"ילדים הם הפסיכולוגים הטובים ביותר", אמר לי פעם פסיכולוג בכיר. "הם בעלי חושים בריאים, מזהים מיד זיופים". זה נכון, מסתבר, לילדים רבים. זה נכון בוודאי לשלמה המלך, החכם מכל אדם. בגיל 12 הוא הוכתר למלכות, זמן לא רב אח"כ, כנראה בגיל הבר מצווה, התגלגלה לפתחו ההכרעה בין שתי אימהות שהתקוטטו על ילד, על זהות האם האמיתית.
ההכרעה ב'משפט שלמה', לא הייתה סתם סוגיה משפטית שנפתרה באופן יצירתי. היא הייתה משוואה פסיכולוגית גאונית, שגילתה לנו באמצעות אתגר הפגיעה בילד, מי בעלת הזיקה האמיתית אליו.
איומי הרופאים לעזיבה המונית של הארץ, הם אבולוציה מאותו בית היוצר של הסרבנות שהביאה עלינו את אסון שמחת תורה. המשותף לכולם זו היעדר הזיקה היהודית, והזיקה, בהתאם, לארץ ישראל. אִם הילד, קרי המדינה, לא בבעלותם, מצידם שתיחתך.
היחס הזה בא לידי ביטוי לא רק בהגנה על היועמ"שית. הוא מתבטא גם ביחס לחללי צה"ל. אלו שמעזים להתייחס לקדושים שמסרו נפשם על הגנת העם והארץ, כאוסף משיחי הזוי, שמקדש את המוות. לדידם, יש חללים מהמחנה הנכון, שהם קדושים ואחריהם אסור להרהר, ויש חללים של 'המשיחיים', שבהם ובמשפחותיהם מותר לזלזל, מותר לפוצץ אזכרה אצלם. זה אפילו יביא כותרות אוהדות.
"רצינו לגדל דור של אפיקורסים, גידלנו דור של עמי ארצות", אמר בזמנו יעקב חזן, מראשי מפ"ם. העיקרון הזה מסביר היטב את המציאות המתהווה כיום. לא מדובר באנשים בעלי תודעה יהודית החלוקים על הדרך, אלא באנשים מנותקים כליל מרקע יהודי, בזים לתורה, למסורת היהודית, ובהתאם לכך מנותקים גם מהזיקה היהודית לארץ ישראל. לדידם, אם השליטה אינה שלהם – שתיחתך הארץ ויושביה גם יחד.
ממשלה שומרת מסורת
הממשלה הזו היא ללא ספק המסורתית ביותר שהייתה כאן. ומאחר ומסורת היא מסורת - השבוע, כמיטב המסורת שוב התכנסה הממשלה, שוב השמיעו השרים דברים נוקבים על החובה בפיטוריה המיידיים של היועצת הלעומתית לממשלה, ושוב הדבר כלל לא הופיע בסדר יומה של הממשלה.
הנה ספוילר: גם בשבוע הבא שוב תתכנס הממשלה, שוב ישמיעו חבריה דברים נוקבים בדבר החובה המיידית לפטרה, ושוב לא יערכו דיון והצבעה.
בהיותו של נתניהו מצוי בניגוד עניינים, מי שאמור להביא את הנושא לדיון, הוא שר המשפטים יריב לוין. אלא שזה, לא רק שמסרב כרגע להביא את הנושא לדיון, אלא גם מסרב להפצרות שרים אחרים שביקשו להעלות הנושא בעצמם.
ללוין, כשר המשפטים וכיו"ר ועדת השרים לחקיקה, יש וטו בכל נושא משפטי. כל זמן שהוא מסרב, הנושא לא יעלה. מהם מניעיו של לוין? קשה לדעת. יש הטוענים כי הוא מעכב זאת כבן ערובה לחוק אחר שהוא לכאורה מעוניין בקידומו - החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים; אלא שגם את החוק הזה לוין אינו מקדם.
הטיעון ש"האולטימטום שהציב בן גביר לפיטוריה יוצר מכשול משפטי", הוא במחילה קשקוש, מהטעם הפשוט: עוד טרם הצבת האולטימטום, במשך תקופה ארוכה, במגעים בחדרים הסגורים, סורבה דרישת בן גביר לקידום המהלך, מה שהוביל לסנקציות מצידו בהצבעה על התקציב.
בינתיים, בצד השני לא ישנים. מכונת התפירה של גלי בהרב-מיארה עובדת שעות נוספות. גם הדד ליין ל-1.16, הוא מועד מינוי נשיא העליון שקצב בג"ץ, מתקרב, והממשלה הזו, עושה רושם, פוחדת מהצל של עצמה.
אל תגלגלו עיניים בתדהמה, אם בתוך זמן לא רב, יצוצו עוד חקירות, נגד עוד שרים, וטווח ה'מניעות' המשפטיות לשרים יתרחב. זה לא היא. זה אתם שמאפשרים לה את זה.