תופעת ההשתלחות החרדית בדתיים הלאומיים ובהשקפותיהם היא קבועה, עונתית, כמו תופעת טבע. הפעם מדובר ברב דב לנדו, ראש ישיבת סלבודקה, ממנהיגי האגף הליטאי. ובהתאם למקובל אצלם, גם הפעם מדובר בפסילה ובהשתלחות, לא בוויכוח ענייני.
וכמעט תמיד בולטת העובדה שרובה המכריע של המנהיגות הרבנית הדתית הלאומית שותקת. עד לשעת כתיבת טור זה, שיטוט באתרי החדשות הכלליים והמגזריים מעלה תגובה אחת ויחידה, יוצאת מהכלל המעידה על הכלל. רק הרב יצחק בן דוד, ראש בית המדרש 'שערי ציון' להכשרת רבני ערים ביד הרב ניסים, יצא בביקורת פומבית נגד הרב לנדו.
"אני לא כל כך מדינאי" אומר הרב לנדו לשומעיו בצניעותו, "אני לא כ"כ בקי בפרטים", אבל דעת תורה היא דעת תורה ומוכרחים להציג משנה היסטורית מדינית.
ראשית, וזה הסבר ששמענו שוב ושוב בימי המלחמה הנוכחית, רק לומדי התורה הצילו את עם ישראל מתוצאה גרועה בהרבה: "זה שעם ישראל שהם עם ד' עשו מדינה של שמד ושל כפירה, זה לימוד חובה גדול... לומדי התורה הם מצילים, ואין שום הסבר למה הערבים לא מתאחדים לשטוף את כל הארץ ורחמנא ליצלן לחסל את כולם".
לשאלה הישירה על ההקרבה של הדתיים לאומיים הוא עונה: "אז אמרתי, הם נהרגים בגלל שאנחנו לא לומדים מספיק, וצריך להציל עוד יותר. הם נהרגים כי רבותיהם מלמדים אותם תורה מעוותת, מי שמכיר את הרעיון הציוני, מה היה פעם, תנועת בני עקיבא, זה קיים עדיין, אבל אני לא מאחל להם כל ברכה, הסיסמה שלהם היתה... לא בורא עולם, לא תורה, 'ארץ ישראל, לעם ישראל על פי' הצבע – אני אומר – 'תורת ישראל', זה מה שקיים." (כך הניסוח והתחביר במקור...).
ואז מגיע ניתוח היסטורי שבמרכזו העדפת הקיום היהודי תחת שלטון ערבי: "אני לא יודע מה היה קורה בתחילת המדינה אם היו עושים כאן שלטון של או"ם היה מצב מצוין, יש מכתב מהבריסקר... נגד שרתוק, שרת, מכתב לחוץ לארץ מתש"ח, אפשר בלי מדינה לחיות טוב עם הערבים, אם נלך עוד אחורה אפשר כמו שר' חיים זוננפלד עשה, לכבד את הערבים, היה די טוב שמושלים כאן הערבים, מצב הכי טוב, הערבים היו מושלים, היו מכבדים אותם, לא מתערבים בה".
לסיום נציין שכאשר הוא לועג לראי"ה קוק הוא מתארו כ"רב הראשי הראשון" ללא שמו, זאת לעומת הרב פישמן-מיימון שמוזכר בשמו, אך כמובן ללא התואר רב. (חנני ברייטקופף, "הגר"ד לנדו: אני לא מדינאי, אך ניצלנו מהמתקפה בזכות לימוד תורה; הציונות הביאה אסונות", כיכר השבת 7.2.2025)
ייתכן מאוד שבזמנים רגילים, היה מקום לומר, כפי ששמעתי שאמר אחד מרבני ישיבות ההסדר, שעדיף להתעלם. הרי מדובר בהשקפות חרדיות ידועות מזה כמה דורות, כפי שיובהר מיד מהדברים. ואם מדובר בוויכוח ישן נושן עוד מימי הראי"ה קוק (עד אליו הרחיק לנדו), מה באמת הטעם בתגובה?
אלא שאנחנו ממש לא בימים רגילים. הרבה כבר נאמר על המחיר הכבד ששילמה וממשיכה לשלם החברה הדתית הלאומית על כל גווניה במשקלם הגבוה של בניה בקרב חללי המלחמה, ובהמשך התרומה הבלתי פוסקת למאמץ המלחמתי. דברי הבלע נאמרים לאחר יותר משנה של מלחמה קשה שעוד נמשכת, ולאחר שבישיבות ובכוללים הדתיים הלאומיים בלטו ועדיין בולטים הספסלים הריקים.
יש לקוות שעד לפרסום טור זה כבר נשמעו תגובות הולמות, ובעיקר רבות, דווקא מפי רבנים. כי אם החרש תחרישו בעת הזאת, רווח והצלה יעמדו ממקום אחר.