46 שנה אחרי חתימת הסכם השלום עם מצרים, 48 שנים אחרי ביקורו ההיסטורי של נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל שבו הכריז מעל במת הכנסת 'נו מור וור' (לא עוד מלחמה), מצרים חוזרת להיות איום צבאי על ישראל. השבוע זכו אזרחי ישראל למבול ידיעות על המתרחש בסיני, ריכוז ידיעות על ריכוז הכוחות המצריים, שלא הוסיפו בריאות לחברה הישראלית, החולה עדיין בטראומה, הן מטבח שמחת תורה והן ממלחמת יום הכיפורים.
הידיעה העיקרית היתה, שמצרים מגבירה נוכחות צבאית בגבול עזה: בתיעוד שהופץ ברשת, תועד צבא מצרים בכוחות גדולים ברפיח המצרית, עשרות רבות של טנקים לא הרחק ממעבר רפיח ואלפי חיילים מצריים בכוננות לא רחוק מהגבול עם ישראל.
הדור הקשיש עוד זוכר את חודש אייר תשכ"ז, מאי 1967, כשהצבא המצרי, כולל השיריון, נכנס בהמוניו לסיני – אירוע שהסתיים במלחמת ששת הימים. אבל לא סומכים פעמיים על הנס. ניסיונות ההרגעה של גורמי ביטחון בישראל שאין שינוי בפריסת כוחות צבא מצרים בסיני, לא ממש הרגיעו. גם לא טענות דובר צבא מצרים, כי מדובר בכוננות כדי למנוע פלישת עזתים לשטחו, תירוץ שקיבל כעת חיזוק מהצהרתו של נשיא ארה"ב טראמפ, על רצונו לראות פלשתינים מעזה מתיישבים בסיני, לפחות באופן זמני, עד לשיקום המוחלט של הרצועה.
כי עוד לפני הצהרת טראמפ, נרשמה בשבועות האחרונים תנועה צבאית מואצת בצבא המצרי בסיני. מדובר בפריסה של אלפי טנקים, מתקנים צבאיים ויחידות מיוחדות. בנוסף נצפה הצבא המצרי מתאמן ביעדים שונים בסיני. לא מדובר בתמרון צבאי שולי, אלא בהכנה למהלכים שנעשים בצורה מסודרת, עם כל ההכנות הנדרשות לפריסה בשטח. לפני חודשיים ערכה מצרים בסיני, ניסוי של פצצות חדשות שייצרה בשם 'חאפז' שחודרות בונקרים עד לעובי של 1.8 מטר.
השגריר דני דנון מתח השבוע ביקורת על תמיכת ארה"ב במצרים בתחום החימוש, ותמה בקול: "עלינו לשאול את עצמנו עד כמה מצרים זקוקה לכל הטנקים האלה?"
האם גם פצצות חודרות בונקרים נועדו להגנה מפני חדירת פלשתינים מעזה?
על עובדה אחת לא יכול להיות ויכוח: ההישג הכי גדול של הסכם השלום עם מצרים היה פירוז סיני. ממשלת בגין בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת הסבירה, שהפירוז הזה מבטיח שמצרים שוב לא תוכל להפתיע את מדינת ישראל כמו שעשתה ביום הכיפורים תשל"ד, בגלל המרחק של הכוחות המצריים מגבול ישראל.
כרגע יש בסיני סד"כ מצרי על דיביזיוני כולל שריון, כוחות אוויר וארטילריה, שהוא בהחלט לא תואם את הסכם השלום בין שתי המדינות. בנוסף, הכנת מערכי לחימה ליותר מ-10 דיוויזיות ברחבי סיני כולל מחסני נשק ודלק עמוסים כהכנה לכל עימות צבאי עם ישראל, היא בניגוד מוחלט לרוח הסכם השלום אך לא סתר אותו. פשוט שכחו להכניס סעיף שאוסר גם היערכות כזו.
מעצמה של טנקים
הפרות מצרים את הסכם השלום מתבצעות כבר הרבה שנים. בכל פעם שהנושא 'נחשף' באמצעי התקשורת מצרים מדגישה שוב ושוב, כי 'הפרותיה' התבצעו לאחר קבלת אישור מתאים ממשלת ישראל, שנענתה לפניה המצרית לתגבר כוחותיה בסיני על מנת להילחם בגורמי הטרור הקיצוניים, אנשי דעא"ש בעיקר, שניסו להשתלט על צפון סיני ומשם לפעול נגד ישראל.
התגובה הישראלית הרשמית היחידה השבוע, היתה של שגריר ישראל באו"ם דני דנון, שהביע בראיון ברדיו את דאגתו מהיכולות הצבאיות הגדלות של הצבא המצרי, והטיל ספק במניעים מאחורי הוצאת מצרים מאות מיליוני דולרים מדי שנה על רכישת ציוד צבאי מתקדם, למרות 'היעדר איומים בגבולותיה', כפי שתיאר זאת. הוא הוסיף: "למה מצרים צריכה את כל הצוללות והטנקים האלה?"
