מי שזורע רוח, קוצר סופה. ומי שחותם הסכמי כניעה ויורד על ברכיו מול מחבלים, מוציא לחופשי מאות רוצחים, מפסיק מלחמה ונסוג משטח תמורת טפטוף חטופים חלקי, שלא יצפה למשהו אחר מלבד הפרת ההסכם ביום בו נסוג מציר נצרים, ושמט מידיו את אחד מקלפי המיקוח האחרונים.
את מה שעיני ההנהגה הישראלית טחו מראות, מבין באופן בהיר ונהיר, הנשיא החדש-ישן בבית הלבן. רק בעולם מטורלל, אדם כמו טרמאפ שמדבר באופן פשוט וברור, נחשב בעיני חלק מהאנשים למשוגע. אל מול הטירוף, טראמפ הוא היחיד שמגיב בהיגיון צרוף. וכאשר ארגון טרור מטרלל מדינה שלמה ומתעלל בחטופים, הנשיא האמריקאי מגיב בטבעיות את מה שראש ממשלת המדינה ממנה נחטפו האזרחים, לא מעז להעלות על דעתו.
בשעה ששורות אלו נכתבות בלילה בין שני לשלישי, טרם ידוע מה יחליט הקבינט נוכח האור הירוק מוושינגטון לאולטימטום להשבת כל החטופים עד שבת, והאם החמאס יקבל פיק ברכיים בשנייה האחרונה ויחזור למתווה העסקה, לפני שלנתניהו תהיה הזדמנות לסגת מההסכם האומלל. אם זו לא תהיה החלטת הקבינט, אפשר יהיה בהחלט לקבוע שממשלת ישראל לוקה בסינדרום האישה המוכה.
הבשורה המרכזית שממשל טראמפ הביא לעולם, היא שובו של ההיגיון. אל מול הטרלול הפרוגרסיבי שהפך טרוריסטים שוחטי ילדים ללוחמי חופש נאצלים, החזיר טרמאפ את הבידול הבסיסי בין טובים לרעים.
ההיגיון החולה בהכנסת מאות משאיות תמיכה בחמאס מדי יום, בעוד חטופינו נאנקים במנהרות, הוא תמצית הבלבול המוסרי. אם ממשלת ישראל תמשיך בהזרמת המשאיות לעזה, היא לא תהיה ראויה להמשיך בתפקידה ולו יום אחד. תירוצי איומי ביידן חלפו מן העולם.
הכלי הבסיסי, המשמעותי והאפקטיבי ביותר שקיים בידי ישראל, הוא הדלק, החשמל והסיוע ההומניטרי. הצעד המחויב כעת הוא עצירה מוחלטת של כל דבר לעזה, מדלק ועד מזון. הסתיימו התירוצים. אם העזתים רוצים לאכול, שישחררו את החטופים. לא ישחררו – לא יאכלו.
הזנב מכשכש בכלב
שיאו של האירוע הביזארי בישיבת הממשלה השבוע שעסקה בסוגיית ועדת חקירה ממלכתית, היה השתתפותה יוצאת הדופן של היועצת המשפטית לממשלה בישיבת הממשלה.
לא היתה זו עצם השתתפותה, החריגה, אלא העובדה שהיועמ"שית, שהצטרפה שוב לעותרים נגד הממשלה, ואיננה מייצגת את הממשלה בנושא – אלא כאמור נגדה, הגיעה לישיבת הממשלה כדי ללוות כ"יועצת" את הדיון בממשלה שהיא כבר הצטרפה לצד שנגדה. מחאות השרים לא ממש הרשימו אותה. מהניסיון היא כבר יודעת שהם חזקים במילים, ללא חשש למעשים. הפקידים הם הקובעים. הזנב מכשכש בכלב.
אחרי שבג"צ הפקיע את הסמכות לכינוס הועדה למינוי שופטים מידי שר המשפטים, הופקעה גם הסמכות לסדר יומה של הממשלה, כשבג"צ כפה עליה לדון בהקמת ועדת חקירה ממלכתית. לא למותר לציין, בחוק אין שום חובה שכזו, מדובר ב"אופציה" בלבד, הנתונה לשיקול דעתה של הממשלה.
השלב הבא, והוא איננו שאלה של "אם" אלא "מתי", הינו פסק דין של בג"צ, הקובע כי החלטת הממשלה שלא להקים ועדת חקירה ממלכתית הינה "בלתי סבירה", ומשכזו, בטלה. לא מדובר בתיאוריה רחוקה אלא ב״קורלס״ שאנו כבר מצויים בתוכו.
מי שאשמים במצב הזה, הינם הממשלה וחבריה. כאשר הועלה נושא נבצרות נתניהו, הם מיהרו להוציא הודעה משותפת חריפה כי מדובר בהפיכה משטרית שאין בכוונתם לציית לה. אל מול הנחישות החד פעמית, היועצת נסוגה. ביתר הדברים, הם מוותרים. בצד השני מריחים היטב את החולשה, הופעת היועמ"שית מהמקפצה בישיבת הממשלה השבוע, הינה ביטוי לעליבות הממשלה. אלף מילים חריפות לא יכסו על היעדר החלטה מנהיגותית נחרצת אחת, שתעמיד את המערכת המשפטית במקומה.