תזכורת: יש"ע זה כאן

מאז הקמתה ישראל נמצאת במצב לחימה תמידי ומתמשך. ליתר דיוק, עוד הרבה לפני הקמתה, בערך מהפעם הראשונה שהערבים פה קלטו מה המשמעות האופרטיבית של הציונות.

מצב חירום זה נמשך מאז ועד ימינו. לפעמים הוא מגיע במינון מרוכז של מלחמה כוללת, לעיתים מדובר במבצעים ממוקדים. יש מערכות ארוכות יותר שהאוייבים שלנו קראו בשם 'אינתיפאדה', ואת כל שאר הזמן הם ממלאים בטרור פשוט כזה, עם כלי נשק לא מתוחכמים מדי, אבל עם המון פוטנציאל הרג, שמטרתו היא רצח יהודים, גם אם הם בלי מדים.

נדמה שבשנה האחרונה חזרנו לימי מלחמת העצמאות, מבחינת כמות החזיתות, שבה פתחו אז כנגד המדינה הצעירה שבעה צבאות ערב, על מנת להרוג את הבעיה עוד כשהיא קטנה ולהביא לפיתרון הסופי, ולהשלים את מה שהיטלר לא הצליח. זה לא הלך להם. אבל כאז כן היום, גם הפעם אנו עומדים בפני חזיתות ואוייבים רבים מכל הבא ליד: איראן, חיזבאללה, חמאס, תימן, סוריה והרשות הפלשתינית. לכולם יש אינטרס משותף ומגוון סגנונות שונים, בחתירתם להכחיד אותנו מעל פני האדמה. אין הרבה הבדל מהותי בין מחבל חיזבאללה לחמאס ודאע"ש מבחינת האידיאולוגיה, ועם כל הכבוד לפלגים השונים שבאופן ערבי מסורתי מתפצלים לכמה ארגונים בכל אחד מהזירות הללו, לכולם אותה מטרה. בעגה צבאית כבר מיתגו את הקונספט הזה כ'התלכדות זירות', מונח שתמיד נשמע טוב באולפנים ועגום מאוד בשטח, בו כולם רוצים לקחת חלק בחגיגת ההשמדה שלנו.

ולמרות כל האזהרות, תרחישי האימה והתחזיות המבהילות שהרתיעו אותנו כאילו אנחנו הולכים להפסיד, הצלחנו בהרבה אמונה ותעוזה ובמחיר כבד, בכל אחת מהזירות הללו. צה"ל הצליח להיכנס לעיר הטרור הגדולה והצפופה בעולם עזה, ולמגר חלקים נרחבים מתוך קן הצרעות; להשמיד חלק ניכר מתוך היכולות העיקריות של חיזבאללה ולחסל את כל הפיקוד שלהם, כולל זה החלופי של החליפי; להגיע בדרך פלא לחרמון הסורי בלי לירות כדור אחד, ולעשות ריסטרט לצבא סוריה; לטפל באיראן בכל מיני דרכים, על פי פרסומים זרים, ואפילו לתקוף בתימן ולהשמיד להם את שדה התעופה והנמל, במרחק של 2,500 קילומטר מפה.

בכל אחת מהזירות הללו יש עוד הרבה מה לעשות, בין אם להמשיך בלחימה ובין אם לשמר הישגים, וכמובן להחזיר את כל החטופים, והדרך עוד ארוכה - וכנראה לעולם לא תיגמר. אנו מוקפים באוייבים, שמאורגנים בשלל צורות - מארגוני טרור ויחידים ועד מדינות, ובל נשגה באשליות לגביהם ולגבי כוונותיהם: כולם לא רוצים אותנו פה, בין אם עכשיו ובין אם בסבלנות עד שתבשיל השעה.

צילום: דובר צה"ל

ולאור ההצלחה היחסית שלנו בכל שאר הזירות, נדמה שהזירה הקרובה לא תהיה כל כך רחוקה - ממש חמש דקות מכפר סבא. לא אלפי קילומטרים מפה בטיסה של F-16, גם לא מבצע מתוחכם על אדמת אוייב, אלא מול אוייב שאפשר לראות לו את הלבן שבעיניים ואין לו הרבה נשק מתוחכם, אבל גם לא הרבה מה להפסיד. כזה שנמצא שעה הליכה נינוחה מראש העין, ושעתיים ריצה מנתניה - שלא לדבר על כלים ממונעים, שעושים את הדרך תוך דקות ספורות.

הזירה הפעם תהיה יהודה ושומרון, ממש עשר דקות נסיעה מרמת השרון ופתח תקווה. לטובת כל אלו שמדמיינים את האיזור הזה כמעבר להרי החושך - ויש יותר מדי כאלה גם בקרב המגזר שלנו – אני מציע, שבפעם הבאה שתהיו בעזריאלי, לשים את כתובת הבית שלי ביישוב לשם בשומרון. מתחנת סבידור-מרכז עד אלַי למרפסת, ייקח לכם כ-33 דקות ברכב, וזה כולל את העיקוף שגוזל עוד 7 דקות מהזמן. בקו אווירי אין צורך להתאמץ: אני קם כל בוקר ואומר מהמרפסת שלום לאמא שלי בפתח תקווה, ורואה היטב את הפרסומת למכירה בפרוייקט היוקרה בסינמה סיטי בהרצליה.

