מדוע אסור לנשום באמצע הקריאה במגילה של שמות עשרת בני המן? הבדיחה המגזרית גורסת, שזה כדי שבני המן לא יספיקו להגיש בג"צ.
"בימים ההם בזמן הזה", הוא ניסוח שמספר לנו, כי המגילה איננה רק סיפור היסטורי נטול שייכות רלוונטית נוכחית, אלא סיפור שהוא משל שמחובר למציאות שלנו 'בכל דור ודור'. לנו רק נותר לעשות את ההקשרים הרלוונטיים, ולהסיק מסקנות בפרספקטיבה היסטורית אמונית.
כהיום גם אז – האיראנים במוקד. הכל מתחיל מהם. רק שאז היהודים לא רק היו בטווח הטילים, אלא נתינים בממלכת הקפריזות של אחשוורוש, נתונים לחסדיו, וחצויים בהתלבטות שבין החנופה האינסופית והניסיון לרצות אותו ואת אנשיו, לבין העמידה על הערכים והעקרונות.
יש כמה גיבורים רלוונטיים במגילה, שלבטח היום היו מוקעים על עקשנותם הקנאית, על הניסיון 'להיות חכמים יותר מכולם ולסטות מן השורה', ועל כמה פרגמטיות היא הכלי הקריטי ביותר בהנהגה.
הראשון שבהם הוא מרדכי היהודי, ש'לא יכרע ולא ישתחווה'. הוא, ללא ספק, היה זכאי לכינוי 'הפרובוקטור' שמסכן את כל היהודים ולגינויים חריפים מקצה לקצה. אפילו כותבי המגילה לא יכלו להתעלם מהעובדה שהוא היה שנוי במחלוקת, 'וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו', לא לכולם חלילה.
חשוב להזכיר כי ה'קיצוניות' של מרדכי לא החלה בסירוב לכרוע ברך בפני המן. עוד קודם לכן, הוא הוציא יחד עם בית דינו פסק שאסר על היהודים להשתתף במשתה אחשוורוש. מהלך שהפרשנים היו תמימי דעים לגביו כי מדובר בהתגרות מיותרת של חובב פרובוקציות במנהיג המעצמה הגדולה בתבל.
מתנגדיו של מרדכי צוטטו בשיחות סגורות כשהם מביעים ביקורת קטלנית על מהלכיו: "הוא אסון לעם היהודי. ילדותי. ראש בקיר. חסר אחריות, שחושב את עצמו חכם יותר מכולם".
אפילו כותבי המגילה לא יכלו להתעלם מהעובדה שמרדכי היהודי היה שנוי במחלוקת, 'וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו', לא לכולם חלילה. ח"כ איתמר בן גביר. צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
המוטיב המרכזי בתדרוכים נגדו הייתה העובדה שהוא סירב בעקשנות לכל ניסיון פשרה. "חייבים להיות קצת פרגמטי, הקיצוניות שלו תוביל אותנו לאבדון".
מקורבי המלך גם צוטטו בשיחות סגורות כשהם מביעים 'ביקורת חסרת תקדים' על אסתר. "המלך שבוי בידיה, הוא בניגוד עניינים מובהק בכל הנוגע ליהודים, שיקול הדעת שלו פגום", ואפילו, "חייבים לבדוק את תיקו הרפואי".
סביר להניח שהיו מחאות עממיות ספונטניות בקריאה להדחת מרדכי וקיום בחירות חופשיות מיידיות, כולל אבוקות וחסימת צירי גמלים. רק בזכות התעקשות המלך ואסתר על 'דמוקרטיה מהותית פקידותית מלכותית', נותר מעמדו של מרדכי איתן, ללא קלפי וללא שום גוף ביקורת בעל סמכות אפקטיבית. לדברי המבקרים, תופעת סתימת הפיות גרמה לרבים לשתוק, 'כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי עֲלֵיהֶם'.
כמובן אי אפשר בלי לדמיין את עוצמת המחאה הפמיניסטית על ההנחייה השרירותית של המלך, הנחיה שפלשה לתוך המרחב הפרטי הביתי והנחתה כי 'כָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן', עליה קבעו ארגוני הנשים 'וּכְדַי בִּזָּיוֹן וָקָצֶף'.
אבל כל זה היה רק פרומו לביקורת הקטלנית על ההתנהלות בניצחון. עוצמת הגינוי על מסע הטבח היהודי באוייביהם בכל מדינות המלך הייתה אדירה. הקריאות לוועדת חקירה ממלכתית, השעיה מיידית, ופסילה עתידית, היו כמעט קונצנזוס.