בכל פעם שאנחנו מדברים עם הורים על ההבדל בין הדור של הילדים שלנו לדור שלנו (ההורים), ומציינים את העובדה שבעוד שאנחנו 'מהגרים דיגיטליים', הילדים שלנו הם 'ילידים דיגיטליים'.
הרבה הורים לא מבינים את ההבדל. הרי גם אנחנו (בעיקר הורים שנולדו בשנות ה-80-90), גדלנו על טלוויזיה עם תוכניות חינוכיות יותר ופחות. גם אנחנו הושפענו מטרנדים חולפים שהופיעו על המסך, וגם אנחנו רצנו מבית הספר כדי להספיק בזמן לתוכנית שאנחנו אוהבים. גם אצלנו הטלוויזיה היא חלק מנוף הילדות, והתוכניות שעליהן גדלנו הן זיכרון נוסטלגי מתוק.
במובן הזה יש הרבה דמיון בין הדור שלנו לדור של הילדים שלנו, אבל למרות זאת יש גם הבדל גדול.
הנה דוגמה לשאלה שהגיעה אלינו השבוע מאחת האימהות: כל פעם שאתם אומרים שאנחנו ההורים לא גדלנו עם מסכים, זה לא מסתדר לי. גם אנחנו גדלנו עם מסך בבית, והדברים שראינו היו גרועים בחלקם. למה אומרים כל הזמן שההבדל בינינו לבין הילדים שלנו הוא כ"כ גדול? למה אומרים שקשה לנו להבין את החיים של הילדים שלנו?
תשובה: נכון מאוד. גם אנחנו ההורים (במיוחד ההורים הצעירים יותר), גדלנו עם מסך והוא לגמרי חלק מנוף הילדות של רובנו. גם אנחנו צפינו בטלוויזיה, שיחקנו משחקי וידאו, וראינו תוכניות שלא היו תמיד חינוכיות.
ובכל זאת, בשנים האחרונות המסך הפך להיות מכלי שיושב בסלון, ומחליט עבורנו מה יש לראות, לחלק בלתי נפרד מהחיים של כולנו, שמקשר אותנו לעולם האפשרויות הבלתי מוגבלות.
המסך היום הוא כמו עוד 'איבר' בגוף שלנו: הוא בא איתנו לכל מקום, נמצא עלינו מסביב לשעון, ואנחנו אפילו לא צריכים לחשוב על זה. אנחנו שולפים אוטומטית את היד ומוציאים אותו בכל סיטואציה אפשרית.
המסכים של היום מציעים תכנים מושכים יותר, עם גירויים חזקים שנועדו למשוך כמה שיותר את תשומת הלב, ומשמשים לא רק לבידור ולצפיה פסיבית, אלא גם אמצעי חברתי מרכזי עבור הילדים.
בנוסף, התכנים שנמצאים במסך רבים ומגוונים הרבה יותר, עד כדי כך שהם כמעט בלתי מוגבלים וקשה מאוד לשלוט עליהם.
ההבדל המרכזי בין הדור שלנו לזה של ילדינו, הוא לא במה רואים במסך, אלא בעיקר בעוצמה, בהיקף ובמקום שהמסכים תופסים בחיים. דווקא בגלל שהילדים שלנו גדלים בעולם שבו המסכים הם חלק בלתי נפרד מהחיים, חשוב שנבין את הפערים בין הדורות.
עבורנו, כשהיינו ילדים, המסכים הסתכמו בטלוויזיה פשוטה – חוויה מוגבלת בזמן ובתוכן. אבל עבורם, המסכים הם מרחב חיים. חברתי, רגשי, לימודי וגם מהנה. האחריות שלנו כהורים היא לא לדחות או לשפוט את עולמם, אלא להכיר אותו, ללמוד אותו ולהיות שותפים משמעותיים בתוכו. כשנצליח להבין את השפה הדיגיטלית שלהם ולחבר אליה את הערכים שלנו, נוכל לעזור להם לצמוח למציאות מאוזנת ומודעת, גם בעולם המסכים.