מעולם לא למדתי פסיכולוגיה, ובכללי בלהקשיב אני לא משהו, אבל בטוח שישנו איזה מונח פסיכולוגי הנקרא 'אישרור הברור'. מדובר בנטייה טבעית של דוברים, אשר קובעים עמדה או עובדה, וחייבים לקבל אישור על כך מגורמים אחרים בסביבתם, בין אם זה נובע מכך שהם לא בטוחים בעמדתם, או ליתר דיוק לא בטוחים בעצמם. אבל ברגע שבר סמכא כלשהו - והוא לא חייב להיות מומחה בתחום או בכלל, כל אדם עם דופק תופס במקרה כזה - מאשר את הנאמר באמצעות הנהון ראש או אף מילות תמיכה בהסכמה, ונותן תוקף וחיזוק לאמירה, הם חשים ביטחון. ככל שהמאשר נמצא בדרגה חברתית, מקצועית, אקדמית או דתית גבוהה יותר, כך הגושפנקא מעניקה משנה תוקף לכניסה לקונסנזצוס.
ובכן, נדמה שאין הרבה אנשים בעולם שמחזיקים בדרגה גבוהה יותר מאשר נשיא ארה"ב.
במשך שנים התקבע בתודעה המערבית שטרנספר - הנעת אוכלוסיות ממקום למקום עקב מלחמות - זה רע, למרות שהוא היה פיתרון אידיאלי במגוון זירות עוד במאה הקודמת וגם זו הנוכחית. ככל שזה נוגע לערבים ממוצא מאוד מסוים שהוא לא סורי, לבנוני, או שלל המדינות שנמצאות בלחימה כזו או אחרת, דווקא האיסור הגורף לטרנספר מיועד אך ורק לערביי יו"ש וישראל. זה נתפס תמיד כרעיון גזעני מבית מדרשו של הרב מאיר כהנא, והמשיך למוחם הקודח והפרוע של ימנים מהספקטרום הקיצוני ביותר, שראויים להיבחן בקליניקה לפסיכיאטריה ולא חס ושלום בפקולטה למדעי המדינה. שם לעומת זאת ניתן לדון בכובד ראש ובפאנלים רבי משתתפים ברעיון העוועים של שתי מדינות: אחת שוחרת שלום והאחרת צמאת טרור, אבל מכיוון שהמיסגור שלה עומד בקריטריונים המחמירים ביותר של נאורות עולמית ושנאה עצמית, רעיון זה נכנס למרחב השיח הלגיטימי ולא רק אליו, אלא גם כעמדה הרשמית של ממשלת ארצות הברית לאורך יותר מדי זמן.
יחד עם זאת גילינו שבעצם טרנספר הינו אסור בתכלית האיסור לפלשתינים פליטים אומללים, אבל ליהודים מסתבר שזה בסדר ואף ראוי, בטח לאור המטרה הקדושה של מסירת עוד שטח אדמה ונתינתו לגורמים 'מתונים'. בפעם האחרונה שפעלנו על פי המתווה הנ"ל, וביצענו טרנספר ליהודים מאדמתם בגוש קטיף ובצפון השומרון, ולתושבים הערבים שם ניתנה טרטוריה שלטונית עצמאית, החגיגה הדמוקרטית הייתה בשיאה. התושבים הלכו להצביע, דעתם לא נחשבה, אבל קם שלטון שזרק את אויביו הפוליטיים והמיניים מהגגות, והשתמש בכל מאות מיליארדי הדולרים שהושקעו בו מכל מדינות העולם - וכן, גם מזוודות הכסף הקטארי נכנסות לספירה - בשביל לבנות את מערכת הטרור התת קרקעית המשוכללת והמסועפת בעולם. בשמחת תורה ראינו את התוצאות של המהלך הזה - אדמה לערבים, טרנספר ליהודים.
אז אחרי שנוכחנו לגלות בדרך הקשה שהמודל הזה נכשל, אולי כדאי לנסות להחליף את השיטה והמשוואה: טרנספר לערבים, אדמה ליהודים. עד לפני כשבוע כנראה שהייתי מקבל על המשפט האחרון קיתונות של בוז וגינויים משלל נאורים מטעם עצמם, הזמנה לחקירה אצל היועמשי"ת, סנקציות אמריקאיות על חשבון הבנק, והצטרפות כנשיא כבוד לאחד מאירגוני בנצי גופשטיין. עכשיו האמירה הזו מצויה בלב הקונסזנצוס של החברה הישראל.
