יום הזיכרון הנוכחי, הוא מהקשים ביותר לעם ישראל ולצבא העם. אנחנו עוסקים ב'קצינומטר': איזה קצין צודק יותר, יהודי יותר וציוני יותר
אסור להשוות בין עופר וינטר ליאיר גולן, כי שניהם לא מייצגים את הימין והשמאל בכנסת, אלא לוקחים יום יום ושעה שעה על כתפיהם את האחריות האדירה של הגנת העם והמדינה, ושניהם קצינים בצבא ההגנה לישראל. לא בצבא ההגנה לדלית אל כרמל או בצבא ההגנה לבית אל.
אין הכוונה להגן על ההתבטאות המיותרת של גולן, אלא לצאת חוצץ כנגד ההתקפות וההתבטאויות החריפות כנגד קציני צה"ל, שכלפיהם יש דרך להתבטא. את הטיפול בהתבטאויות מקוממות שלהם, יש להשאיר למפקדיהם.
רוחות רעות מנשבות בשדה הקרב הווירטואלי, והן אינן מבדילות בין ימי שיגרה לימי זיכרון, ובין קצין לקצין. בשדות הפייסבוק העקובים מדם רע, ובסימטאות הטוויטר, כמעט ולא תמצאו נושאים חיוביים, אלא בעיקר שינאה, שיטנה וקיטוב כאשר כל זב חוטם שעדיין לא קיבל צו גיוס' מרשה לעצמו לתקוף קצינים עתירי זכויות, שגם אם טעו, עדיין תרומתם למדינה היהודית עליה הגנו בדמם, לא תסולא בפז. אסור להשאיר את הבמה לעשבים שוטים אלו, התוקפים ללא הרף את מפקדי צה"ל, כולל הרמטכ"ל, ודוחפים לשדה הבור הפוליטי את הגוף היחיד שאסור להכניס לשדה זה - צבא ההגנה לישראל.
חשוב להיזהר לא לשפוך את הקצין עם המים, לא להכפיש את מפקדי צה"ל. להשאיר אותם להגן על דם האזרחים בשדה הקרב, ולא להכניס אותם לשדה המוקשים הפוליטי העקוב מדם. כי אין לנו צה"ל אחר.
האיום החדש: שירת נשים באוניברסיטת תל אביב
אף אחד לא יצליח לשכנע אותי שהאיסור על שירת נשים בטקסי יום הזיכרון, איננו כניעה לפלגים הקיצוניים בציונות הדתית. ההחלטה למנוע מנשים לשיר בטקס יום הזיכרון, הנערך במעוז השמאל האקדמי אוניברסיטת תל אביב, הינה מיותרת לחלוטין, ולא מקדמת דבר מעבר לשינאה לדת ולדתיים. זה הגיוני ולגיטימי לקבוע גבולות גיזרה מיגדריים בטקס שנערך בבני ברק, אבל טיפשי ומתריס לעשות אותו דבר באוניברסיטת תל אביב.
ערב יום הזיכרון זה לא הזמן, ואוניברסיטת תל אביב אינה המקום, בהם יש לנהל את הדיון החשוב על הרצון של חלק מהציבור להימנע משירת נשים, אל מול הרצון של חלק אחר בציבור, לאפשר לציבור כולו לקחת חלק בטקסים חשובים אלו.
במשך שנים השתתפו זמרות בטקסי יום הזיכרון, וירושלים לא חרבה. עשורים שלמים ישבו חיילי צה"ל חובשי כיפות, לצד חובשי כיפות שקופות, ואיש לא קם ועזב את טקסי יום הזיכרון, רק מפני שמשתתפת בו זמרת. וגם הרבנים הגדולים ביותר כיבדו את האירוע, ופשוט ישבו בטקסי יום הזיכרון ויום השואה, וקראו תהילים מבלי לעזוב את המקום. ההקצנה בחלקים של הציבור הדתי, לצד הקיטוב שמקדמים הפוליטיקאים בין ימין ושמאל ובין דתיים לחילוניים, הצליחה לפגוע גם ביום הזיכרון ובצבא העם, בדרך למימוש הדרך היחידה לחסל את מדינת היהודים, או בפראפרזה על דברי בן גוריון ז"ל: לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב אילו פוסטים יפרסמו היהודים