18 שנים בין 1949 ל-1967 הפגיזו הסורים מרמת הגולן את יישובי הגבול. מספר פעמים אף ניסו להשתלט על שטחים מעבר לקווי שביתת הנשק ואף הצליחו בכך בהשתלטות על אזור תל מוטילה ברמת כורזים שהוחזר לישראל ב-1951 הודות לעוז רוחם של הגולנצ'יקים, ואתר הרחצה אל חמה, שחזר לישראל רק ב-1967. תושבי אצבע הגליל של שנות החמישים והשישים חיו תחת איום קבוע של הפגזות.
למרות זאת, לא היינו רחוקים מכך שמלחמת ששת הימים תסתיים מבלי לכבוש את רמת הגולן. גם בימים ההם, בדיוק כמו בזמן הזה, ישראל לא רצתה לנהל מלחמה בשלוש חזיתות. החזית המצרית הייתה כמובן החשובה ביותר והחזית הירדנית הפכה לחשובה על רקע ההסכם המצרי-ירדני.
לפיקוד צפון בהובלת אלוף הפיקוד דוד אלעזר (דדו), היו תוכניות התקפה לכיבוש רמת הגולן. אך ההנחיות החד משמעיות היו להיערך רק להגנה. ב-7 ביוני, וזה כבר ביום השלישי למלחמה, היה נדמה שההתקפה תצא לדרך אך היא בוטלה בהוראה מפורשת של שר הביטחון דיין, שאין לפעול מעבר לקו הבינלאומי. ככל שהתבררו ההצלחות המדהימות בסיני וביהודה ושומרון, הלכו וגברו הקולות לנצל את ההצלחה מול הסורים בצפון.
ב-8 ביוני התרחש אירוע חסר תקדים בכל הנוגע ליחסי החברה האזרחית, הממשלה וצה"ל. בשעות הערב הסכים לוי אשכול שנציגי יישובי הצפון יופיעו בפני ועדת השרים לענייני ביטחון, במטרה ללחוץ עליהם לתקוף ברמת הגולן בניגוד לדעתו של שר הביטחון משה דיין. יתר על כן, בלילה הודיעו הסורים על הסכמתם להפסקת אש, מה שמקביל ל'הסדרה' של ימינו. דיין יסביר לאחר מכן, שבימים הראשונים הוא חשש ממעורבות רוסית במלחמה. כאשר החשש הזה פחת, ולאחר שהתבררה התבוסה המצרית והירדנית, הוא שינה את עמדתו.
יהיה ההסבר אשר יהיה, עובדתית, נציגי היישובים הופיעו בסביבות 19:00 בערב בפני ועדת השרים לענייני ביטחון. באותו לילה שינה דיין את עמדתו והתוכניות ההתקפיות לכיבוש רמת הגולן יצאו לדרך בבוקר ה-9 ביוני.
עוד קצת מהימים ההם שכדאי ללמוד מהם לזמן הזה: מלבד היישובים הדרוזים בצפון רמת הגולן, למעלה ממאה אלף תושבי רמת הגולן המוסלמים נטשו את יישוביהם, ולא הורשו עוד לחזור כחלק משינוי המציאות והריבונות ברמת הגולן.
בשעת כתיבת שורות אלו נשמעים קולות כאילו ישראל הולכת ל'הסדרה' בצפון. אחד הסימנים לכך הוא המנהג המזרח-תיכוני הידוע של אויבינו להגביר את קצב האש באופן משמעותי דווקא לפני הסכם. ואכן קצב שיגורי הרקטות גדל בצורה דרמטית, בהנגדה להכרזה של שר הביטחון החדש על הניצחון שהושג על החיזבאללה. ישראל, מצידה, הודיעה לתושבי עשרות כפרים נוספים לפנות את כפריהם לקראת תקיפות של צה"ל.
בתחום המדיני מתנהל משחק שח מורכב ביותר, שרב בו הנסתר על הנגלה. מטרות-על דוגמת פגיעה קשה עד כדי הפלת המשטר באיראן, מעורבבות ומשולבות במגוון מטרות חשובות אחרות של הכרעת החיזבאללה, שינוי המצב בלבנון כולה; ומעל לכל, החזרת התושבים ליישוביהם בביטחון. כל זאת כשהמלחמה בעזה נמשכת וגם שם החמאס לא הוכרע סופית, והחטופים, הסוגייה הכואבת של המלחמה, עדיין לא בבית.
כדאי למנהיגי היישובים בצפון ללמוד מההיסטוריה של מלחמת ששת הימים, לארגן משלחת ולהתעקש להופיע כגוף המייצג את היישובים בפני הקבינט והממשלה. במסגרת המשחק המדיני-ביטחוני המורכב המתנהל כרגע בנוגע לצפון. משלחת כזאת, שתדרוש בתוקף להמשיך בלחימה ולהמשיך להכות בחיזבאללה, היא בעלת ערך, גם אם לא ברור מה יהיה משקלה בהחלטות שיתקבלו.