו היום גם שוחררה ירושלים".

אבל זה לא סוד שלעיר הבירה יש הגירה שלילית כבר שנים. בכל שנה עוזבים אותה יותר ישראלים מאשר אלה שעולים לגור בה. בשיחה שערכתי השבוע עם ראש עיריית ירושלים משה ליאון הוא אמר לי, כי הוא פועל בכדי לשנות את המצב: "אין לי ספק שבשנים הקרובות אנחנו נראה הגירה חיובית גדולה מאוד לירושלים, בעקבות הבנייה של הדירות שאנחנו כרגע בונים. זה לא תכנון אלא בנייה ממש". ליאון טוען כי העיר נמצאת בפריחה של בנייה של יחידות דיור ושל מרכזי עסקים. לדבריו, הוא יגדיל בחמישים אחוזים את כמות שטחי המשרדים בעיר, מ-4 מיליון מ"ר ל-6 מיליון מ"ר.  זה מה שיסייע רבות לשיפור מצבה הכלכלי של העיר.

לכבוד יום ירושלים ביקשנו מאנשי ציבור לספר לנו מהי ירושלים בשבילם וכיצד הם מביאים זאת לביטוי בחיי היום יום.

חג ירושלים שמח!

גם לעמוד בפקקים בירושלים זה זכות

אורית סטרוק, שרת ההתיישבות

"דורות רבים כל כך התגעגענו אליה, והיא - התגעגעה אלינו. בכל הגלויות, בכל המצבים, גם כשהושפלנו עד עפר, וגם כשהרקענו עד שחקים, תמיד ערגנו אליה, תמיד ידענו שהיא שלנו, ושאנחנו - שלה. ירושלים ליוותה אותנו בשמחות ובאבל, בתפילות ובניגונים. היא ניבטה אלינו מקירות הבתים שהתגוררנו בהם הרחק-הרחק ממנה, והרטיטה מיתרים בתוך קירות ליבנו, כאילו היכרנו אותה מקרוב. הזכות הגדולה שנפלה בחלקנו, בני הדור הזה שזכו לשוב אל ירושלים, לבנות אותה, להלך ברחובותיה, להתענג מיופיה הקסום, לחיות בה חיי חולין, לנשום בה קדושה, לשיר לה ועליה - הזכות הזו היתה חלומם של דורות רבים שלא זכו. אנחנו זכינו.

"אפילו לעמוד בפקקים ברחובות ירושלים, או בדרכים אליה - זכות גדולה היא. כי הפקקים עצמם הם פלא: הכיצד מלאה אדם העיר, שעליה בכינו תמיד 'איכה ישבה בדד', והנה היא שוב, מחדש, רבתי-עם. עם רב כל כך שהוא פוקק את הכבישים... אכן, זכינו! ירושלים של ימינו היא עיר של קיבוץ גלויות, עיר רבת פנים ודמויות, עיר המחבקת באהבה את בניה כולם, מכל הסוגים, העדות, המנהגים והדעות - כולם נקבצו באו לה. עיר שמאחדת עבר, הווה, ועתיד. עיר שמבטיחה לנו, כפי שהבטיחה לאורך כל שנות גלותנו, שיש לנו עתיד".

סיפור אהבה

יעקב חגואל, יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית

"כשאדם מקים את ביתו – הוא הופך אותו למבצרו .הוא מייחד את כל מרצו ומסירותו למשפחתו, ומציב את ביתו הרוחני והפיזי במרכז חייו. ירושלים עבורי היא סיפור אהבה, שייכות, משפחתיות ושלמות. במוחי חקוקה ההרגשה המופלאה של ערב שבת בעיר העתיקה.

"תחושה דומה לשלמות האישית והמשפחתית של כולנו – הבית. בין השמשות, בגרם המדרגות היורדות אל הכותל המערבי ,מַכִּים קרני השמש המסנוורות בכיפת הזהב – מקום  בית מקדשנו. בְּרֶקַע קולות פעמונים מהכנסיות וסלסולי המואזין מהמסגד, ומקרוב בוקעים צלילי 'לכה דודי' מגרונותיהם של אלפי מתפללים יהודיים. רוח קרירה מנשבת לקול ציוצי ציפורים שמפלחים את האוויר. זוהי תחושה אדירה של שלמות. שַׁבָּת מַלְכְּתָא.