דנון הוסיף: "למדנו את הלקח שלנו, ועלינו לעקוב מקרוב אחר מצרים ולהיות מוכנים לכל 'תרחיש אפשרי'. הוא גם מתח ביקורת על תמיכת ארה"ב במצרים בתחום החימוש, וקרא לוושינגטון 'לשקול מחדש' גישה זו. "עלינו לשאול את עצמנו עד כמה מצרים זקוקה לארסנל הצבאי הזה".
שאלה מצויינת. כדי להבין על מה דנון מדבר בדיוק, אתר האינטרנט 'נציב.נט' פירסם השבוע טבלאות השוואה בין מדינות שונות בנושא אמצעי לחימה וכוח צבאי.
נתחיל בטנקים: מבחינת מספר הטנקים הגדול ביותר נכון לשנת 2024, מצרים נמצאת במקום השלישי בעולם!! מקום שלישי, עם יותר טנקים מלארה"ב. ישראל בכלל לא ברשימה. רוסיה נמצאת בראש הרשימה עם 14,777 טנקים. אחריה צפון קוריאה עם כ-5,845 טנקים, מתוכם 4,300 טנקים בשירות פעיל, בנוסף לפיתוח של 11 סוגי טנקים בארבעים השנים האחרונות.
ובמקום השלישי - מצרים עם 5,340 טנקים. אחריה צבא השחרור העממי הסיני (PLA) יש 5,000 טנקים, כולל תערובת של טנקים מהדור השלישי, השני והראשון. לארצות הברית יש סד"כ של 4,657 טנקי מערכה עיקריים – מקום חמישי. ישראל, כאמור, עם 'צבא קטן וחכם', בכלל לא ברשימה.
בנושא מטוסי קרב, מצרים משדרגת מאוד את 'זרוע המהלומה לטווח ארוך', שהקימה כחלק מהלקחים שלאחר מלחמת יום הכיפורים, כשהבינה שהיא לא הצליחה לפגוע אפילו במטרה אזרחית אחת בעומק שטח ישראל במהלך המלחמה. בשנה האחרונה החלה מצרים לקלוט מטוסים נוספים של מטוס הקרב הצרפתי ראפאל, מטוס בעל יכולות לחימה גבוהות, לרבות ביצוע משימות ארוכות טווח, תדלוק אוויר-אוויר ונשיאת מגוון כלי נשק במשקל של עד 9.5 טון. הוא מצוייד גם במערכת לוחמה אלקטרונית מתקדמת, המשפרת את יכולתו לבצע מספר משימות ביעילות. לפני עשר שנים, בשנת2015 , קנתה מצרים מצרפת 24 מטוסי ראפאל. במאי 2021 חתמהמצרים על חוזה עם צרפת לרכישת 30 מטוסי קרב נוספים מדגם רפאל, בשווי של כ-3.75 מיליארד יורו, מה שמביא את המספר הכולל של מטוסי רפאל בחיל האוויר המצרי ל-54, מה שהופך אותו למפעיל השני בגודלו של מטוס זה אחרי צרפת .
אספקת המטוסים הללו למצרים החלה לפני מספר חודשים, וצפויה להימשך עד 2026.
אחרי המטוסים – מסוקים. מתוך עשר המדינות המובילות באפריקה עם סד"כ המסוקים הגדול ביותר בשנת 2025, מצרים מובילה עם 348 מסוקים. בדירוג העולמי נמצאת מצרים במקום ה-11 מבחינת צי המסוקים.
ומה לגבי ארטילריה? בדיקת טבלת 10 המדינות עם סד"כ הארטילריה הגדול בעולם בשנת 2024, מגלה שמצרים נמצאת במקום ה-6. ישראל, עם 'צבא קטן וחכם' בכלל לא ברשימה.
ואם שוב יעלו האחים המוסלמים?
בעוד בישראל ממשיכים להתווכח על עיסקת הצוללות עם גרמניה, והאם יש צורך בשש או שבע צוללות, וּועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט (גרוניס) בודקת את כשרות הליכי הרכישה, הרי בדיקה של טבלת המדינות בעלות סד"כ הצוללות הגדול ביותר לשנת 2025, מעמידה את מצרים במקום 14 בדירוג העולמי, עם 8 צוללות.
ולכן, גם אם קשה לראות כרגע מצב שבו מצרים תחת שלטונו של עבד אלפתאח א-סיסי, פותחת במתקפת פתע נגד ישראל, בוודאי כאשר טראמפ הוא הדייר הראשי בבית הלבן, ולמרות ההנחה שתרחיש של מתקפת פתע מצרית בעת הזו ובמצב המדיני הנוכחי, פשוט אינו סביר, אסור להתעלם משתי שאלות עיקריות. הראשונה – למה בכלל מצרים מתחמשת עם ארסנל צבאי כזה, שמצביע כי איום הייחוס העיקרי שלו הוא ישראל? הרי אין באמת איום צבאי על מצרים לא מלוב המתפוררת ולא מסודן המחולקת.
