אברך יקר, הרב שלך בישיבה בטח קורא לצה"ל בשם 'צבא הטומאה', וזה במקרה הטוב. 'עלמא דשיקרא', הוא חוזר בכל הזדמנות, ו'בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים'. אחר כך הוא מצטט את השפת-אמת ואת ר' עקיבא, ש'ואהבת לרעך כמוך', הוא כלל גדול בתורה.
אתה חושב מדי פעם שהרב שלך צודק בעניין הזה. אבל צר לי לעקוף סמכות: לא רק שהוא טועה; הדעות שלו לטווח ארוך הן אסוניות. מדי שעה אנו משלמים בריבית-דריבית את ההתנתקות והנתק שבין הציבור שלך לחברה הישראלית.
המכתב הזה הוא, אם כן, אליך, אברך מוכשר עם ראש על הכתפיים. אתה שיודע מה קורה מסביבך ולא מאלו שתוקעים אצבעות באוזניים, כשאומרים להם 'אסור וגוועלד' וזועקים: 'אוי, אוי, מי שמתגייס אין לו חלק לעולם הבא'. הפנייה הזו היא אליך, אם אתה עם מעט ביטחון עצמי, מספיק סבלני בשביל לסבול, מספיק חזק ומאוזן כדי לא להישחק, ודי נבון כדי להסכים עם הדברים הכתובים כאן.
הגיע רגע של אמת. בעצם הוא הגיע מזמן, אבל אנחנו היינו בדיוק באמצע סוגיה חשובה. הטובים לצבא! כל בחור וטוב לנשק, יחד עם ספר התורה. יש לאתר בדחיפות ובבהילות כל כישרון צעיר ולטפח אותו, להכניס לו לראש עוד בישיבה הקטנה, שהוא טוב ומוכשר ויכול, ללמד בני-יהודה קשת ואת בני ישראל מלחמה. להפסיק לפלפל כל היום על מכסות גיוס ועל צווי הבאה, ולתת צ'אנס לחבר'ה כישרוניים כמוך להוכיח שאפשר אחרת. אחרת השוקת השבורה שלנו תישבר ותלך, ותיטחן עד דק, ורווח והצלה לא יעמדו ליהודים משום מקום אחר.
שנינו יודעים את הסוד, שבפנים אתה מבין עד כמה המערכת וההנהגה רקובה מהיסוד, וכמה מגיע לכם יותר. שאתה וחברייך לא באמת מתחברים לשיר 'בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים', אלא יותר לא מאמינים שהנהגת הציבור שלכם - מעסקנים, פוליטיקאים ועד רבנים - מתנהלים ומדברים ככה. את החשש שלהם אני גם מבין: כל העולם והמעמד שלהם בנויים על השארתך במצבך הנוכחי, כשבידיהם נשאר הכוח - תרתי משמע.
ואני גם מבין את החשש שלך לעזוב את הספסלים ולהתגייס לצבא. מבחינתך זה לא רק לעזוב את הקהילה, אלא גם את אלוקים. אבל הצבא הוא לא מה שהיה פעם, וגם החברה החרדית לא. האחד הצטמצם משמעותית וזקוק לכוח אדם ומבין שצריך לעשות שינויים בשביל זה, והשני התרחב משמעותית ולא מוכן להכיר בכך.
אבל אפשר להירגע: אף אחד לא רוצה להחזיר אותך בשאלה, ואף אחת לא רוצה להוריד לך את השטריימל. למעט כמה צעקנים פופוליסטיים עוכרי ישראל - כולנו רוצים שתישאר באותו אמונה דתית שלך.
אבל יחד עם הרצון שתשמור על האמונה, אי אפשר להמשיך עם השערוריה. אתה חייב להבין שהחברה הישראלית שבתוכה אתם חיים, כבר לא מוכנה לדיל המעוות שהיה עד כה, ונקודת היציאה לכולם היא עכשיו. אתם כבר לא מיעוט, אלא כבר בדרך לרוב - וככאלה אתם חייבים להתנהג באחריות, ולהבין את העיקרון שמי שלא נותן את חלקו, לא רק שדופק את כולם, אלא בראש ובראשונה את עצמו ומשפחתו וקהילתו. ההתנהלות הנוכחית של ההנהגה שלך - ואני בכוונה מפריד בינה לבינך - לא רק שתוביל את מדינת ישראל לקריסה ביטחונית וכלכלית, אלא גם תשמיד את עולם התורה, בטווח זמן הקצר ובטח הארוך. ועם כל הכבוד, שנינו לא מעוניינים שמדינת ישראל תקרוס ולא שעולם התורה יאבד.
