תנו לעובדות לדבר

פרופ' הנס רוסלינג נדהם. כפרופסור מומחה לרפואה בינלאומית, הוא התקשה להאמין לתוצאות הבחינה שערך ב-14 ארצות שונות. תוצאת אותה תדהמה היא ספרו המומלץ כאן מאוד לכל אדם שרוצה לבסס את חייו ואת ויכוחיו על עובדות: 'עובדתיות – תנו לעובדות לדבר!'

אלפי נבחנים, רבים מהם משכילים מאוד, נכשלו בבחינה בסיסית ופשוטה יחסית של שאלות כלליות על המציאות. השאלות עסקו במגמות עולמיות כלליות מאוד, כאלו הנמצאות לרוב בחדשות חוץ, הנוגעות לבריאות, לאלימות, לידות ומיתות וכיוצא באלה. ולא סתם נכשלו. כ-12 אלף נבחנים, השיגו בבחינה של רוסלינג ממוצע עלוב להדהים, הנמוך משמעותית מתוצאה של קבוצת שימפנזים.

הבחינה הורכבה משאלות בסיסיות, דוגמת היקף האנשים החיים בעוני בעולם, גישה כללית לשירותי רפואה בעולם, רמת הגידול באוכלוסייה - מה שמכונה ידע כללי מאוד. בכל אחת מ-12 השאלות ניתנו שלוש תשובות אפשריות. קבוצת שימפנזים הייתה מגיעה לציון ממוצע של כ-4.33% של תשובות נכונות מתוך 12, מסיבה פשוטה. השימפנזים החסרים כל ידע במובן האנושי, היו מסמנים סתם תשובות אקראיות ולכן ההסתברות היא ששליש מהתשובות היו נכונות.

אולם קרוב ל-12 אלף איש השיגו ממוצע עלוב של 2 תשובות נכונות בלבד, כמחצית בלבד מההישג הצפוי של שימפנזים. 15 אחוזים, קרוב ל-2,000 איש מהאנשים, השיגו ציון אפס, לא ענו נכונה על אף שאלה. בתחרות המדומיינת בין כל קבוצה אנושית לבין שימפנזים, האחרונים היו מנצחים.

מכיוון שהתקשיתי להאמין לנתונים, ערכתי תרגיל דומה על המציאות הישראלית בקרב כמה קבוצות. השאלה בתרגיל  עסקה במגמות הכלליות של האלימות בישראל לאורך עשור. בהתייחס ל-15 מדדי אלימות שונים - בכמה מדדים המצב משתפר והאלימות פוחתת, בכמה מדדים יש הידרדרות ואלימות גוברת ובכמה מדדים יש יציבות?

התרגיל עבד בדיוק כמו בבחינות של רוסלינג. בכל הקבוצות, רוב גדול של התשובות נטו לראות את המציאות כשלילית יותר מהמציאות. אגב, התשובה הנכונה לפי דו"ח האלימות היא שב-7 מדדים יש שיפור, ב-4 יש יציבות ורק ב-4 יש הידרדרות. עם יד על הלב, כמה מבין הקוראים היו עונים את התשובה החיובית הזאת מבין האפשרויות?

רוסלינג תהה כיצד ייתכן שקבוצת אנשים משכילה מקבלת ציון נמוך משמעותית מציון שהיה מתקבל בסימון אקראי? ולא סתם, אלא שהשגיאה היא שיטתית בכיוון השלילי. הספר מתאר עשר הטיות אנושיות שונות שלא כאן המקום לפרט. לדוגמה, אנו נוטים לתפוס את העבר באופן חיובי יותר משהיה באמת; זאת לעומת תפיסת יתר שלילית מדי של ההווה.

חשוב במיוחד הוא המונח 'ידע שגוי פעיל'. להבדיל מהיעדר כל ידע של שימפנזים, אנשים לא רק סתם לא יודעים, אלא נחשפים בעקביות לידע שגוי. שימפנזים לא צורכים ידע באמצעי התקשורת שבמהותם נוטים לדווח כמעט רק על השלילי וכך מקבעים את השלילי כמציאות כביכול. וכעת הוסיפו הטיה אידאולוגית מכוונת של אמצעי התקשורת נגד ממשלה מסויימת, ותמונת המציאות השלילית המלווה בנהי ובבכי מתעצמת לאין שיעור.

סביר להניח שכולם זוכרים את 'הרעב' ההולך ומתגבר לכאורה בעזה ואת הלחצים האמריקאים שנבעו מאותו 'רעב' כביכול. אבל כמה מכירים את התיקון של האו"ם שבצנעה רבה, שלא לומר הסתרה מכוונת, דיווח שאין שום הוכחות לרעב המפורסם?

הספר המומלץ כאן לא בא לומר שאין סביבנו תופעות שליליות או שאיננו עומדים בפני אתגרים עצומים. אולם יש בו כדי ללמד אותנו להתמודד עם כל אלה על בסיס עובדתיות. תנו לעובדות לדבר!