השר מאיר פרוש אמר השבוע, כי "פסיקת בג"ץ מובילה בהכרח לשתי מדינות".
ברור שפרוש אינו מתכוון להקמת שתי מדינות לשני עמים, מדינת ישראל ומדינת פלשתין. הוא רק משתמש בפראזה שעליה מדברים כל כך הרבה בשנים האחרונות, ובוודאי שאין כוונתו להשוות את מדינת ישראל למדינת פלשתין ואת מדינת ה'חרדים' למדינה היהודית. אני מציע להתייחס להצעתו כהצעה רצינית, שלא הועלתה רק לשם קינטור השופטים בבג"ץ.
יצוין, אגב, שח"כ מאיר פרוש (עוד לפני שהיה שר בממשלה) אישר פעם בשיחה אתי בכנסת את הסיפור שלפיו אביו ח"כ מנחם פרוש ז"ל נהג לומר קדיש על דויד בן גוריון במשך 11 חודשים לאחר פטירתו של ראש הממשלה הראשון של ישראל, מתוך הערכה לאיש שהסכים ליזמה לשחרר את בני הישיבות מצה"ל.
השר מאיר פרוש העלה את הרעיון הנכון ביותר, רעיון האמור לפתור לחלוטין את משבר גיוס בני הישיבות מלכתחילה.
פרוש אכן מתכוון כנראה להקים את מדינת החרדים לצד מדינת ישראל. מדינת החרדים, ככל מדינה 'נורמלית', תיאלץ כמובן להקים צבא עצמאי, שיגן על גבולותיה ועל ביטחון אזרחיה. מדינה עצמאית לא תוכל לקבל 'בהשאלה' אזרחים של מדינת ישראל המקורית ולגייס אותם לצבא, בין השאר משום שחיילים אלה לא יתאימו באישיותם ובהתנהגותם האישית לאופיה של המדינה החרדית. אם למרות הכול חיילים אלה יתאימו לצבא החרדי, הרי אין שום סיבה שבעולם, שאלו ישאפו לשרת בצבא החרדי. במקום לשרת במדינת ישראל הוותיקה והמבוססת. הם יזכו בה לתנאים טובים בהרבה ולאפשרויות גיוס מגוונות. הם יוכלו לשרת במסגרת יחידות הקיימות כבר של חיילים חרדים, והם יוכלו גם לשרת במסגרת צבאית של ישיבות הסדר של חיילים לומדי תורה, המקפידים על קלה כחמורה. השאלה היא רק, איפה יימצאו בחורים כאלה ומה יביא אותם להעדיף לשרת במסגרת שזה עתה הוקמה ושעתידה לא ברור?
חיילי צה"ל בפעילות מבצעית ברצועת עזה. צילום: דובר צה"ל
היות ואין להניח שהמדינה החרדית תנסה לגייס חיילים בתשלום, חיילים שכירי חרב, שאופיים והתנהגותם לא יתאימו בשום דרך לאורח החיים של מדינה חרדית, הרי שמנהיגי המדינה החרדית ייאלצו למצוא דרך אחרת להבטיח את ביטחון גבולותיה והגנת אזרחיה.
היו כבר בעבר רבים שטענו שעל מדינת ישראל להגיע למסקנה פשוטה והגיונית לדעתם: "אם חלקים ניכרים בציבור החרדי אינם מוכנים לדאוג לביטחונם ולשרת בצה"ל", אמרו הללו, "נפסיק אנחנו
לדאוג לביטחונם".
לדעתם של אלה, על צה"ל להפסיק לדאוג לביטחון הערים החרדיות והשכונות החרדיות. "מי נתן לאותם חרדים את הסמכות ההלכתית(!) והדמוקרטית להחליט שאנחנו נהיה חייבים להגן על ביטחונם", הם תוהים. "מי ישכנע אותנו להתגייס לצבא, להגיע לשדה הקרב ולסכן את עצמנו במוות, בשעה שהם יישבו בביטחה בבתיהם, ללא חשש מכל פגע ומכל רע?