ההנהגה שלך רוצה לשמר את המצב העגום שבו אתה נמצא עכשיו
וכן, באמת צריך אותך, ואת החבר שיושב לידך עם הסטנדר, ועוד בערך שליש מיושבי בית המדרש. חסר חיילים בכל מקום, הן בגוף והן בנפש. אין לנו רצון בחורבן עולם התורה, אבל יש לנו מספיק דוגמאות כיצד ניתן לשלב את החיים עם התורה - החל מאח שלך בברוקלין ואשתו שעובדים, ועד לחברים שלך שעושים בוכטות בשחור.
ולא, הצבא הוא לא מקום מפלט לכל השבאבניקים - שבכל חברה אחרת היו מקבלים כרטיס כניסה ישיר לחוות השומר לפרוייקט 'נערי רפול'. הצבא הוא גם לא מקום לעילויי תורה, שבאמת כל תורתם אומנותם, ואתה מכיר אותם היטב מהישיבה, אבל גם אתה יודע שהם הקרם דה לה קרם, ולא הרוב.
לצערי, ההנהגה שלך לא אמיצה כמוך. היא רוצה לשמר את המצב העגום שבו אתה נמצא עכשיו, כי זה מביא תמיכות, ותרומות ובעיקר קולות. עוד לא שמעתי מהם אף טיעון ראוי שמחזיק מים כנגד הגיוס. רק בליל של תירוצים עלובים ומביכים שלא מתאימים לאינטליגנציה של הציבור שאותו הם מייצגים, והם מובילים את החברה החרדית לעברי פי פחת, ומהם אני כבר לא מצפה לכלום. אבל ממך, בחור עם שכל בראש, מחשבה בריאה וראייה מפוכחת של המציאות, דווקא כן.
אני יודע עד כמה זה קשה ללכת נגד הזרם. אבל הוא דוהר לכיוון המפל והתרסקות כואבת אל הקרקע. בהתחלה החברים שלך ירימו גבה, חלקם יקללו, אבל בשלב מסויים תצטבר מסה קריטית, ותאמין לי, שכפי שהוכיחה ההיסטוריה, זה מגיע ברגע וקורס כמו מגדל קלפים.
אחי, ואתה כזה כי קודם כל אתה יהודי ומהמשפחה שלי, ולעולם תישאר כזה גם אם אני מאוד יכעס עלייך. ודווקא בגלל שאתה אחי ובשרי, יש לי ממך צפיה שלא תפקיר אותנו לבד. זה בידיים שלך. בכל שבת אני מבקש מהקב"ה שייתן ברכת הצלחה לשריה ויועציה של מדינת ישראל ושיתקנם בעצה טובה מלפניו, ומבקש ממנו גם שייתן לך ולחבריך את האומץ להבין שזה המעשה הנכון.
אני יודע שאתה ורבים מחבריך קוראים את העיתון והטור הזה, ומזהים אותי ברחוב בבני ברק, ויודעים טוב מאוד על מה כתבתי בשבוע שעבר וזה שלפניו. ולמרות שכינוי הגנאי שלך כלפי הוא 'מזרוחניק', איפשהו בלב אתה רוצה להיות קצת כזה. ואני מבין את החשש שלך להיות כמוני חס ושלום; ועם יד על הלב אני יודע, שאני לא דמות חיקוי טובה עבורכם. אבל יש לי כל כך הרבה חברים תורניים, שמהווים אב טיפוס מושלם עבורך. כאלו שמחזיקים באמונה ובתרי"ג מצוות ללא פשרות הלכתיות - שעולים לי לפעמים על העצבים ומפרנסים הרבה ויכוחים - ויחד עם זאת גם מחזיקים באידיאלים נשגבים ומתגייסים ליחידות המובחרות ביותר, ומשרתים במילואים, וגרים בעומק השטח בשביל כל עם ישראל. הם ההוכחה הניצחת לכך שאפשר לשלב שמרנות ואדיקות דתית יחד עם שירות צבאי ולאומי משמעותי, בלי לוותר על אף צד.
עם ישראל זקוק לך ולאנשים כמוך. ואינני מדבר עכשיו על מנהיגים, שחסרונם גם הוא זועק. אני מתכוון לכאלו שמסוגלים לשמור על היותם חרדים והיותם חיילים. כלים שלובים בערכים של מוסר אמיתי ועם אוריינטציה יהודית. הפוטנציאל של החבר'ה החרדים הוא פנומנלי, אבל בתחום זה יש עדיין איזה רגש נחיתות ופחד ממה יגידו.