"ירושלים בעיני היא בית, משפחה, מבצר וסיפור אהבה. היא אילן יוחסין בן אלפי שנים, חיבור בין עבר לעתיד, בין גלות לקוממיות, בין אדם למשפחתו.

"כמעט כל בוקר שאני עולה לירושלים, אני חש תחושה מדהימה של קדושה ושייכות. "אנחנו נשארים, גם אם נכרסם אבנים, ממקומנו לא נזוז" (מלכה אהרונסון, 1882).

חיבור נצחי

יפעת עובדיה-לוסקי, יו"ר קק"ל

"'עֲשָׂרָה קַבִּין יֹפִי יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה יְרוּשָׁלַיִם וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ' (בבלי, קידושין). ירושלים בשבילי היא החיבור הנצחי לעם שלנו ולארץ ישראל. ירושלים מחברת אותנו אל העבר והמורשת המפוארת של עם ישראל, נוכחת בנימי נשמתנו ומחדשת ימינו כקדם. ירושלים היא סמל עבורי של חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל ותחיית העם במולדתו.

"זה בא לידי ביטוי ביומיום כאשר אני מהלכת עם ילדיי ברחובות העיר, במיוחד בעיר העתיקה, אני נפעמת מהמחשבה שהתהלכו פה דוד המלך, שלמה המלך וכל מנהיגי העם שלנו. הולכת בשבילי ההיסטוריה שלנו. וכן גם הבחירה שלי לחיות באזור ירושלים, לעבוד בה, ולנשום את האוויר שלה זה חלק מהחיבור שלי לעיר".

מימוש חזון אבותינו

אבי סולימן, יו"ר הסתדרות הפועל המזרחי

"כשם שעם ישראל אינו שלם ללא מעמד קבלת התורה, כך ארץ ישראל אינה שלימה ללא ירושלים. כשם שיש קשר הדוק בין יציאת מצרים לבין קבלת התורה, כך יש קשר הדוק בין יום העצמאות לבין יום ירושלים. 

"כשאני עולה לירושלים, יש לי תחושה מיוחדת שאין אותה באף עיר אחרת. תחושה של אווירה מיוחדת, בעיר מיוחדת. עיר שיש בה קדושה מיוחדת. אנו מזכירים בכל תפילותינו מדי יום את ירושלים כי אי אפשר בלעדיה. ירושלים נבנית במלוא המרץ ותמשיך להיבנות, וזה חלק מסימני הגאולה שלנו".

הבת של ירושלים

צביקה ברוט, ראש עיריית בת ים

"לפני כמה שנים, זמן קצר לאחר שנכנסתי לתפקידי כראש העיר בת-ים, התבקשתי לנאום באירוע לרגל יום ירושלים. ביקשתי שיחפשו בארכיון שלנו תמונות ישנות מאירועים משותפים שנעשו בין שתי הערים, ירושלים ובת-ים, לאחר שחרורה של עיר הבירה שלנו.

"התמונות אמנם לא נמצאו שם, אבל החיפוש העלה אוצר אחר - ששפך אור חדש על הקשר ההדוק בין שתי הערים. מסמך היסטורי שמצאנו העלה ששמה של העיר בת-ים לא נגזר רק בשל העובדה שאנו שוכנים למרגלות הים התיכון. הסיבה המרכזית היא אחרת: מסתבר שהמתיישבים הראשונים בעיר, אשר נשלחו ליישב את השכונה הדתית בית וגן הסמוכה לאיזורי הפרעות ביפו, החליטו לקרוא לעיר בת-ים בין היתר בשל הכמיהה לירושלים: לא רק 'בת ים', אלא 'בת-י״ם', כלומר בתה של ירושלים.

