מבין כל החגים, בחנוכה בולטים זה צד לזה הרכיבים הלאומי והרכיב הדתי. הרכיב הדתי המוכר ביותר משתקף בנס פך השמן שהספיק להדלקת המנורה במקדש למשך שמונה ימים, שאותם אנו מציינים בהדלקת הנרות. במוקד הדתי עומדת עבודת המקדש שהתחדשה כשלוש וחצי שנים לאחר תחילת המרד. אלא שסיפור פח השמן לא מוזכר כלל בספר המקבים ואפילו לא נכלל גם בתפילת על הניסים. יש מקום לסברה שחג החנוכה ציין במיוחד ובעיקר את ההיבט הלאומי של הניצחון על היוונים ואת האפשרות הדתית לחידוש עבודת המקדש. סיפור פך השמן החל להופיע במקורות מאוחרים הרבה יותר כחלק מהבלטת ההיבט הדתי.
בתנועה הציונית ובישוב היהודי בארץ לקראת הקמת המדינה, הובלט יותר ויותר ההיבט הלאומי שכלל ניצחון צבאי של מעטים נגד רבים. ממלכת החשמונאים התאימה במיוחד, מכיוון שזו הייתה העצמאות המדינית האחרונה של היהודים עד להקמת ישראל. פעמים שהרכיב הדתי נשלל ממש. ידועה השורה המפורסמת 'נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו', שהגיעה עד כדי שלילת הרכיב הדתי. כך גם 'מכבי מושיע ופודה' שתכליתו להעלים את שם ה' מהמהלך ההיסטורי.
אולם מטבעה ומכוחה של מסורת, למרות המתחים הללו בין הרכיבים, שדפוסי הדלקת הנרות נותרו בעינם. החג צויין כמעט תמיד בהדלקת נרות בדרך המסורתית שנקבעה, גם אם נוספו לה ברכות שנוסחו מחדש לאור האירועים העכשוויים, כמו בחלק מהקיבוצים. הדלקת נרות חנוכה הפכה לאחד הדפוסים המסורתיים הנפוצים ביותר לא רק בקרב דתיים ומסורתיים, אלא גם בקרב רוב מכריע של החילונים.
על עוצמתה של המסורת ניתן ללמוד מהסיפור הבא. בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת, ערכתי מחקר על זהותם היהודית המתפתחת של עולים שאינם יהודים על פי ההלכה. מבין המשפחות שאחריהן עקבתי, היו גם משפחות לא מעורבות, כאלו שאף אחת ואחד בהן לא היו יהודים על פי ההלכה. הנה סיפורה של משפחה כזאת.
באחד מימי חנוכה צלצל אלי א'. א' איננו יהודי ואף לא רואה את עצמו כיהודי, אלא אוקראיני מבטן ומלידה ששני הוריו אוקראינים. הוא הגיע במסגרת חוק השבות מכיוון שהוא נשוי ל-י', שהיא בת לאב יהודי ולאם אוקראינית. מכיוון שגם היא לא יהודייה על פי ההלכה, גם שני ילדיהם אינם יהודים על פי ההלכה.
"עכשיו אני להבין על מה אתה מדבר", אמר א' בעברית קשה. התברר ששני ילדיו חזרו מבית הספר הממלכתי – לא הממלכתי-דתי – וביקשו 'להדליק את המנורות האלו', כמו שאר הילדים בכיתה. א', כאמור, איננו יהודי, אבל מאוד מעוניין שילדיו ישתלבו בחברה הבית-ספרית. "רוצים מנורות? יהיה מנורות!". ירד א' עם ילדיו ונכנס לחנות הראשונה של תשמישי קדושה שבה נתקל.
המוכר הבין מיד את המצב המיוחד והסביר לו שלא סתם מדליקים אלא גם יש לומר כמה דברים. א' חזר לביתו לאחר ההסבר המפורט ובערב עמדה המשפחה – שני הורים וילדיהם, אף אחד מהם לא יהודי על פי ההלכה – והדליקה נרות. בין היתר בירכו כפי שלמדו "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו...". מילא שהם לא באמת נכללים בציווי. מעניינת הרבה יותר הייתה הברכה השנייה ש-א' בירך: "שעשה ניסים לאבותינו". לא מן הנמנע שסטטיסטית ותיאורטית, 'אבותינו' של א' הוא בעצם בוגדן חמלניצקי ימ"ש, האחראי לטבח היהודים בגזירות ת"ח-ת"ח באמצע המאה ה-17.
יש הרואים זאת כ'בעיה'. אפשר להתמודד עם זה כ'אתגר'. בכל מקרה זה נס. חג שמח.