בחירתה של השרה מירי רגב כאחראית על טקס האזכרה הממלכתי לחללי מלחמת שמחת תורה, יצר כצפוי התנגדות מכל הכיוונים, כשהשרה נותנת למתנגדיה חימושים מדוייקים נגדה בזכות ההצהרות שלה במסיבת העיתונאים שקיימה. לי יש תמיהה אחרת בנושא: אם אין קהל ואין שידור חי - במה זה בדיוק 'טקס' ולא תשדיר שירות?
אבל אם כבר הוחלט על 'טקס' מיותר כזה, אני דורש משרי הממשלה, בעיקר מהשרים הדתיים בממשלה, שיקפידו על תאריך אחד שבו אסור באיסור חמור שהטקס הזה יתקיים: ה-7 באוקטובר. לא הטקס הזה ולא הטקס החלופי, שגם הוא מיותר כמו הרשמי.
ה-7 באוקטובר הוא תאריך סתמי, חסר כל חשיבות. כיהודי במדינת ישראל, הוא לא אומר לי שום דבר. 1,200 ישראלים נרצחו, והמלחמה פרצה, לא ב-7 באוקטובר. הם נרצחו והמלחמה פרצה - בשמחת תורה, כ"ב בתשרי. זה התאריך! זה היום! וכיוון שביום חג לא יתקיימו אזכרות, הטקס הממלכתי, אם כבר יהיה כזה, צריך להיות למחרת היום, באיסרו חג סוכות, היום שבו מדינת ישראל התעוררה ליום השני של המציאות הנוראית שממשיכה לטלטל אותנו.
למרות שהמונח '7 באוקטובר' חדר לעומק השיח הציבורי – בטקס הרשמי אין סיבה להתייחס לתאריך הזה. הוא חסר משמעות עבורנו. מדינת ישראל היא מדינה יהודית. ימי החופשה הרשמיים של המדינה מבוססים על חגי ישראל, שכולם מבוססים על לוח השנה העברי, שהוא לוח השנה המשמעותי עבורי – ולא רק עבורי - כיהודי במדינת ישראל. (רק החופש הגדול, למרבה הצער, נערך באופן קבוע בחודשים לועזיים, דבר שפוגם ביכולת ללמד את התלמידים על חגי תשרי, למשל, כש-1 בספטמבר נופל בשבוע שחל בו – ראש השנה). ה-7 באוקטובר הקרוב יחול בה' בתשרי, תאריך שאין לו שום משמעות למלחמה. בעיתון שאתם קוראים בו כעת, אני מקפיד לתקן לכל הכותבים את '7 באוקטובר' לשמחת תורה. הגם שבמדינה מודרנית, המחוברת לכל העולם, אי אפשר להתעלם מהלוח הגריגוריאני התקף ברוב מדינות העולם. ולכן בצד התאריך העברי נהוג לכתוב גם תאריך לועזי. (אגב, על פי החוק, מותר לכתוב המחאה, צ'ק בלע"ז, עם תאריך עברי ולא לועזי).
זה היה הנוהג תמיד. את יום העצמאות מציינים בה' באייר (ואם יש בעיה בגלל שבת דוחים או מקדימים ביום או יומיים, אבל לא חוגגים ב-15 במאי). יום שיחרור ירושלים לעולם ייחגג בכ"ח באייר, לא ב-7 ביוני. טקס האזכרה הראשון לחללי מלחמת יום הכיפורים התקיים בכ"ח בתשרי תשל"ה – יום השנה לתאריך הרשמי של סיום מלחמת יום הכיפורים (המלחמה בפועל נערכה עוד יום, בעיר סואץ, אבל הפסקת האש הרשמית נכנסה לתוקף בכ"ח בתשרי תשל"ד, 24 באוקטובר 1973). ה-6 באוקטובר צויין במצרים ובסוריה (לא ברור על מה בדיוק יש להם לחגוג, בעיקר שביום החגיגה התשיעי נשיא מצרים נרצח), לא במדינת ישראל. את יום הזיכרון למלחמה הזו לא ניתן כמובן לציין ביום הסיום שלה, כי מי יידע מתי היא תסתיים? מאז תשל"ו נערכו באופן קבוע טקסי הזיכרון הממלכתיים למלחמת יום הכיפורים, הפעם באמצעות אירגון 'יד לבנים', באחד מימי השבוע שבין יום הכיפורים לחג הסוכות.
