חסידות מפגיני קפלן מתהדרת כנושאת דגל הדמוקרטיה האמיתית כביכול, 'המהותית' כפי שהיא מתוארת בהשראת אהרן ברק. בתוך כך הם מטיחים בתומכי הרפורמה על תמיכתם המוגבלת בדמוקרטיה פורמלית רזה ושבירה במקרה הטוב, או שהם פשוט לא דמוקרטים, דיקטטורים לכאורה, במקרה הגרוע. אולם מאז שנת המאבק שלפני המלחמה התברר שתרבות והתנהגות דמוקרטיות הן סיסמאות ריקות מתוכן במקומות ובמרחבים שבהם דומיננטיים חסידי (שקמה) ברסלר.
דמוקרטיה, כידוע, איננה רק מערכת של מוסדות וחוקים רשמיים למרות חשיבותם הרבה. בחירות חופשיות, הפרדת רשויות, שלטון החוק ועוד, הם בהחלט מרכיבי יסוד רשמיים בכל דמוקרטיה. אולם כל אלה יתקשו לבוא לידי ביטוי ללא תרבות דמוקרטית, ללא אנשים שדמוקרטיה היא חלק מזהותם ומהתנהגותם.
אחת התופעות החמורות ביותר – ויש כמה כאלו - המעידה על היעדרה של תרבות דמוקרטית אמיתית בקרב נושאי דגלה לשווא, היא היווצרות מעמד 'האנוסים'. בהשאלה מהמושג ההיסטורי הידוע, בימינו הכוונה להמוני אנשים המסתירים את עמדותיהם האמיתיות על רקע האווירה הקשה והאנטי דמוקרטית בעליל, בעיקר במקומות עבודתם במרחבי התעסוקה השונים. הדיווחים הרבים על התופעה הגיעו מלא מעט מרחבי תעסוקה דוגמת ההי-טק, חלקים מסויימים במינהל הציבורי, בפרקליטות ועוד. אדגים זאת מהתופעה המוכרת לי אישית באקדמיה.
במרחב האקדמי פועלת רשת Academia-IL בה חברי סגל מעלים נושאים שונים ומנהלים דיונים. במהלך השנים העליתי מדי פעם עמדות וגישות המזוהות עם המחנה הלאומי בסוגיות שונות. כמובן שזכיתי ללא מעט תגובות מתנגדות, אבל מה שמעניין הוא המכנה המשותף של כל התגובות שתמכו בעמדתי: רובן ככולן הגיעו אלי למייל הפרטי בלבד ולא למייל הכללי לעיני כל חברי הרשת. כולם מבינים שהבעת עמדות מסוימות באקדמיה עלולה לפגוע בהמשך הדרך האקדמית; ולהיפך, הצטרפות לעמדות הנפוצות יכולה רק להועיל.
כך, לדוגמה, היה זה 'טבעי' מאוד שדיקאן באוניברסיטת תל אביב יפנה לסטודנטים במייל רשמי ויעודד אותם להגיע להפגנות המחאה נגד הרפורמה. ואילו נציג בודד של העמדה השמרנית בכנס משפטי, לא הצליח להשלים את דבריו בגלל הפרעות חוזרות ונשנות.
השבוע פרסם נשיא אוניברסיטת ת"א טור שהצדיק פעולות חריפות נגד הממשלה גם על ידי נושאי תפקידים רשמיים בשם 'הצלת הדמוקרטיה'. הבכירים המשקפים רוב מכריע באקדמיה, מצב אנטי פלורליסטי בפני עצמו, מאותתים ומסמנים לסגל ולסטודנטים מהן העמדות 'הנכונות', מהו הכיוון שבו יש ללכת. מדובר במרחבים שפלורליזם וחופש ביטוי אמורים להיות מהותיים לעצם קיומם ותפקודם.
אולם לכל אותם 'אנוסים' במרחבים השונים יש תפקיד חשוב בדמוקרטיה למרות המגבלות המצערות שבמסגרתן הם פועלים. נדגים זאת ממה שאירע בסיירת מטכ"ל. כידוע, רק לאחר לחץ ציבורי ממושך מאוד, הושעה זמנית משירות מילואים רון שרף, ממנהיגי האחים למרד שתמך וארגן הפסקה המונית של התייצבות למילואים. בסיירת התחכמו ובמקום שרף שהושעה זימנו את התאום האידאולוגי שלו מאחים למרד אייל נווה. איך בכלל נודע על כך לשר הביטחון שביטל מיד את המהלך? ככל הנראה יש בסיירת מטכ"ל מספיק אנשים שאולי לא מביעים את עמדותיהם בפומבי כמו שיכולים האחים למרד, אבל יכולים לדווח על כך כדי לעצור את המהלך.
ואיך אנו יודעים על אירועים כמו מייל רשמי של האוניברסיטה הקורא להשתתף בהפגנה? חלק מהתלמידים שקיבלו את המייל, אמנם נמנעים מלהביע בסביבתם האנטי דמוקרטית מה עמדתם, אבל הם יכולים להעביר את מה שמתרחש החוצה, שם ניתן להיאבק בתופעות הללו. סוף האמת לבוא וגם למקומות שבהם מתהדרים לשווא בפלורליזם ובדמוקרטיה כביכול, תגיע גם הדמוקרטיה האמיתית.