הלוחמים שחזרו מהקרבות בעזה, מוצאים עצמם ניצבים בפני מערכה חדשה. לא עוד רק המאבק הצבאי בשדה הקרב, אלא מלחמה משפטית חובקת עולם. כשהם עדיין מעבדים את זוועות שבעה באוקטובר, את אובדן חבריהם, ואת המלחמה המתמשכת, הם נאלצים להתמודד עם איום חדש: צווי מעצר בינלאומיים.
הגענו למצב שאלו שיצאו להגן על אזרחי ישראל מפני ארגון טרור, שביצע את הטבח הנורא בהיסטוריה של המדינה, מוצאים עצמם מואשמים בפשעי מלחמה. ארגונים כמו 'קרן הינד רג'אב' ו'סאמידון', מנצלים את מערכת המשפט הבינלאומית ככלי נשק, הופכים בתי משפט בברזיל, אירלנד ודרום אפריקה לזירת קרב חדשה.
הפרדוקס זועק: בעוד חמאס, שביצע פשעי מלחמה מתועדים נגד אזרחים, זוכה להגנה משפטית ולתמיכה בינלאומית, דווקא מגיני האזרחים הופכים למטרה. זהו מצב שבו המציאות מתעוותת - הקורבן הופך לנאשם, והתוקפן למוגן.
עידן הרשתות החברתיות מחריף את הבעיה. כל תמונה, כל סרטון, כל פוסט תמים, יכול להפוך לראיה משפטית. חיילים צעירים, שגדלו בעידן הדיגיטלי, נדרשים פתאום לצנזר את עצמם, לחשוש מכל שיתוף, להיזהר מכל תיעוד. המרחב הווירטואלי, שאמור להיות מקום לשחרור ולביטוי, הופך למלכודת פוטנציאלית.
המציאות הפכה לאבסורדית: בזמן שחיילי צה"ל נלחמים בחיות אדם, שביצעו את הטבח הנורא בתולדות המדינה, הם סופגים מתקפות משפטיות מכל עבר. כשרמטכ"ל לשעבר משמיע האשמות חמורות על 'טיהור אתני' מעל במה ציבורית, איך נתפלא שהעולם מאמץ את השקרים בשתי ידיים?
הפרקליטות הצבאית, שתפקידה להיות מגן משפטי ללוחמינו, שידרה לעיתים קרובות מדי חוסר אמון בסיסי בחיילים. במקום לגבות את הלוחמים שנשלחו למשימה בלתי אפשרית – להילחם בארגון טרור שמתחבא בין אזרחים – היא מעבירה מסר של חשדנות מתמדת. זה חייב להשתנות - ומיד.
צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם. נקודה. בזמן שמחבלי חמאס יורים מבתי חולים ומסגדים, מתחבאים מאחורי נשים וילדים, ומנצלים כל פיסת תשתית אזרחית למטרות טרור, חיילינו נדרשים לשמור על טוהר הנשק בתנאים בלתי אפשריים. והם עושים זאת תוך סיכון חייהם, יום אחר יום.
המציאות בשטח קשה מנשוא. חיילינו נדרשים להכריע גורלות תחת אש, כשחייהם בסכנה מתמדת. הם לא צריכים לפחד מחקירות ותחקירים. הם זקוקים לידיעה מוחלטת שהמערכת עומדת מאחוריהם – לא מחפשת היכן טעו.
הגיע הזמן לשינוי יסודי בפרקליטות הצבאית. די לתפיסת החשד המתמיד. במקום לבחון כל פעולה בזכוכית מגדלת של חשדנות, עליה להיות המגן המשפטי האיתן של חיילינו. הפצ"רית חייבת להיות הראשונה שתצא להגנתם, לא הראשונה שמטילה ספק.
התקשורת הישראלית חייבת גם היא להתעשת. במקום להעצים כל האשמת שווא נגד צה"ל, עליה לחשוף את האמת על המציאות הבלתי אפשרית שבה פועלים חיילינו. לספר על המחיר הכבד שהם משלמים כדי להישאר מוסריים גם מול אוייב חסר מוסר.
המסר חייב להיות חד וברור: אנחנו עומדים מאחורי חיילינו במאה אחוז. הם הטובים והמוסריים ביותר. המערכת המשפטית, הצבאית והאזרחית תתייצב כחומה בצורה להגנתם. נספק להם גיבוי מלא, הגנה משפטית נחושה, ונילחם בכל ניסיון להכפיש אותם בזירה הבינלאומית.
רק כשנתקן את היחס לחיילינו בבית, נוכל להילחם ביעילות בדה-לגיטימציה בחו"ל. החיילים שלנו, הטובים והמוסריים ביותר בעולם, ראויים לגיבוי מלא, לאמון מוחלט, ולידיעה שהמדינה והחברה ניצבות מאחוריהם כחומה בצורה. בלי פשרות, בלי התנצלויות, בלי היסוס. זו חובתנו המוסרית – וזו גם הדרך היחידה לנצח.