ולגבי תוכן הטקס – אני זוכר את טקס יום הזיכרון הראשון למלחמת יום הכיפורים. במקרה הייתי שם, כילד בכיתה י'. הוא התקיים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל. בשעה 10 וחצי בבוקר נשמעה צפירת דומיה בכל רחבי הארץ. הרב הראשי של צה"ל, אלוף הרב מרדכי פירון, אמר תפילת אזכרה. הורה שכול אמר 'קדיש'. ראש הממשלה יצחק רבין, הניח בעזרת שתי חיילות זר פרחים על אנדרטת זיכרון, ואחריו הונחו עוד שורה ארוכה של זרי צה"ל, זרי המשפחות השכולות, זר יד לבנים, זרי משרד-הביטחון, עיריית ירושלים ועוד ועוד. היו גם נאומים של ראש הממשלה ושר הביטחון, כי איך אפשר בלי, ותם הטקס.
הנה, הגשתי אני כשירות לשרה רגב את תוכנית טקס האזכרה הרשמי לחללי מלחמת שמחת תורה. בהצלחה!
חזר הנח"ל לשדות
במנהלת 'תקומה' האחראית על שיקום יישובי עוטף עזה, הכפופה למשרד ההתיישבות בראשות השרה אורית סטרוק, עורכים מזה מספר שבועות עבודת מטה בכוונה לחזק את יישובי עוטף עזה וגבול לבנון בגרעיני נח"ל, מכינות קדם צבאיות או כפרי סטודנטים. מכינות קדם צבאיות קיימות במקומות רבים בארץ, וכך גם כפרי סטודנטים, אבל גרעיני נח"ל להתיישבות, או היאחזויות נח"ל, נעלמו מהעולם כבר לפני למעלה מעשרים שנה.
בהרצאות שאני מעביר מדי פעם על ההיסטוריה של ההתיישבות ביהודה ושומרון ובחבל עזה, אני נתקל בתופעה שהפסיקה להפתיע אותי: לרוב בני הנוער, ולא רק נוער אלא גם אלו שבעשור הרביעי לחייהם, אין שמץ של מושג מה זו 'היאחזות נח"ל' ומה היתה תרומת הגוף הזה להתיישבות במדינה. הם שומעים ממני בפעם הראשונה בחייהם את המונח הזה. היאחזות הנח"ל האחרונה שהוקמה, בסיוון תשס"ג יוני 2003, היתה היאחזות נח"ל עירון בוואדי ערה כיום היישוב מצפה אילן, על שמו של האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון הי"ד. היא אוזרחה בניסן תשס"ה, אפריל 2005, בידי 44 משפחות מטעם תנועת 'אור',
והשם הזה, שבמשך שנים היה במרומי הכותרות, ירד סופית מסדר היום. פלא שבני ה-30+ לא יודעים מה זה בכלל 'היאחזות נח"ל', וש-108 יישובים על מפת ארצנו החלו דרכם כהיאחזויות?
ועכשיו, 76 שנים אחרי ייסוד הנח"ל ו-22 שנים אחרי סגירתו כגוף התיישבותי, חוזר הנח"ל לשדות.
היישוב מצפה אילן – היאחזות הנח"ל האחרונה 'נח"ל עירון'. צילום: חגי הוברמן
למה נח"ל?
לפני 76 שנה, עם הקמת צה"ל הביעו ראשי תנועות הנוער חשש שהגיוס לצה"ל ימנע מהצעירים להגיע להתיישבות. הם שלחו מכתב בנושא לראש הממשלה ושר הביטחון הראשון דוד בן-גוריון, בו שטחו את דאגתם. בן גוריון להם השיב במכתב בי"א באב תש"ח, 16 באוגוסט 1948, החודש לפני 76 שנה, המהווה אבן יסוד לנח"ל: "...מגמתכם לשמור על גרעיני ההתיישבות לצרכי התיישבות קרובה - היא ביסודה נכונה, ומשרד הביטחון ייתן למטה הצבאי הוראות בנידון זה. מובן מאליו, שכל עוד לא נסתיימה המלחמה, צרכי המלחמה והניצחון קודמים לכל. אבל בלי הכרח ברור, אין לתת לפורר גרעיני התיישבות, ומשרד הביטחון מקבל ברצון את עמדתכם המאוחדת להקים מסגרת מיוחדת לגרעינים, שלא תהיה קשורה לחטיבה צבאית כלשהי.
"יהיה צורך אחרי מתן חופש של שבוע לגרעיני ההתיישבות להמשיך באימוניהם במסגרת של נוער חלוצי לוחם, ויאחזו כל האמצעים לשמירת שלמות הגרעינים, עד כמה שאפשר בתנאי מלחמה.
"מסגרת של 'נוער חלוצי לוחם'" כתב בן גוריון. באנציקלופדיה 'צה"ל בחילו' שיצאה בשנת תשמ"א, 1981, מספר אלחנן ישי, מראשי אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון, על לידת השם נח"ל: "היתה ועדה, שעליה הוטל להניח את היסודות והתקנות למסגרת החדשה אשר עמדה להיווצר. באחת הישיבות, לאחר שישבו עם מפקד הפלמ"ח, הגיע הזמן למצוא לה שם. זרקנו על השולחן כל מיני שמות, שנפלו באותה מהירות. כך הסכמנו בינינו על המלים: נוער ולוחם. אולם, היינו צריכים גם מלה, שתבטא את הצד החקלאי של המסגרת המיוחדת. מישהו הציע; 'נוער לוחם ומגשים'. בן גוריון התנגד באמרו: 'מגשים? נראה אחר-כך אם הוא יגשים'. אז צץ לפתע השם 'נוער חלוצי לוחם', שקיצורו הוא, כידוע, נח"ל".
