אני זוכר את היום הראשון שבו נכנסתי לכיתה כמחנך צעיר. התלמידים התבוננו בי בעיניים סקרניות, ואני הייתי נחוש להעביר להם את הידע והניסיון שלי. אולי הייתי נחוש מדי? אבל אז, מתוך הכיסים, תיקים ומעילים, התחילו לצוץ הסמארטפונים. בהתחלה לא הבנתי כמה הם ישפיעו על השיעורים שלי, אך עם הזמן הבנתי שאנחנו, המורים, נלחמים בקרב קשה מול המסכים.
בבתי ספר שבהם מכניסים סמארטפונים בצורה חופשית, קשה מאוד למורים לנהל שיעור. התלמידים מתעסקים עם הטלפון במהלך השיעור, במקום ללמוד ולהקשיב. גם כשהם מנסים להקשיב, עצם הימצאותו של הסמארטפון מורידה את הקשב והריכוז שלהם. אנחנו מוצאים את עצמנו נלחמים על כל רגע של תשומת לב.
מחקרים מראים שכאשר התלמידים יכולים להשתמש בטלפונים חכמים בכיתה, הציונים יורדים בצורה משמעותית.
במדינות רבות ברחבי העולם, וגם בישראל, הבינו שצריך לנקוט צעדים נוקשים יותר. יש בתי ספר שאסרו לחלוטין על הכנסת סמארטפונים לשטח בית הספר, והתוצאות לא מאחרות לבוא: הציונים עולים, הקשב משתפר, והתלמידים שוב מקשיבים.
אבל איך עושים את זה? איך מוציאים את הסמארטפונים מבתי הספר שבהם התלמידים כבר התרגלו ללמוד יחד איתם?
השלב הראשון הוא אמונה. צריך להאמין שהמהלך אפשרי, ולראות את ההצלחות של בתי ספר אחרים שהצליחו בכך. חשוב גם להגדיר יעד ברור - איך אנחנו רוצים שבית הספר שלנו ייראה בסוף התהליך?
מדובר בתהליך מורכב שמצריך זמן ומאמץ. אסור לצפות לשינוי מיידי. אנחנו צריכים לפעול בשלבים, להבין שההטמעה של כללים חדשים תיקח זמן.
שותפות היא מפתח להצלחה. המנהל לא יכול להוביל את המהלך לבד. שיתוף המורים, ההורים ואפילו התלמידים, הוא קריטי. ככל שיש יותר אנשים שמעורבים בתהליך, כך הוא יתקבל בצורה טובה יותר.
בבתי ספר שבהם ההחלטה התקבלה בצורה משותפת, ההתנגדויות פחתו וההטמעה הייתה קלה יותר.
גם אם יש פשרות בהתחלה, יש סיכוי טוב שבהמשך הדרך ניתן יהיה להעלות את הרף.
השלב הבא הוא התאמה לשטח. המדיניות צריכה להתאים לאופי של בית הספר ולתלמידים. כללים קשים מדי יובילו להתנגדות רבה ולאכיפה קשה, בעוד כללים רכים מדי לא יהיו אפקטיביים. חשוב למצוא את האיזון הנכון, להתחיל בכיתות הקטנות ולאט לאט להרחיב את הכללים לכל בית הספר. כללים ברורים, פשוטים ומובנים יאפשרו למורים ולאכוף אותם בצורה יעילה וימנעו שאלות ותהיות מיותרות.
האכיפה צריכה להיות מכבדת, אך גם נחושה וסמכותית. תלמידים צריכים להבין שהכללים הם לא רק המלצה, אלא חובה. אכיפה אחידה מצד כל הצוות החינוכי תמנע ניצול פרצות ותאפשר התמודדות יעילה עם הֲפָרוֹת. השיח עם התלמידים צריך להיות פתוח וכנה. בתקופת הקורונה נערך ניסוי שבו הוגבל זמן המסך של ילדים, ומשפחות שבהן היה שיח והסבר על ההגבלה הצליחו לשמור על זמן מסך נמוך יותר גם לאחר סיום הניסוי.
בסופו של יום, האתגר הגדול שלנו הוא לא רק למנוע שימוש בסמארטפונים, אלא גם לחנך לשימוש נכון בהם.
הטכנולוגיה כאן כדי להישאר, ואנחנו צריכים ללמוד איך לשלוט בה ולא להיות נשלטים על ידה. בתור מורה, אבא ומחנך, אני יודע כמה קשה לעמוד בפני המכשירים האלה. גם אני, כמו התלמידים שלי, לפעמים מוצא את עצמי נשאב למסך במקום להיות נוכח ברגעים החשובים באמת. אבל ברגעים האלה, כשאני מצליח להתנתק ולהתמקד במה שחשוב באמת, אני מבין את המשמעות האמיתית של העבודה שלנו.
כאשר נצליח בכך, נוכל להוביל את דור המסכים לעתיד טוב יותר, שבו הטכנולוגיה משמשת ככלי ולא כהסחת דעת. נוכל לחנך דור שמבין את הכוח של הטכנולוגיה, אך גם יודע איך להשתמש בה בצורה מושכלת ומאוזנת.
וזה העתיד שאני מקווה לו עבור ילדינו.