"וכך הפכה בת-ים הקטנה של אז, שצמחה מאז להיות אחת הערים הגדולות בישראל, לבת ירושלים. יהי רצון שירושלים תמשיך להיות לנצח נצחים אורו של עולם, ומקור של אחדות לעם ישראל כולו".

ירושלים היא בית

אמיתי כהן, סגן ראש עיריית רחובות

"כאחד שגדל בירושלים, ירושלים בשבילי היא בית. בגיל 14 עברנו לירושלים ובלילה הראשון מרוב התרגשות לא נרדמתי. ישבתי והסתכלתי מהחלון ולא האמנתי כי אני גר וחי בירושליםף אשר מייצגת את היסודות העמוקים של ההיסטוריה היהודית והדתית.

"גם היום כשאני גר ברחובות, ירושלים איתי יום יום בשגרה. אני מגיע אליה רבות, אם זה בביקור הורים, מועדי ישראל וכבילוי זוגי ומשפחתי. כאיש ציבור ברחובות, אני מרגיש את החיבור הציבורי לירושלים. השבוע קיימנו כבכל שנה את הריקודגלים המסורתי ברחובות לכבודה של ירושלים יחד עם כל תנועות הנוער בעיר".

סלע קיומנו

ישי שמרלינג, ראש החטיבה להתיישבות

"ירושלים בשבילי היא לב האומה, המקום שבו הכל התחיל, סלע קיומנו.

"כראש החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית העולמית, אני זוכה בכבוד העצום לפעול למען ההתיישבות בכל מרחבי ארצנו – מירושלים בירת הנצח של העם היהודי. גם כשאני מסייר בנגב, גליל, גולן ויהודה ושומרון מקננת הידיעה שבלי ירושלים והכיסופים אליה לא היינו זוכים להיות עם ולהקים מדינה מופלאה כל כך.

"כשאני יושב בבית שלי בגוש עציון, ורואה את ירושלים פרוסה למולי, אני מודה לאל, על הזכות העצומה להיות יהודי שחי בארץ ישראל וחוזה בתקומת עמנו. דורות רבים כיספו אליה ואנחנו זוכים לראות בפיתוחה ושגשוגה. כולי תקווה שזאת רק ההתחלה".

לא לקלקל

ראובן פינסקי, מנכ"ל רשות השירות הלאומי-אזרחי

"זכות גדולה הייתה בחלקי לפני מספר שנים להיות אחראי על פיתוח אגן העיר העתיקה בירושלים ולקחת חלק בפיתוח העיר החשובה, המעניינת, המסקרנת והאהובה בעולם.

"האבנים העתיקות המצויות בכל פינה בעיר העתיקה בירושלים, הן אבנים שראו כל כך הרבה. מעולם לא חשבתי שאבנים יעוררו בי רגש. הערך הטמון בכל אבן מאבני העיר העתיקה מלא משמעות וטומן בחובו סיפורים רבים מההיסטוריה של עמי העולם ושל עמנו עם ישראל.

"פעמים רבות הרהרתי ביני לבין עצמי: אילו יכלו אבני העיר לדבר, מה הן היו אומרות על פועלנו בזמן הזה? כמה דברים חוזרים על עצמם? אלו טעויות עשינו? במה הועלנו - ובעיקר, מה עוד טעון עשיה?

"התשובה פעמים רבות טמונה ביכולת להסתכל במבט עם פרספקטיבה היסטורית. ירושלים עסוקה במסעה האדיר כבר למעלה משלשת אלפי שנים. מצד אחד יש לגייס את כל הכוחות להמשך המסע, ומאידך צריך להיזהר שלא לקלקל".

