כמה הזהירו אותם. מעל לכל במה. אמרו להם מפורש: כל שבוע שהיא נשארת בתפקיד תיפתח נגדכם חקירה חדשה. הוכיחו להם באותות ובמופתים שהיא תוקעת כל מהלך שלהם, מגדול ועד קטן. שהיא לעומתית, האוייבת הכי גדולה לשלטון הימין, שאיתה – לא רק שלא יצליחו לעשות כעת כלום, אלא שהספירה שלהם לאחור לתפירת התיק הבא והחיסול הפוליטי היא רק עניין של זמן.
הם שמעו, וכדרכם - מרחו, משכו, המתינו, הכילו, אמרו שזה מסובך, לא אפשרי, לא יעבור. שמי שדורש את זה לא מחובר למציאות, לא מבין את הקושי לבצע. אח"כ הסתפקו בהצהרות רהב ריקות ממעשים. חששו, פחדו ושוב חששו, עד שהגיעו לעברי פי פחת.
החטא הקדמון של ממשלת הימין הנוכחית, הוא השארתה בתפקידה של היועמ"שית יום אחד נוסף לאחר השבעת הממשלה. לא היתה יועמ"שית פוליטית בוטה כזו בתולדות מדינת ישראל. שמהמקפצה משתמשת במערכת המשפטית נגד ממשלת הימין, בלי לנסות אפילו לייצר מראית עין של ענייניות. אלא שבמקום להדיח אותה מיידית - הפחדנות וההססנות היו המסר הכי אפקטיבי ליועמ"שית: הם מפחדים, תמשיכי רגועה בשלך.
היחיד שעלה להתקפה ודרש את פיטוריה, היה בן גביר. כשדיבורים לא עזרו, הוא עבר להציב אולטימטום לקואליציה. כשתקפו אותו שהוא מערער את שלטון הימין, הוא השיב: להיפך, אני שומר על שלטון הימין, אתם לא קולטים שהיא תתפור לכם תיקים ותפיל אתכם. הם הקשיבו, ובמקום להפנים, תקפו אותו שהוא מציע משהו לא ריאלי. כמו שאמרו בעידוד ההגירה, כמו בתנאי האסירים, כמו בהריסות בנגב, כמו בכל דבר בימין – מילים כמו חול ואין מה לאכול.
כשהקיצו בשעה טובה, נהיה מאוחר. אבן שטיפש אחד זורק לבור, אלף חכמים לא יכולים להוציא. וכעת, כשראש הממשלה מחלק את זמנו בין ביהמ"ש לחדרי החקירות, במהלכי היועמ"שית לייצר מניעות משפטיות - ייתכן ופספסנו הרכבת.
הדבר היחיד שניתן לעשות הוא להפגין נחישות מול המערכת המשפטית, לייצר כוח נגד מאיים כדי שבצד השני יבינו שהממשלה לא תציית לכל פסק בלתי חוקי ונטול סמכות. אבל לא ברור שיש בממשלה הנוכחית מספיק אנשים בעלי אומץ למהלך כזה. ייתכן שהימין צריך לחטוף עוד כמה מכות כדי להפסיק לפחד.
מחלוקת ערכית
הימין בישראל נקרע השבוע בוויכוח, שעלה לטונים צורמים גם בין ידידים, האם מותר לערב את הממשל האמריקאי במאבק נגד הדיפ-סטייט הישראלי.
הוויכוח הערכי הזה, ייאמר לזכותו של הימין, לא מתרחש בשמאל. שם אין בעיה לאף אחד להסית את הממשל האמריקאי נגד ממשלת ישראל. לדאוג שראש הממשלה לא יוזמן לבית הלבן. לגרום לעצירת משלוחי נשק, ואפילו לשתף פעולה עם ביה"ד בהאג. רק בימין מקיימים דיוניים ערכים נוקבים בסוגיה הרגישה הזו, שמחדדת את ערכיות המחנה הלאומי.
עמדתי האישית היא, שאין חשש לחילול העצמאות הישראלית רח"ל. העצמאות שלנו איתנה ולא תלויה באף אחד, זאת כמובן בעזרתם הנדיבה של האמריקאים - בנשק, בתקציב, בווטו במועצת הביטחון, והכי חשוב - בפטור מוויזה.
אני לא לועג חלילה לעצמאות מדינת ישראל, אבל כדאי לזכור שמהלכי הדיפ-סטייט ששלטון הימין מתקשה להתמודד מולם, נעשו מסתבר בסיוע תקציבי עתק שהממשל האמריקאי הקודם העביר לשלל גופי אופוזיציה ישראלים. היינו, השמאל נלחם כעת בממשלה באמצעות תקציבי עתק שהאמריקאים העבירו לו, אבל הימין מפחד להסתייע בצד האמריקאי שתומך בו. לכן, תיאור האירוע כהליכה לפריץ להלשין איננו נכון. זהו קרב בלימה למהלכים שהשמאל עשה בסיוע הממשל הדמוקרטי. ועם נבל תתנבל.