שנה אח"כ, ב-ד׳ באב תש״ט, 15 באוגוסט 1949, הציג בן גוריון מעל במת הכנסת את 'חוק שירות הבטחון', המסדיר את הגיוס לצה"ל. בנאום בו הציג את החוק אמר בן גוריון בין היתר: "גורם בטחון לא בהרבה פחות חשוב ודחוף היא ההתיישבות והחלוקה המאוזנת של האוכלוסין בשטחי-המדינה השונים... עלינו לנהל מדיניות התיישבות, שתאכלס את כל חלקי הארץ, עד כמה שאפשר, במידה שווה... התיישבות זו, שתבצר את הבטחון, לא תיעשה בלי תנופה חלוצית גדולה. אולם, אין המדינה רשאית לסמוך על היזמה החלוצית בלבד. עליה להגיש מלוא עזרתה להתיישבות בכוח החוק, בכוח אמצעיה הכספיים ובכוח התכנון. ההכשרה החקלאית שתינתן לכל הנוער, לרבות עולים עד גיל 26, שתי מטרות לה: צבאית והתיישבותית. לפי דעת מומחים צבאיים שהתייעצתי אתם, וביניהם מומחים חשובים מחו"ל, לא יקום צבא יעיל בארץ זו, שהיא ארץ של עליה, אם הנוער, וביחוד העולים, לא יקבלו קודם כל חינוך חקלאי שישריש אותם בחיי המולדת, ירגיל אותם לעבודה פיסית, יקנה להם את הלשון, הרגלי תרבות וסדר ומשמעת לפני שיכנסו לצבא סדיר. הכשרה בחקלאות תאפשר הקמת יישובי ספר, שבלעדיהם לא יכּון הביטחון במדינה. יישובי גבול אלה ישמשו חומת מגן ראשונה במדינת ישראל, לא חומת-אבנים, אלא חומה חיה..."
והוא מוסיף תוך התייחסות לתנועת בני עקיבא: "תנועות-נוער חלוציות קיימות לשמחתנו גם בתוך בני הנוער הדתי ואלו ידעו להעריך את חשיבות ההכשרה החקלאית בשביל חבריהן וחברותיהן, שירצו להתיישב על הקרקע. ובטוחני, שלא יבצר מממשלת ישראל ומצבא הגנה לישראל ליצור תנאים כאלה בהכשרה ובצבא, שכל נערה דתית תרגיש בהם את עצמה לגמרי בביתה והכרתה הדתית לא תיפגע כמלוא נימה.."
בחוק הזה הונח היסוד החוקי של הנח"ל, והקמת היאחזויות הנח"ל.
הורה היאחזות
היאחזות הנח"ל הראשונה היתה נח"ל עוז – שם כל כך מדובר בשנה האחרונה - שהוקמה בכ"א בתמוז תשי"א, 25 ביולי 1951, מול העיר עזה. אחריה הוקמו עוד עשרות היאחזויות בגליל, בערבה, ובנגב, ובעקבות מלחמת ששת הימים גם בבקעת הירדן ברמת הגולן ובסיני. רובן אוזרחו והפכו ברבות השנים לקיבוצים ומושבים.
"כי הנח"ל מגן על חזית וגבולות, על הבית הקטן שבגבול הירוק. מי עולה בטרשים וזורע שדות? נח"ל, נח"ל!" כתבה תמר סיוון בשירה 'נח"ל נח"ל' שהנח"לאים (כמוני למשל) אהבו לזמר לפני יובל שנים.
היאחזויות הנח"ל, וההתיישבות בכלל, ביססו את אמירתו של טרומפלדור בתל-חי, באיזור הגליל העליון שהיום מפונה מרוב תושביו: "המקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון, שם יעבור גבולנו". אם הליכוד רוצה לכפר על חטאי הזלזול שלו בהתיישבות, כמו חורבן חבל ימית, עקירת חבל קטיף ופינוי המתיישבים בגליל ובעוטף עזה במלחמה האחרונה – יש לו כעת הזדמנות חדשה, לעשות זאת גם באמצעות חידוש היאחזויות הנח"ל. כמו במילים של השיר שאין נח"לאי שלא הכיר בעל פה לפני יובל שנים ומעלה: "הורה טנק רתום לפרד, הורה סיירי התות. הורה נח"ל מסחררת - הורה היאחזות".