למה ילדים מבלים כל כך הרבה זמן מול המסך? זו שאלה שמטרידה כמעט כל הורה. זה לא סוד שהמסכים מספקים לילדים שלנו תעסוקה אינסופית, אבל למה הם מתקשים כל כך להתנתק? מחקרים מצביעים על שלוש סיבות עיקריות לשימוש מופרז במסכים:
הראשונה היא פיצוי על קושי. המסך הוא מקום שקל להרגיש בו טוב. הוא מיידי, מתגמל, ולא דורש מאמץ. במשחקי מחשב, למשל, אפשר להתקדם בשלבים ולצבור נקודות שמגבירות את תחושת המסוגלות וההערכה העצמית. ברשתות החברתיות, לייקים ותגובות מחזקים את הדימוי העצמי. ילד שחווה קושי מסוים מכל מיני סוגים בעולם האמיתי, עלול למצוא את עצמו נשאב מהר יותר לעולם הווירטואלי שבו תחושות אלה נגישות יותר.
הסיבה השנייה היא FOMO – הפחד להחמיץ. ילדים ובני נוער רוצים לדעת מה קורה כל הזמן, להיות מעודכנים, להרגיש שהם חלק מהחברה שסביבם. זה יכול להיות מעקב אחרי החברים באינסטגרם, צפייה בסרטונים ויראליים או בדיקה אובססיבית של ההודעות בקבוצות הוואטסאפ. התחושה הזו של 'כולם שם ואני לא', יוצרת משיכה אדירה למסך, שלא תמיד קל להשתחרר ממנה.
הסיבה השלישית, והיא אולי המשמעותית מכולן, היא השעמום. ילדים רבים פשוט לא יודעים מה לעשות כשהמסך לא נמצא לידם. אם פעם ילדים היו משתעממים ואז מוצאים פתרון: משחקים, ממציאים, יוצרים, הרי היום הם בקושי נותנים לשעמום הזדמנות לפני שהם מושיטים יד לטלפון. המסך מציע להם גירוי מיידי וללא מאמץ, אבל הבעיה היא שהוא לא באמת ממלא אותם.
איך מתגברים על בעיית השיעמום? מה יכול לעניין את הילדים מחוץ למסך?
החוקר פרופ’ מיהאי צ’יקסנטמיהאיי, שנפטר לפני כשלוש שנים בגיל 87, הקדיש את חייו לשאלה מתי אנשים נהנים באמת, וגילה את אחד המפתחות החשובים ביותר לאושר: מצב הזרימה (Flow). זה מצב שבו אדם שקוע כל כולו בפעילות שמאתגרת אותו בדיוק במידה הנכונה – לא פשוטה מדי עד שהיא משעממת, ולא קשה מידי עד שהיא מתסכלת. זה הרגע שבו אדם מרוכז כל כך בעשייה, שהוא שוכח מהשעה ומהעולם שסביבו.
ילדים שחווים מצב זרימה במה שהם עושים, הם לא מסתכלים בטלפון כל רגע ולא מחפשים משהו אחר לעשות. הם כל כך נהנים מהעשייה עצמה, עד שהם פשוט נשאבים לתוכה.
וכאן טמון הפתרון. מהנדסי המסכים והמשחקים יודעים איך לייצר אותם בדיוק כדי להביא את הילד לנקודת הזרימה. ולכן אם אנחנו רוצים למצוא לילד תחליף מעשי בעולם האמיתי - צריך להתמודד עם האתגר הזה, ולמצוא את נקודת הזרימה של הילד. במקום לקחת להם את המסך, אנחנו צריכים לעזור להם למצוא פעילות אחרת שממלאת אותם באמת.
איך עושים את זה? מתחילים משאלה פשוטה: מתי בפעם האחרונה הילד שלכם היה שקוע לגמרי במשהו, עד כדי כך שהוא שכח מהזמן? אולי זה קרה כשהוא בנה משהו בלגו, שיחק כדורסל וניסה לקלוע מהשלשה, צייר דמות שהוא אוהב, ערך סרטון ביוטיוב, או שגילינו שהוא אוהב לארגן וליצור פרוייקטים גדולים. יכול להיות שלא עולה לכם רגע כזה, וזה סימן שעוד צריך לחפש את הנקודה יחד עם הילד.
זה דורש ניסוי וטעייה. לא כל ילד ימצא את זה מיד, ולפעמים צריך לעודד אותם להתנסות. לעיתים, ברגע הראשון, כל דבר שאינו מסך ירגיש להם 'משעמם'. זה טבעי – כי המסך הרגיל אותם שהכול מהיר, מיידי וללא מאמץ. אבל אם נלווה אותם בשלבים הראשונים, אם נעזור להם להתגבר על הדחף הראשוני לחזור למסך ולהישאר עוד קצת בעשייה, פתאום נראה איך הם נכנסים לזה.