ועוד הם תוהים: "למה שאנחנו לא נלך ללמוד בישיבות? למה שאנחנו לא נעשה עסקים כפי שרבים מאלו הקרויים חרדים שאינם לומדים בישיבות עושים? למה שאנחנו נלך לקרב או לתפקידים ביטחוניים אחרים? מי בכלל נתן להם את הסמכות המוסרית להחליט על 'חלוקת עבודה' שכזו?
כל אמא והדאגות שלה. צילום: דובר צה"ל
ואלה שאינם רוצים להצטרף לציבור הקורא לעצמו חרדי (למרות שאלפים מהם הם חרדים לדבר ה' לא פחות ואולי יותר מאשר אלו שניכסו לעצמם את המושג חרדי), אלו מעלים שאלה מרכזית אחת. הם פונים לרבני הציבור החרדי ומנהיגיו ושואלים "מי שמכם"? הרי בהחלטות שאתם מקבלים ולפיהם ילמדו כך וכך אלפים בישיבות ולא ישרתו בצבא, אתם מחליטים לא רק לגבי אלה שילמדו בישיבות, אלא בעקיפין ולמעשה במישרין לגבי רבבות שהחליטו בשלב זה בחייהם לא ללמוד בישיבות, או ללמוד חלקית בישיבה. מי שמכם להחליט שרבבות ישראלים יקדישו תקופה ארוכה יותר מחייהם לביטחון עם ישראל משום שרבבות אחרים לא ישרתו?
מי שמכם להחליט שמאות ואלפים אחרים ילכו לשדה הקרב ויסכנו את חייהם? מי נתן לכם את הסמכות לחייב רבבות חיילי מילואים להקדיש חודשים רבים להגנת המדינה, משום שאתם החלטתם שאלפים אחרים יקדישו חודשים רבים מאוד ללימוד בישיבה במקום להקל על אלה המשרתים ולחלק את העול? מי הסמיך אתכם להחליט לאפשר לרבבות אמהות שבניהם לומדים בישיבות (או לא לומדים ונקראים בכל זאת חרדים) לישון בשקט וללא דאגה לשלום בניהם כאשר אחת הדאגות החשובות שלהם היא שלבניהם בישיבות יהיה אוכל טוב לעומת אותן אימהות שאינן קוראות לעצמן חרדיות, שבניהם נמצאים למשל כרגע בשדה הקרב ובסכנת חיים ושנתן אינה שינה והן מהלכות כל היום מלאות דאגה וחוששות להאזין לחדשות, שמא....חלילה.
לוחמי מילואים מחטיבת כרמלי, משלבים "עזרת ישראל מיד צר" ושמירת מצוות גם בתוך איתור בית עזתי. צילום: אביחי טבק
אלא, וזהו אלא גדול, שרעיון כזה אינו ישים במדינה אחת, מאוחדת. מדינה אחת חייבת להגן על כל אזרחיה, גם את אלה המתחמקים מלמלא את חובתם האזרחית, וגם להבדיל את הפושעים. מאידך, אם תתקבל הצעתו של פרוש, הרי אין ספק שהמדינה החרדית החדשה, תיאלץ להקים צבא משלה ולגייס את רוב בחוריה הצעירים, מלבד אחוז מסויים של בחורים, שהרבנים והגורמים המוסמכים במדינתם, יחליטו שהם יקבלו את הזכות להמשיך בלימודיהם בישיבות; ומדובר כמובן בעיקר באותם בחורים מוכשרים במיוחד והמסורים באמת ללימוד התורה ולתפקידי הנהגה ופסיקת הלכה בכנות ולשם שמים.
אך בעבור כל השאר שייאלצו לשרת בצבא החרדי של המדינה החרדית, יקומו מסגרות זהות לישיבות ההסדר, שיאפשרו לאותם חיילים להרבות בלימוד תורה ובקיום חיים תורניים אמיתיים וישרים, ולקיים את תומ"צ, להגדיל תורה ולהאדיר.