השאלה הזו חוזרת שוב ושוב בקרב הורים שמנסים לנווט את הדרך הנכונה לשוחח עם ילדיהם על נושאים רגישים. מצד אחד, אנחנו רוצים להגן על הילדים מפני חשיפה לתכנים שעלולים לערער אותם ולגרום להם סקרנות יתר. מצד שני, במציאות של היום, שבה תכנים מכל סוג נגישים בלחיצת כפתור, עולה השאלה: האם עדיף שאנחנו נפתח את הנושא בצורה מבוקרת או להניח להם לגלות את הדברים בעצמם?
שאלה כזו הגיעה אלינו השבוע: אני מרגישה שלפעמים עצם הדיבור על נושאים רגישים, מעורר סקרנות אצל הילדים, ובסופו של דבר אני זו ש'מכניסה' להם תכנים שלא היו נחשפים אליהם קודם. לדוגמה, ידוע שלא מפרסמים נתוני התאבדויות כדי לא להפוך את זה למקובל ולגיטימי ולגרום לתופעה להתרחב. אז איך בכל זאת אפשר לדבר על הדברים עם הילד, בלי לתת לגיטימציה ובלי לעורר גירוי וסקרנות?
תשובה: הדאגה שלך מובנת מאוד, והתחום הזה אכן מורכב ורגיש. אבל חושב לתת את הדעת על ההבדל המשמעותי בין הדרך שבה מדברים על נושאים רגישים, ובין עצם הדיבור עליהם.
לגבי התאבדויות, מחקרים מראים שכאשר הסיפור מתמקד בקשר הישיר בין המצוקה האישית של המתמודד לפתרון הקיצוני של התאבדות, הדבר עלול לייצר מסלול חשיבתי בעייתי אצל ילדים, כאילו התאבדות הינה פיתרון אפשרי ואפילו יחיד למצוקה. זו הסיבה שבתקשורת נמנעים באופן שיטתי מלפרסם פרטים כמו נסיבות אישיות או שיטות התאבדות. עם זאת, ישנן דרכים נכונות להעלות את הנושא – על ידי הדגשת האפשרות למצוא פתרונות אחרים, שיתוף בקשיים, ובניית מודעות לכך שתמיד יש לאן לפנות לעזרה.
כשמדובר בנושאים אחרים כמו מיניות, עישון או תופעות ברשת, המחקר מצביע על כיוון שונה. שיח פתוח, מכבד ומותאם גיל, דווקא מפחית את הסיכון להתנהגות שלילית. במצב הנוכחי של המדיה והחשיפה, אם אנחנו מתעלמים, הילד ללא ספק נחשף לבד, ללא כלים להתמודד, וכשזה קורה כך, זה עלול להוביל את הילד לבלבול ואף להתנהגות לא בריאה. לעומת זאת, כשאנחנו חושפים את הילד באופן יזום ומתוכנן ומובילים את השיחה, הילד מקבל את המסר בצורה מבוקרת, עם ארגז כלים שאנחנו מעניקים לו, והכי חשוב, בהמשך הוא ירגיש בנוח לפנות אלינו בכל שאלה בנושא.
לדוגמה, במקום שהילד ייחשף לבדו לתכנים פורנוגרפיים באינטרנט, ניתן לגשת אליו בשיחה כנה ולהסביר: "יש דברים כאלה ברשת, ויכול להיות שתראה אותם. זה טבעי להרגיש סקרנות, אבל חשוב להבין שזה לא מייצג מערכות יחסים בריאות. כדאי מאוד להימנע מזה, ואם זה קורה, אני כאן תמיד לשוחח על זה, אם תרצה". מסר כזה יוריד את ההילה והמתח סביב הנושא וינרמל שיחה משותפת על נושאים חשובים ורגישים. וגם כשמדובר בנושאים כמו עישון, סמים או בריונות, שיחה מקדימה ומותאמת יכולה לעזור לילד לזהות את הסיכונים ולדעת איך להגיב.
חשוב מאוד לשים לב: אם השיחה שלנו תהיה בצורה ביקורתית ושיפוטית, היא עשויה לסגור את הילד או לעורר מרדנות או ריחוק. אבל אם ניגש מתוך כבוד ופתיחות, הילד יבין שאנחנו כאן כדי להדריך אותו ולא להעניש או לשפוט.
הגישה הנכונה היא לראות את עצמנו כ'מדריכים' במסע ההתבגרות של ילדינו. הילדים נחשפים לתכנים רבים, ולרוב אין לנו שליטה על המידע שמגיע אליהם. לכן, עדיף שאנחנו נחשוף אותם בצורה מבוקרת, חינוכית ומותאמת, עם דגש על ערכים ותמיכה. כך נוכל לבנות איתם שיח פתוח, ולהקנות להם כלים להתמודד גם עם מה שעדיין לא ראו – אבל אולי יפגשו בהמשך.