ריבונות ביו"ש - זה בידיים שלנו
מסתבר שהרעיון הזה היה נטוע בלבבות של רבים מתוך החברה הישראלית, ליתר דיוק, אחד מתוך שבעה ישראלים - 72%. מיעוטם הדהד את העניין בקול ומיד הוקע כגזענים, ורובם חשבו זאת אבל פחדו להגיד, לא משום מה. ופתאום הגיע הנשיא טראמפ, תוך שהוא עוקף את דניאלה וייס מימין, ומכריז קבל עם ועדה שטרנספר זה טוב. וכמו בהתגלות, פתאום מגלים רוב החברה הישראלית הנאורה והמדופלמת שהיא בעצם גזענית, משיחית, הזויה וכל שלל התארים שהיו מנת חלקו של כל פוליטיקאי שהעז להתבטא בנושא אילולא הוא היה נשיא המעצמה החזקה בעולם. היינו צריכים לחכות למוצא פיו של הנשיא טראמפ בשביל להוציא את מה שאנחנו חושבים בלב, וכמו בהתרת קשר גורדי, במקום להסתבך שוב עם פתרונות קשים והסברים מפותלים, האמת הפשוטה נמצאת לפנינו. פתאום מבינים שהתוצאה המתבקשת עבור אוכלוסייה שברובה המוחלט תמכה בטבח שמחת תורה וצהלה כשהתבררו מימדי הזוועה, ושיבחה את הילדים שלה שמתקשרים לאמא לספר לה על ההישג הגדול ברצח ואונס של עשרה "מתנחלים" מקיבוצי הנגב המערבי, בתוספת החורבן הכמעט מוחלט שיש בחלקים רחבים ברצועה - ותודה לצה"ל על העבודה המסורה - היא הגלייה של כל החברה המופרעת הזו ופיזורה ברחבי העולם.
כשהייתי בארה"ב, גילינו שהתמיכה שאותה אנחנו מקבלים מהממשל החדש והאנשים בשטח היא בלתי תיאמן ובלתי מסוייגת ללא כחל ושרק. באירועים מרכזיים הישראלים מתקבלים בתשואות ובהערצה, ותמיד במרכז העניינים. הם איתנו בכל מה שנרצה, ותמיד חוזרת השאלה - מה אתם רוצים?
עם כל הכבוד לנשיא טראמפ, הוא לא אמור להגיד לנו מה צריך לעשות, אלא אנחנו צריכים לדעת מה אנחנו רוצים מעצמנו. אי אפשר שהאמריקאים יהיו יותר ציונים מהרצל ויותר ימנים מגנדי, ואנחנו נשב בתדהמה, נגיד להם תודה ונתחיל להסביר לעצמנו למה הם צודקים - או יותר גרוע: למה הם טועים וזה לא אפשרי.
המומנטום של הנשיא טראמפ וחתיכת הקשר הגורדי שלו חייבת להמשיך, ואנחנו צריכים להוביל את השיח ולשנות את המציאות מהיסוד באמצעות רעיונות חדשים. גילינו שלתת אדמה לאויב וטרנספר לעצמנו זה מתכון לאסון, כך שאוטונומיה פלשתינית כלשהי ירדה מהפרק, אבל במקום להתחפר בעמדות, צריך להציב כבר עכשיו את הרצונות והחזון שלנו באופן ברור ולדבר על הצעד הבא הנוגע לעתיד של כולנו כאן: ריבונות ביו"ש. עם כל הכבוד למחלקת המדינה האמריקאית ולגיבוש עמדתה העדכנית בנושא, הפעם אם נרצה, זה יקרה. חברים שונים כבר נתקפו תבהלה מהתרחיש הזה - מה יהיה עם הפלשתינים, איך נישאר מדינה יהודית ודמוקרטית, מי יגן, מה יהיה על הרש"פ המושחתת. אני מציע לכל המודאגים להמשיך בשיטת טראמפ: קודם כל להציב עובדה ואת הרף, ואז להתחיל לדבר על הפרטים. לפעמים להגיד את המובן מאליו באופן הפשוט והישיר ביותר, זה המעשה הנכון והראוי. שאין פרס לטרור, ולהיפך: יש עונש.
טרור ייענה לא בוויתורים, אלא במלחמה, והניצחון בה הוא לא רק תמונה אלא מעשים בשטח. הצעד הבא אחרי הגליית פושעי עזה ושחרור החטופים, הוא החלת ריבונות על יו"ש והפיכתה לחלק ממדינת ישראל - גם דה-יורה לאחר שזה קורה דה-פקטו כבר שנים רבות. לא אפרוס פה את הפתרונות להשארת מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית, ואיך ינוהלו חיי הפלשתינים שירצו להישאר פה, אלא קודם כל נחלום בגדול ונדע מה אנחנו רוצים מעצמנו כעם וכחברה, ובמקום שאנחנו נאשרר את הרצונות שלנו שנאמרים על ידי אחרים, נאמר את מה שאנחנו רוצים - ונגלה שכל השאר יאשררו את הברור מאליו.