השטח הזה נמתח לאורך ולגובה על פני כל גוש דן - מגדרה ועד חדרה, ומהווה לא רק את קו ההגנה, אלא גם את הבטן הרכה. לעיתים קרובות נוח לנו לעצום עיניים, ולדמיין שהמחבלים נמצאים הרחק מאיתנו, מאחורי איזה חומת בטון שאליה הם מתנפצים. אבל האמת היא, שהם במרחק יריה משלל יישובים בורגנים במרכז, עם גדר מחוררת שגם עיוור, פיסח וכסיל יכול לעבור אותה בקלות. במקרה הטוב יש חומה מאוד גבוהה ומרשימה שיושבת ממש על כביש 6 ונותנת תחושת ביטחון כוזבת. כולנו זוכרים עדיין את המכשול 'הבלתי עביר' שהיה בעזה. כמה היה קל להוריד אותו ומה היתה התוצאה העגומה.

3 טנדרים פורצים מחסום – והם בנתניה

ושלא נתבלבל, יותר מדי נשקים אוטומטיים נמצאים אצל ערביי יו"ש - בין אם חוקיים למחצה של הרש"פ, שיופנו לעברנו ביום פקודה, ובין נשקים אחרים שפשוט מציפים את כל תא השטח ומוכנים כבר כעת לרצח יהודים. למחבלים הללו אין שום בעיה לירות בנשים וילדים חסרי הגנה. ראיתי את זה בעיניים שלי, באמצע ציר מרכזי בשומרון ביום שני האחרון. זו הרמה המוסרית והפחדנות שיש לאוייבים השפלים שלנו. לא צריך יותר מ-3 טנדרים לבנים עם מחבלים חמושים כאלה, בשביל לפרוץ מחסום ולהגיע תוך דקות ספורות למרכז נתניה, רעננה או ראש העין, ולבצע מסע טבח. והם ממש לא מכוונים רק למתיישבים ביו"ש, אלא לכלל תושבי ישראל.

ראינו זאת בטבח שבוצע ברכבת הקלה בתל אביב, דקות ארוכות שבהם שני מחבלים מסתובבים ורוצחים מכל הבא ליד ללא כל תגובה, עם תוצאות קשות יותר מכל הטילים האיראניים והתימנים גם יחד. ובניגוד להנחת העבודה השגויה, הפלשתינים לא באמת רוצים מדינה, כי גם הם יודעים איך היא תיראה: כמו עזה - ענייה, מסוכסכת, שבה יוציאו את התיסכולים על המצב, אחד על השני. המטרה העיקרית של קיומה של המדינה הפלשתינית, היא השמדת המפעל הציוני. המדינה הפלשתינית פשוט תהיה מסגרת ארגונית נוחה יותר להתארגנות לשם השגת המטרה, ואני מקווה שאף אחד לא חי באשליות שהיא תהיה אור לגויים, דמוקרטית, מערבית ומשגשגת.

הזירה הזו לא הולכת להיעלם, היא פה ובשביל להתמודד איתה. לא מספיק לשים פלסתרים. יש צורך בטיפול שורש מעמיק, כמו שבוצע בשאר החזיתות שלנו והוכח כיעיל.

אם כפרי ושכונות טרור יעברו פרוייקט תמ"א D9, אם כל מחזיק נשק יחוסל באופן מיידי, ואם ייתנו לצה"ל לעשות את העבודה שלו כמו שהוא יודע, הכל היה נראה אחרת. אם למשל היה פיגוע בכביש 55, בכפר פונדוק, צריך היה כבר באותו יום להרחיב את הציר הזה לתלת נתיבי, תוך הריסה מוחלטת של כל החנויות בצידי הכביש. העוקפים למיניהם הם בשורה לרכבים, אבל הם לא על חשבון הביטחון אלא כהשלמה אליו.

זו החזית השביעית שלנו, והמטרה היא להפוך אותה לעורף ולעומק - לעורף האזרחי של המדינה ולעומק הבטחוני שלה. אם זה עוזר לחשוב בהתאם לכך, תל אביב יכולה להיות עוטף שומרון, מודיעין לעוטף בנימין, באר שבע לעוטף יהודה ונתניה לעוטף טול כרם. אבל יהודה ושומרון היא הבסיס לקיומנו פה - לא רק בזכות כל העבר וההיסטוריה העשירה שלנו בשטח, אלא בשביל העתיד של כולנו פה. זה הזמן להבטיח זאת, ולהתחיל לטפל בחזית הזו. מלחמה עכשיו, שקט אחר כך.