עיר של צבעים

אריה פרידמן, יו"ר המועצה הדתית רעננה וסגן ראש העיר לשעבר

"לכל אחד יש עיר ושמה ירושלים - ירושלים של טיול שנתי, ירושלים של כותל ותפילות, ירושלים של רח' אגריפס וגם ירושלים של פוליטיקה. כשעולים לירושלים, נושמים אוויר צלול כיין ומריחים את ריח האורנים וכשהשמש שוקעת רואים איך כל כולה עוטפת אור והיא עולה מולנו בשלל צבעי הקשת, ובבליל קולות ושפות. עברית של רחוב ועברית של בית משפט עליון, עברית של ישיבה ועברית של תפילה. ויש בה צבעים. צבעים של שוק מחנה יהודה עם חומוס של רחמו וריח דגים, צבעים של השוק הערבי עם ריחות הבשמים, הקינמון והיסמין וצבע ירוק זית של העומד על החומה, בגשם, בתפקיד ומתפלל ליום שבו לא נזדקק עוד לשומרים. ובאחת מרחובותיה הצרים יושב סנדלר שרק מחכה לתפור נעלים ונגר שרק מצפה לבנות כיסא, כיסא לאליהו, שרק יבוא! ואל מול הכותל, מול האזוב והעצבת, מול העופרת והדם, נמשיך לעמוד לנצח מול האבן עם לב האדם.

"נמשיך לעמוד בשערייך ירושלים, לשמור עליך, משייח ג'ראח ועד נבי סמואל. לצפות בך מעל פסגת הר הצופים. לבנות בהר ולחצוב באבן ולהישבע את השבועה של גולי בבל שמלווה אותנו לאורך כל הדורות: 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שימחתי'. ירושלים שלי היא עיר של שירים, קולות, צבעים, צלילים ושבועה עתיקת יומין".

עיר של חלומות

אתי אורלב, סגנית מנהל החמ"ד

"'לְכָל אֶחָד יֵשׁ עִיר וּשְׁמָהּ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁהוּא אוֹלֵם לָהּ חֲלוֹמוֹת'. כזאת היא ירושלים שלי, עיר של ילדוּת, חברות, לימודים, משפחה – חיים שלמים בגבולות שכונת ילדותי, בה חוויתי עולם ומלואו. גדלתי בשכונת מקור ברוך, שכונה לא גדולה אבל היה בה הכול: בתי ספר, בית מרחץ, בתי דפוס ואפילו לשכת גיוס. ואם היה חסר איזה דבר מה בבית, הייתי נשלחת לשוק מחנה יהודה, כמו בצעד תימני, הלוך וחזור. שומעת בדרכי את סלסולי התפילה והשירה התימנית בשערי פינה, ואת צהלות הילדים ממאה שערים. בשוק שהיה כמו ביתי השני, הכרתי כל דוכן וכל באסטה: איפה יש עגבניות משובחות ואצל מי לא כדאי לקנות פירות. כזאת היא ירושלים שלי, ססגונית וצבעונית. אני שומעת באוזניי את קולותיה המגוונים. על הלשון אני טועמת בדמיוני את טעמיה הרבים, ולעולם לא אשבע ממראותיה של העיר, של ירושלים שלי".

עיר של אמונה

יצחק לנגה, יו"ר עמותת חיבור חדש

"ירושלים בשבילי היא חזון שייכות, זהות, אמונה, תקווה, קדושה, תרבות, חיבור בין דורי, מרגשת.

"חוויה מכוננת של הליכה עם אבא וסבא ז"ל בחג השבועות תשכ"ז עם המוני בית ישראל לכותל המערבי - חוויה מכוננת; ומאז, מגורים בשכונת רמת אשכול הנבנית (התנחלות...), טיולים מרתקים ברחבי הערי העתיקה בימים רגועים.

כנער מתבגר חיבור לעולם של קודש עם חברותא מבוגרת בישיבת 'מרכז הרב', היכרות עם הרב-תרבותיות של ירושלים, על שכונותיה והדמויות הצבעוניות שבהן, שערי חסד ומאה שערים, רחביה ותלפיות, בית ישראל וקריית משה, קטמון וגילה - רב תרבותיות שבכל פינה מאופיינת בניחוחות מיוחדים והמכלול הקושר ביניהם הופך אותה לעיר שחוברה לה יחדיו".

איך מתגעגעים לירושלים?

