מעבר לכל הדיונים, הוויכוחים והמחלוקות, השאלה הגדולה ביותר ששאלתי את עצמי ביום ראשון בערב, שעות לאחר חזרתן של רומי, דורון ואמילי, הייתה: "מה זו ההרגשה המופלאה והבלתי מובנת הזו, שגורמת לעם שלם להרגיש כאילו הבת שלהם, הביולוגית, שבה מן התופת?"
הרי ראינו כבר מקרים דומים בעמים ואומות אחרות, כששבויים או חטופים שבים לאחר זמן ארוך מארץ שביים. גם שם התקשורת סיקרה בהרחבה, גם שם העניין הציבורי היה גדול, אבל בשום מקום לא היו צמודים כל תושבי המדינה למסכים כשהם מרגישים וחשים שבנם או בתם האישיים חוזרים מהגהינום.
מהו הגן הנסתר הזה שמחפה על כל הוויכוחים והמחלוקות, על כל היריבות והקטטות הפנימיות ומאחד את כולנו מול החיבוק של רומי ואמא שלה? מאיפה מגיעה ההרגשה הזו שגורמת גם לשוללי ומתנגדי העיסקה, לדמוע ולחבק את המשפחות ואת השבים והשבות?
הרב יונתן זקס מתרץ זאת בפרשנותו לפסוק בספר ויקרא: "וְאַף גַּם זֹאת, בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיהֶם. וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם, לִהְיֹת לָהֶם לֵ-אלֹהִים; אֲנִי ה' (ויקרא כ"ו, מ"ד-מ"ה).
הרב זקס מפרש שמכאן הראיה להבטחת התורה, שאפילו בשעתו הקשה ביותר של עם ישראל - מובטח לו שהוא לא יישמד ושא-לוהים לא ידחה אותו. הברית תישאר בתוקפה ותנאיה לא יפוגו. ופירוש הדבר הוא - מוסיף ומסביר הרב זקס - שהיהודים יישארו קשורים זה לזה באותן זיקות של ערבות הדדית, לעולם. שכן המקשר ביניהם והמאחד אותם לאומה, זו הברית, אותה ברית הקושרת אותם לא-לוהים. לפיכך, אפילו כאשר ייכשלו איש ברעהו במנוסתם המדומה מאוייביהם, הם יישארו כרוכים בערבות הדדית. הם עדיין יהיו אומה עם גורל וייעוד משותפים.
אז מסתבר שאנו יכולים להתווכח ולחלוק איש על רעהו, יכולים לריב ולהתפלג בדעות ומעשים, אבל הברית הקדמונית תישאר לעולם. כל עוד הברית עם בורא העולם תעמוד על תילה, מובטחים אנו שכולנו - ספרדים אשכנזים, שמאלנים וימניים, דתיים וחילונים, מעריצי הממשלה ושוטמיה - כולנו נישאר עם אותה נקודה קולקטיבית של ערבות יוקדת שתגרום לנו להרגיש שאורון שאול, רומי, אמילי ודורון, חבריהן וחברותיהן כולם, הם הבנים והבנות של כולנו.
יאיר ליברמן (ממתנגדיה הגדולים של העיסקה) כתב כך השבוע: ״אם לכמה שעות התאחדנו והתרגשנו סביב שלוש נפשות שהשתחררו מהשבי, והיות וכל אחד מאיתנו יכלו להיות אלה שיצאו מהשבי, אז אולי רצוי שנתחיל להתייחס אחד לשני מעט יותר בכבוד, מעט יותר בסבלנות, מעט יותר בהבנה, מעט יותר בחיבה ומעט יותר ברעות. וגם אם יש לנו חילוקי דעות מהותיים, הכי הכי חשוב לא לשכוח מי האוייב האמיתי, ולהמשיך להבהיר לו, שכמו ששאר האוייבים שניסו להשמיד אותנו, נמחקו כליל, כך גם זמנם יגיע במהרה, ואז בלי נדר באמת נהיה עם חופשי בארצנו״.