בטור לקראת יום הכיפורים לפני שנה, מעט לפני שפרצה המלחמה, כתבתי כאן את הדברים הבאים:
"חמישים שנים למלחמת יום הכיפורים מזכירים לנו, כי דורות של חוקרים בתחומים שונים ניסו ועדיין מנסים למצוא את התשובה לשאלה מדוע מדינות מופתעות פעם אחר פעם... מדוע הן מופתעות, כאשר במבט לאחור התברר שהיו שם כל הסימנים המוקדמים, כל האזהרות ולמעשה כל הנורות האדומות דלקו.
"תקצר היריעה מלפרט את מגוון ההטיות שפרטים וקבוצות סובלים מהם, ולכן נוטים לתת למציאות פרשנות מסויימת ולא אחרת. הנטייה האנושית להתאים את המציאות לתפיסות הקיימות ממילא, חזקה מאוד ומתגברת על הצורך ההפוך להתאים את התפיסות למציאות האמיתית. כך מתרחשים עיוותי תפיסה. וכפי שלמדנו, אלו יכולות להיות הכנות ברורות למלחמה שנתפסות באופן מעוות כתרגיל גדול ותו לא, כמו במלחמת יום הכיפורים.
"...אנו מציינים גם 30 שנים לאוסלו. במקרה של אוסלו הצבא דווקא היה זה שהזהיר. אבל אובססיית השלום בכל מחיר התבססה על דפוסים וערכים מערביים שהיו לא רלוונטיים כלל לאזורנו ולסוגי היריבים שאיתם אנו מתמודדים.
ובעצם מדוע להרחיק 30 שנים לאחור? זוכרים את ההסכם החדש לשרטוט הגבול עם לבנון, זה שנדרש לו כמובן אישור החיזבאללה? לכו תקראו שוב את ההערכות. מה לא אמרו לנו, חייבים למהר ולחתום. זה ישיג שקט ארוך טווח עם החיזבאללה. זה ירחיק את האינטרס של החיזבאללה מלדרדר את המצב. ועוד כהנה וכהנה. תוכלו למצוא את כל ההערכות הללו בגוגל, או אולי בארגזים הנמצאים באוהלי החיזבאללה החדשים שצצו בשטח ישראל, שכל תכליתם להפר את הריבונות הישראלית.
"כמה פעמים כבר סיפרו לנו בעבר שהמכה שחטף החמאס במבצע זה או אחר הייתה חסרת תקדים ולכן הוא מורתע? מתברר שיותר משההרתעה הזאת היא משהו ממשי שקיים, אפילו פסיכולוגית, אצל האוייב, היא משהו שהיינו רוצים לחשוב שקיים. ומעל לכל, אין לנו באמת מושג אם קיים ואם בכלל יחזיק מעמד.
אנחנו מוקפים לא רק אויבים, אלא גם קונספציות. מי לא מכיר את קונספציית הרגעת מערכת היחסים עם הפלשתינים באמצעים כלכליים? מאחורי מדיניות זו עומדת התפיסה שניתן להרגיע את השטח הפלשתיני באמצעות הטבות כלכליות. כאילו שעוד תעסוקה ועוד יציאה לעבודה יפתרו את הבעיה. כאילו שכלכלה היא הבעיה בין יהודים לפלשתינים במאה השנים האחרונות...
במלאות חמישים שנים ליום הכיפורים, בתודעה הציבורית כבר התבססה האפשרות המאיימת של מערכה רב-זירתית שעלולה לנוע מאוייב אחד או שניים ועד לחמישה במקביל...וההכנה הכי טובה שניתן לחשוב עליה היא הגברת התודעה בדבר קיומה הריאלי של הפתעה בלתי צפויה. וככל שנהיה מודעים לקיומה הוודאי, כך נתכונן טוב יותר למגוון אפשרויות ונימנע מתוצאותיה השליליות של אותה הפתעה..."
ומכאן בחזרה ליום הכיפורים הנוכחי, תשפ"ה. הזיכרון הער, הקרוב, של ההפתעה ותוצאותיה הקשות עוד איתנו. חי ומוחשי. אולם אנחנו עדיין מוקפים קונספציות אותן ראינו ממש תוך כדי לחימה למרות מה שעברנו בפוגרום הברברי לפני שנה. עוד בטרם חזרנו לשלוט במעבר רפיח ובציר פילדלפי, ובטרם המכות שהנחתנו על חיזבאללה, היו ועדיין יש כאן מי שלחצו בכיוון 'הסדרה'. גם עתה הם מדברים על 'היום שאחרי' ועל מדינה פלשתינית. אם היינו נכנעים ללחצים האלה, החיזבאללה היה היום במלוא כוחו והנהגתו על גבול הצפון; והחמאס, למרות הפגיעה בו, היה שולט לפחות בחלק מהשטח. מלחמה ארוכה לפנינו והגיע הזמן לנטוש את אובססיית השלום בכל מחיר ולחזור למושגי ההכרעה והניצחון ולשנות את המציאות האזורית מן היסוד. תחל שנה וברכותיה.