הרב איתיאל בר לוי, מנהל האגף לתרבות יהודית במשרד החינוך

"ירושלים בשבילי היא געגוע. אחד הדברים הגדולים שיש בירושלים הוא הגעגוע והכמיהה לירושלים, אלא שזה הגיוני ונכון כשאני חושב על אבות אבותיי שחיו בגלות, ורק יכלו להרשות לעצמם לחלום  על ירושלים ולדמיין אותה. אבל אנחנו? איך נתגעגע?

"מסתבר שיש בירושלים משהו אחר, מיסטי, שגורם להתרגשות, על אף השהות היומיומית בה. העבודה שלי בירושלים וכמעט כל יום אני מגיע אל בירתנו, ובכל זאת, כל יום מחדש אני חש שמחה. גם בשכל, בהכרה שזכיתי למה שלא זכו דורות רבים, ואפילו בתחושה של התרגשות.

דוד המלך, תושב ירושלים אומר בתהילים 'כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ', ומלמד אותנו שזו הסגולה של העיר וזה גם תפקידנו, לרצות ולכסוף לירושלים הבנויה ולהתגעגע אליה.

בגעגוע, אנחנו אף תורמים לבנינה. כפי שאומר ר' יהודה הלוי בכוזרי: כִּי יְרוּשָׁלַיִם תִּבָּנֶה כְּשֶׁיִּכְסְפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָהּ תַּכְלִית הַכֹּסֶף, עַד שֶׁיְּחוֹנְנוּ אֲבָנֶיהָ וְעָפְרָה'".

קודש עם חיי מעשה

דוד הדרי, מנכ"ל אמונה וסגן ראש העיר ירושלים לשעבר

"כאן נולדתי, כאן נולדו לי ילדי, כאן בניתי את ביתי בעזרת ה׳ ובאמצעות משכנתא מכובדת. זכיתי לשרת בהתנדבות במשך עשור כסגן ראש העיר וחבר מועצת העיר ירושלים, וגיליתי בתקופה זו כי ירושלים היא עולם ומלואו - שילוב של הרבה קודש עם חיי המעשה, חיבור של זרמים ואוכלוסיות רבות ומגוונות, מיזוג של חדש וישן. כאחד שנוסע מדי יום מחוץ ירושלים ושב אליה בערב, אין כמו התחושה הנעימה (וההתרגשות, ממש כך!) שמלווה אותך בעליות לירושלים, תוך שאני מזמזם לעצמי: נעלה לירושלים ונשיר לה שיר תודה".

בירת הנצח

רמי גרינברג, ראש עיריית פתח תקווה

"השנה אנחנו מציינים בגאווה גדולה 56 שנה לשחרור ירושלים – בירת הנצח של עם ישראל. לאורך כל הדרך שכללה גם מאורעות ואסונות שחוו בני עמנו לאורך ההיסטוריה, תמיד היו רגשות מיוחדים וכיסופים לעיר השורשית, ירושלים.

אנחנו מודים על הזכות לה ציפינו אלפי שנים, להיות הריבון בעיר שמסמלת את הערכים, השורשים והעוצמה שלנו כעם ושל כל יהודי ויהודי כפרט. ירושלים בשבילי היא לא רק בירתה הנצחית של מדינת ישראל, אלא היא גם סמל לנצחיותו של עם ישראל. יום ירושלים שמח!"

 

 

קרדיט תמונות:

יפעת עובדיה לוסקי. צילום ההסתדרות הציונית
ישי שמרלינג צילום איתן מותהדה
צביקה ברוט. צילום ראובן קופיצ׳ינסקי
ראובן פינסקי צילום אבי אוחיון לעמ
רמי גרינברג צילום דוברות
ירושלים מראה כללי צילם חגי הוברמן
ולירושלים עירך ברחמים תשוב
אורית סטרוק צילום יצחק וייס
איציק לנגה צילום דוברות
איתיאל בר לוי צילום דוברות
אמיתי כהן צילום דוברות
אריה פרידמן צילום דוברות
אתי אורלב צילום עוז שכטר
דוד הדרי צילום דוברות
יעקב חגואל צילום אייל אטיאס