השניה – אסור לשכוח שרק לפני עשר שנים שלטו במצרים, ולו לזמן קצר, האחים המוסלמים, אחרי שמוחמד מורסי ניצח בבחירות. מה יקרה אם שלטונו של א-סיסי יפול ויעלה נציג של תנועת האחים המוסלמים? ומה יהיה כשיקום נשיא מצרי עם אג'נדה 'פחות מערבית' משל א-סיסי ועם חיבור חזק לתנועת האחים המוסלמים על ציר טורקיה-קטר-חמאס?
מלחמת המכסים – מלחמת העולם הרביעית?
בדיחה ישנה מספרת על ילד ששאל את אבא שלו, "אבא, איך פורצת מלחמה"?
מתחיל האב לענות: "נניח שפורץ סכסוך בין צרפת ואנגליה..."
האמא שומעת ומפסיקה: "אין שום סיבה שיהיה סכסוך בין צרפת ואנגליה".
אומר האב: "נכון, אני רק מביא דוגמה תיאורטית...".
האמא: "אבל אתה רק מבלבל אותו כך עם הדוגמאות הטפשיות שלך...".
אומר הילד: "אבא, אמא, אין צורך בהסבר. הבנתי איך פורצת מלחמה".
יכול להיות שהשבוע, חרש חרש, מבלי משים, פרצה למעשה מלחמת העולם הרביעית.
לפני 35 שנה, אחרי קריסת ברית המועצות, אמר ההיסטוריון פרופ' מיכאל הרסגור ז"ל, שקריסת בריה"מ היא סיומה למעשה של מלחמת העולם השלישית – 'המלחמה הקרה' בין המזרח למערב, בין הקומוניזם לעולם החופשי, בין הסוציאליזם לקפיטליזם, שתדלקה הרבה מלחמות קטנות על גבי הגלובוס, אבל לא נגררה למלחמה 'חמה' בין המעצמות הגדולות. את מלחמת העולם הרביעית הוא הגדיר כ'מלחמת הצפון מול הדרום' – בין העולם העשיר והעולם העני. מלחמה שתהיה למעשה מלחמה כלכלית.
השבוע, שבועיים אחרי בחירתו של טראמפ לנשיאות ארה"ב, נראה שהנשיא תאב פרס נובל לשלום פתח באותה מלחמה כלכלית שחזה הרסגור המנוח. האמל"ח שלו היה המכס. ביום ראשון השבוע חתם טראמפ על מכסים בגובה 25% על סחורות ממקסיקו וקנדה, בעוד שמוצרי אנרגיה מקנדה יזכו למכס של 10%. מכס של 10% מוטל גם על סחורות מסין, המדינה המתפתחת כמעצמה חדשה שמחליפה את ברית המועצות. המכסים הם תוספת על כל מכס קיים. בצו עליו חתם הנשיא סעיף המאפשר להעלות או להוריד את שיעור המכס במידה והמדינות המדוברות ישנו מדיניות או יגיבו בחזרה.
והן הגיבו: דקות לאחר שהמכסים של טראמפ על כל היבוא מסין בשיעור של 10% נכנסו לתוקף - סין הודיעה על מכס בשיעור של 15% על פחם וגז נוזלי טבעי, ומכס בשיעור 10% על נפט וציוד חקלאי - מארה״ב. ראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו הודיע על הטלת מכס זהה של 25% על סחורות שיוצאו מארצות הברית. לעומתו נשיאת מקסיקו, קלאודיה שיינבאום, 'מצמצה' ראשונה כשפירסמה ברשת X: "היתה לי שיחה טובה עם הנשיא טראמפ. אנו נתגבר את הגבול עם ארה"ב בעשרת אלפים חיילי המשמר הלאומי של מקסיקו כדי למנוע הברחת סמים לארה"ב". בתגובה החליט טראמפ כי הטלת המיסים (מכס על סחורות) של ארה"ב על מקסיקו תושעה לחודש אחד.
אבל טראמפ, כך נראה, לא עוצר. העיתון הבריטי 'טלגרף' דיווח כי טראמפ שוקל להטיל מכס של 10% על האיחוד האירופי.
וכעת לא נותר אלא להמתין ולראות אם 'מלחמת המכסים' הזו תהיה לא יותר מתרגילים כלכליים רגילים של מדינות אחת כלפי רעותה, ואז ייאמר שסתם חירטטתי כאן תחזית מופרכת; או שאכן מדובר בצעדים משמעותיים שמסמנים את פריצתה של 'מלחמת העולם הרביעית', אותה מלחמה כלכלית שכמו קודמתה לא תשתמש בנשק חם, אבל כן תתדלק לא מעט 'מלחמות חמות' על פני הגלובוס, גם במזרח התיכון וגם במקומות אחרים, כמו מלחמת רוסיה-אוקראינה שסופה לא נראה באופק.