כמה מכם שמעתם על כך שבשבת שעברה מפגינים פרו-פלשתינים התפרצו לאחוזה הפרטית של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, בסקוטלנד (כן כן, יש לטראמפ אחוזה גדולה באי הבריטי עם מגרש גולף נחשב)? האנארכיסטים הללו לא רק התפרצו לשטח פרטי בניגוד לחוק, ברוב חוצפתם ואלימותם הם מרחו גרפיטי על כל החזית של הבית.
ישאל השואל: איך זה קשור להסברה, ואיך זה קשור אלינו? קשור גם קשור.
הסברה טובה, יעילה ואפקטיבית, היא הסברה שמנצלת הזדמנויות. הסברה מקצועית לא מחכה ולא ממתינה לאף אחד, היא מתפרצת, קובעת עובדות וכך מצליחה להוביל את השיח הציבורי. זאת הסיבה שהאירוע השולי וכמעט חסר חשיבות של כמה עשרות תומכי חמאס מופרעים, חייב להיות מנוצל על ידינו בצורה המהירה והיעילה ביותר.
שני מסרים מרכזיים אפשר למנף מאירוע האלימות הלזה:
הראשון - פגיעה של פלשתינים ותומכיהם ברכוש פרטי של נשיא ארה"ב. כולנו יודעים שהנשיא טראמפ הוא איש עסקים שמחשיב ומעריך כסף (כמו כל אדם נורמטיבי). הוא האחרון שיקבל בסלחנות מישהו שפוגע ברכושו. ולכן, היעד של המסר הוא נשיא ארה"ב, משפחתו, חבריו וכמובן תומכיו. השני - אמירה ברורה וחד משמעית שקובעת נחרצות, כי תומכי הפלשתינים, בדיוק כמו הפלשתינים עצמם, אלימים וחסרי מעצורים.
המסר חייב להיות קצת יותר מתוחכם, משהו בסגנון: היום המפגינים האלימים הללו פגעו ברכושו של נשיא ארה"ב, מחר הם עלולים חלילה להגיע לנשיא עצמו. בנקודה זו, כמובן חשוב להזכיר את ההפגנות האלימות של הפלשתינים ותומכיהם ברחבי ארה"ב, ובמיוחד בקמפוסים. כולנו ראינו וכולנו זוכרים את ההרס הרב שביצעו תומכי הפלשתינים בקמפוסים השונים בהפגנות האילמות שלהם ברחבי ארה"ב. הקישור בין האלימות באחוזה בסקוטלנד לאלימות של הפלשתינים ותומכיהם והחמאס באנדרטאות, באוניברסיטאות ובשכונות רבות ברחבי ארה"ב הוא חיבור נכון ורלוונטי. כך הפלשתינים יצטרכו להתגונן להסביר ולהוכיח.
וברגע שהם מצד המסביר, אנחנו בצד התוקף ולמעשה בכך קיבענו תודעה שמפגינים למען הפלשתינים והחמאס = אלימות ופגיעה בסדר הציבורי הטוב. כך נראית הסברה במתקפה: הרבה תמונות. הרבה דרמה. הפצת המסרים באמצעי תקשורת שאוהדים את הנשיא. שימוש נרחב ברשתות החברתיות, ואולה-לה, יש לנו קמפיין הסברה ביד.
לצערי הרב, כל זה לא קרה. כמעט ולא ראינו התייחסות של פוליטיקאים לאירוע, ומה שראינו היה מינורי. לא ראינו דחיפות של הנושא. לא ראינו מתקפה שלנו על האלימות של תומכי הפלשתינים. כל מה שראינו זה המהום קל וצקצוק חטוף. הא ותו לא. ואני שואל למה? למה לא לנצל אירוע שמצטלם טוב, שקשור ישירות לנשיא ארה"ב ומכיל בתוכו אלימות? מדובר באירוע קלאסי למתקפה הסברתית על יריבינו. גם אם הקמפיין לא היה מתרומם, ולא היה זוכה לתהודה גדולה כפי שהיינו רוצים, לא היינו מפסידים שום דבר. ניסינו. פעלנו ולא הלך.
