העובדה שבית המקדש לא עומד על תילו, משחררת אותנו מן המועקה האפשרית בעקבות הציווי להקריב שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם, דווקא בחג הסוכות הנוכחי. הציווי להקריב שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם בסדר יורד, הוא ייחודי וחסר כל מקבילה אחרת בעבודת המקדש: 13 פרים ביום הראשון, 12 ביום השני, ועד ל-7 פרים ביום האחרון.
לרוב ניתן להצביע על שישה גורמים ההופכים קבוצה לעם במובן האתני-תרבותי של המושג: לקבוצה יש שם המייחד אותה מקבוצות אחרות; בני הקבוצה מאמינים בקיומו של מוצא משותף; יש לה זיכרון היסטורי משותף; תרבות משותפת דוגמת שפה, מסורת וכיוצא באלה; זיקה לטריטוריה; וסולידריות בין חברי הקבוצה. כאשר מתייחסים לזכותם של עמים להגדרה עצמית בכלל, ולעצמאות מדינית במיוחד, הכוונה היא לעמים שלהם יש את אותן תכונות באופן מובהק וברור.
אם היינו עורכים תחרות בין עמים שונים למי מהם יש את מכלול התכונות הללו באופן מובהק, נראה שרבים מהם היו מנצחים את הפלשתינים בלי שום קושי. לדוגמה, בחינה אחת לאחת של כל תכונה תבהיר עד כמה הכורדים והקטלונים הם עם באופן ברור ומובהק הרבה יותר מהפלשתינים.
אבל לכורדים ולקטלונים אין מדינה. העמים הללו נבחרו כדוגמה מכיוון שהם קשורים לשני עמים שיש להם מדינה, טורקיה וספרד. טורקיה וספרד הן דוגמה מובהקת למדינות צבועות ומתחסדות במיוחד. הן מהמובילות את הקמפיין האנטי-ישראלי שבמרכזו התביעה ואפילו ההכרה במדינה פלשתינית מדומיינת. אבל נסו לדבר עם הטורקים על איזו עצמאות אפשרית לכורדים. לא רק לכורדים בטורקיה, רק לכורדים שליד טורקיה. לאחר מכן נסו להציע לספרדים את עצמאות קטלוניה. לפני מספר שנים הם עצרו בכוח לא את העצמאות, אלא רק את הניסיון לקיים משאל עם על הנושא בקטלוניה. ספרד לא רק מכירה במדינת פלשתין המדומיינת, אלא הייתה מהראשונות לאפשר לאש"ף פתיחת נציגות במדריד. במשך שנים היא מהווה שחקן אירופי חשוב במימון קבוע של ארגונים אנטי ישראלים, מהם ארגוני BDS וכאלה הקשורים בטרור (על פי דו"חות ארגון NGO מוניטור).
את השנה החולפת היה ניתן בקלות רבה לציין כשנת הצביעות הבינלאומית ביחס לישראל. ברמה זו או אחרת, הצביעות הזאת תמיד קיימת, אולם בשנה האחרונה היא בלטה במיוחד. קחו לדוגמה את צרפת. קשריה עם לבנון מוכרים מאז חלוקת המזרח התיכון בין המעצמות לאחר מלחמת העולם הראשונה. במשך שנה לא שמענו ממנה הרבה בהקשר הלבנוני, מלבד החוצפה של מקרון לאחרונה להרהר בהטלת אמברגו נשק. בשבועות האחרונים נשמע לפתע קולה של צרפת לגבי הפסקת אש והסדרה בלבנון. שנה של ירי בלתי פוסק על ישראל לא הוציאו ממנה הרבה. אולם היא הופיעה כישראל החלה להיראות כמנצחת.
ואלו רק דוגמאות למגמות העיקריות ברוב העולם. כאשר מדינות דוגמת צרפת ואחרות מציעות לפתע הפסקת אש, המשמעות שלה היא אחת בלבד: ישראל מנצחת, חייבים לעצור אותה לפני הניצחון המוחלט. לישראל אסור כמובן לדבר על הפסקת אש או הסדרה, עד שדרום לבנון תתרוקן לחלוטין מתושביה, באופן שחזרתם, במשולב עם שיקום הכפרים שישראל תהרוס, יהיו קלף המיקוח של ישראל להסדר שהיא תכתיב.
נחזור לשבעים הפרים. מדוע הקרבת הפרים כנגד אומות העולם נעשית בסדר הולך ופוחת לאורך ימי החג? אחת הפרשנויות היא "שכשם שהיו פרי החג מתמעטים והולכים כך הכנענים כלים, וישראל אין כלים". ובמילים של ימינו: המספר ההולך ופוחת מסמל את הפיחות במעמדם של אותם עמים היוצאים נגד מדינת ישראל.