מיד אחרי השבת השחורה בשמחת תורה, כאשר כל ישראלי הבין שהחוקים השתנו והסכרים נפרצו, כל תסריט אימה במזרח התיכון הפך פתאום לאפשרי: נחרדנו מהמחשבה על התקוממות של ערביי ישראל ומהומות בערים המעורבות (במיוחד לאחר ההערכות הקיצוניות של בן-גביר, שהתבררו כמופרכות), חששנו מפלישה של חיזבאללה וטיווח יישובי גבול הצפון (מה שגרם למדינה לפנות מבתיהם עשרות אלפי ישראלים, למשך כמעט שנה וחצי!), לקחנו בחשבון אינתיפאדה חדשה שתפרוץ ביהודה ושומרון, ואפילו העפנו מבט רחוק ודואג מזרחה לאיראן.
חלקם של החששות האלו אכן התמשש, חלקם נותר בגדר תסריט בלבד, אבל רק מעטים (אם בכלל) תיארו לעצמם שישראל תתמודד עם התקפות טילים מתימן. אילו היינו עושים רשימת אוייבים וסכנות, סביר שלא היינו מכניסים את תימן כאיום. והנה, שנה וחצי אחרי פתיחת המלחמה, אותה ספק מדינה-ספק ארגון טרור, ממשיכה לירות לעברנו טילים בליסטיים.
נראה שהח'ותים, פלג שיעי קיצוני במיוחד, מצאו את נקודת התורפה של ישראל, והבינו בדיוק איך לגרום למקסימום השפעה במינימום הקרבה. הטרור השיעי אולי מוּנע משנאה היסטורית וגזענית ומחפש דם וקורבנות, אבל כמו כל ארגון טרור בעולם, הוא קודם כל שואף להטיל אימה ולזרוע פחד בקרב האזרחים, ובמקרה של הח'ותים גם להציג את עצמם כמגיני העם הפלשתיני והאומה הערבית כולה.
בשביל לעשות את זה הוא לא צריך להוציא אל הפועל מבצעים צבאיים נועזים, להציג יכולות יוצאות דופן, או להשיג מודיעין מדויק במיוחד. טיל בליסטי אחד שנורה לכאן מתימן, מצליח להכניס מיליוני ישראלים למקלטים, ולשבש בצורה קשה את החיים בישראל. כאשר אזעקות מפלחות את האוויר בכל מרכז הארץ ומשפחות רצות לממ"דים ולמקלטים הציבוריים, וחברות תעופה זרות שוקלות את המשך הטיסות שלהן (שגם ככה אינן דבר מובן מאליו), ובכלי התקשורת העולמיים מודיעים על התקפה על מדינת ישראל – המטרה הושגה, אפילו כאשר הטילים של הח'ותים מיורטים מחוץ לשטח ישראל.
כבר יותר מחמישים שנה שמדינת ישראל לא נלחמת במערכה גדולה נגד צבא סדיר. מאז שנות השבעים אנחנו נאבקים בכנופיות טרור, בארגונים צבאיים מקומיים, בתשתיות טרור רחבות ונקודתיות, ובאינספור איומים נקודתיים, ומתברר שזה לא פחות קשה. כשחמאס החל לירות לשדרות את הקסאמים הראשונים קראו לזה כאן בזלזול 'צינורות מעופפים'. חיזבאללה נתפס כאן פעם כ'ארגון פרגמטי שמתעסק בענייני פנים של לבנון', וגם אל הח'ותים התייחסו בהתחלה כאיזה סיפור אזוטרי, עניין שגורר את הבדיחות הצפויות על תימנים.
היום כבר לא צוחקים. נכון שצה"ל הפגיז כבר מטרות של ארגון הח'ותים בתימן, ולאחרונה גם ארה"ב החלה לפעול נגדם, אבל אף אחד כבר לא משלה את עצמו שזה מה שיסגור עניין, והבעיה הזו נראית רחוקה מפתרון.
בצד ההגנתי אנחנו דווקא בסדר: אמנם כטב"ם אחד שהגיע מתימן הרג ביולי האחרון אזרח בתל אביב, אבל לפחות כפי שזה נראה עכשיו, ישראל יודעת להתמודד עם הטילים האלו – המכ"מים מזהים את השיגורים, מערכות היירוט עושות את העבודה, וההתרעות מעניקות מספיק זמן לכל האזרחים בטווח הפגיעה האפשרי למצוא מחסה, ואפילו להספיק לעשות את זה בנחת. אם זה לא מספיק, גם הכוחות האמריקאים במזרח התיכון מצטרפים למאמצי היירוט, ומשלימים את רשת ההגנה.
לא לתת לכנופייה הזו לשתק את ישראל
אפשר לשאול, ודי בצדק: אז איזה מין איום זה בדיוק אם אנשים בקושי נפגעים? אבל זו בדיוק הבעיה: משום שאנחנו יודעים ומתורגלים בהתגוננות, יש לנו קצת פחות דחיפות לחסל את האיום הזה, בטח ובטח כאשר במקביל פעילות כמה חזיתות קרובות יותר שצריך להתמודד איתן. ישראל הרי הפגיזה בנמל חודידה ובכל מיני מקומות עלומים בתימן, כאשר מטוסינו הגיעו למרחק של מאות קילומטרים משטח המדינה במבצעים לוגיסטיים מורכבים, אבל זה לא משהו שאפשר לעשות על בסיס יומי.
ומערכת האזעקות שלנו, שהצילה לאורך כל המלחמה הזו המוני ישראלים מפגיעות קטלניות, הולכת על בטוח, הופכת פתאום מפתרון לבעיה: איך קורה שטיל אחד, שסיכויי היירוט שלו גבוהים גם כך, משתק חצי מדינה? לאזעקות בארבע בבוקר יש מחיר – בינלאומי, כלכלי, פסיכולוגי, תדמיתי - גם אם שום דבר לא מתפוצץ ואף חלון לא נשבר.
כפי שזה נראה כרגע, השילוב בין הקושי לתקוף לבין המחיר הכביכול נמוך הזה, יוצר מצב שבו זו עלולה להיות המציאות הקבועה שלנו. הרי הח'ותים האלה לא כבולים להסכמים ולהפסקות האש שיש לנו מול לבנון ועזה (והגורמים הבינלאומיים שערבים להם בצורה כזו או אחרת), ותימן היא לא מדינה מתפקדת שאפשר לאיים עליה בלחץ קבוע.
האם אנחנו צריכים ויכולים 'להכיל' את הסיפור הזה, כמו במקרה של ה'טפטופים' מעזה לפני כמה שנים, או הנוכחות של חיזבאללה על גבול הצפון? בעולם של אחרי שמחת תורה, די ברור שהתשובה שלילית. כמו שאי אפשר לעבור בשתיקה על ירי למטולה, שתושביה כבר נדרשו לחזור לשגרה מלאה, כך לא נוכל לתת לכנופייה הזו את הזכות לשתק את ישראל בכל פעם שמתחשק לה, ולא נוכל להסכים לעוד סיפור של פיחות זוחל בהרתעה שלנו. 'אין נפגעים ולא נגרם נזק', מדווחים בתקשורת אחרי שכל אירוע כזה מסתיים בשלום, אבל כבר למדנו שזה לא נכון. הנזק כבר נגרם, והפגיעות כבר קיימות. הגיע הזמן לעצור את זה.