אגב, זה המקום לציין שרוב מוחלט של קמפיינים של הסברה לא מצליחים לממש את היעדים והתקוות שתולים בהם. ולמרות זאת יש חשיבות לעצם המהלך, כיוון שהעובדה שהלכנו על מתקפה הסברתית, גורמת לצד השני להבין שאנחנו כל הזמן עליהם בערנות מלאה ובחדות מקסימלית, ממתינים למעשה או מהלך שהם יעשו, שאותו נוכל לנצל לטובתנו.
היו בטוחים שזה מה שהצד השני עושה. כמה פעמים ראינו איך הם מנצלים מעצר סתמי וחסר חשיבות של ילד פלשתיני מתפרע. הם כמובן מוציאים את האירוע מהקשרו, ומסבירים לעולם איך שוב מדינת ישראל החזקה והאטומה פוגעת בילדים מסכנים חפים מפשע. האוייבים שלנו מנצלים כל אירוע, כדי להביא להכפשתנו, הגיע הזמן שאנחנו נעשה אותו דבר, רק הפוך. אם הם פועלים כך, אין סיבה בעולם שאנחנו לא נפעל מולם באותם כלים. הרי כתוב במפורש 'עם עיקש תתעקש ועם נבר תתבר'.
להצטברות של כמות יש חשיבות בפני עצמה
האירוע הנקודתי, הקטן וחסר החשיבות הזה עם התגובה, או יותר נכון לומר חוסר התגובה, הישראלית, אגב גם של משפיענים פרטיים, משקף את החוליים של ההסברה הישראלית. במהלך השנים האחרונות, בעקבות התמקצעות של הגורמים השונים בישראל שעוסקים בתחום ההסברה, כל תחום ההסברה הפך לכבד מאוד שנע לאט מדי ומגיב מאוחר מדי. כמובן, שישנם מקרים ותגובות שההסברה הישראלית פעלה מהר, נכון ויעיל, מה שמוכיח שהיכולות קיימות, אבל ביותר מדי מקרים 'על מי מנוחות ינהלני' הפך למוטו.
הסברה איננה עריכת דין או ראיית חשבון. הסברה איננה מדע מדויק. היא מאוד דינמית ומשתנה. זאת הסיבה שבעידן הסופר טכנולוגי שלנו, שבו כל יום אנחנו נחשפים למאות ידיעות חדשותיות, שחולפות על פנינו מבלי שנתייחס אליהם, דווקא בגלל זה יש חשיבות לתגובה וביצוע מהירים.
המטרות כמובן תמיד עומדות לנגד עינינו: שכנוע, נוכחות, התקפה והשתלטות על השיח הציבורי. אבל גם אם מטרות אלה לא יושגו, הניסיון לעולם איננו לשווא. בהסברה יש חשיבות גם לכמות. כשמציפים את הרשתות ואת אתרי החדשות באייטמים שלנו, יש לכך משמעות. כשכולם יודעים שישראל תמיד עולה למגרש יש לכך משמעות. להצטברות של כמות יש חשיבות בפני עצמה.
כל מי שנכנס לרשתות החברתיות מוצף בסרטונים ומסרים של אוייבינו. להיכן שלא תפנה את ראשך, לאיזה אתר שלא תיכנס תתקל במוקדם או במאוחר במתקפת הסברה נגדנו. גם אם מדובר במסרים ילדותיים, חצי אפויים, שקריים וחסרי משקל. כי חשוב שנזכור, שג'ון סמית מדרום דקוטה לא יודע ולא מבין ולא איכפת לו, אם זה נכון או לא. הוא צורך את מה שמגישים בפניו. ולכן, השארת המגרש פנוי כיוון ש'אנחנו רק מעלים מסרים רציניים', ורק עושים הסברה ליגת על, היא גישה לא נכונה.
כמובן, אסור להיגרר לקיצוניות השנייה של הסברה ברמת השכונה. אסור לשקר ולרמות כפי שעושה הצד השני. אבל בהחלט יש מקום להבין שהאוייב של הטוב הוא הטוב ביותר.