בלִיל המילים, המשפטים, הפרשנויות, הטענות והאג'נדות שנזרקו כאן לחלל האוויר והתקשורת, מסוגל לבלבל גם אנשים איתנים בדעתם והשקפתם. ולפעמים כדאי לסגור את כל המסכים וגיליונות העיתונים, לשבת לרגע עם עצמך ולעשות חשבון נפש כללי ואישי, בכדי לקבל תמונה נכונה על המצב שאופף אותנו מאז אותו בוקר של שמחת תורה תשפ"ד.
אוייבינו קמו עלינו לכלותינו. זה התחיל בדרום, המשיך בצפון, מליציות מעירק ותימן הצטרפו לחגיגה, וראש הנחש מאירן הפעיל את כל כוחותיו עלי אדמות כנגד 'הישות הציונית'.
למפרע מתברר שהדברים קרו דווקא בנקודת הזמן הזו, מפני שאוייבינו חשדו שאנו מצויים בשיא החולשה מכוח סכסוך פנימי ועמוק. הסערה הציבורית, הפגנות הענק והאנדרלמוסיה שכיכבה ברחובות בעקבות המהפכה המשפטית המתוכננת וכוחות המחאה (שבעיקר היו מורכבים מאלה שלא היו צריכים שום סיבה הגיונית בכדי להילחם בממשלת הימין ובנתניהו), העניקו לאוייב תחושה שזהו הזמן הנכון והראוי להלום בציונים.
כמובן שאפשר כעת להאשים כל צד. ואולי באמת כל צד אכן תרם את חלקו לעניין. אבל שום דבר טוב לא ייצא מהתחשבנות על העבר. הכל כעת שונה.
מה שקרה לאחר תחילת המתקפה הנוראה של שמחת תורה, הוא אות ומופת לבני העם הזה. צעירי ישראל, גם אלה אשר נחשדו בחיים וירטואליים, נהנתניים ורדודים, נטולי השראה ומופת - התגלו כאריות חזקים, מלאי נחישות והקרבה עד מוות. צעירים ישראלים מכל הזרמים והגוונים, זינקו אל תוך הקרב במסירות נפש אמיתית וללא מחשבה שניה, מיגרו את הרוע וחיסלו את בכירי ומנהיגי האוייב. ערי האוייב היו לעיי חרבות, בניו הפכו לפליטים נטולי בית. כוחות האויב מעזה ועד סוריה ולבנון, הוכו שוק על ירך, ומנהיגיהם נשלחו למסור דין וחשבון בבית דין של מעלה.
הציבוריות האמיתית בישראל (לא זו המשתקפת בערוצי החדשות) התגלתה כחזקה, מחושלת ומלאת ערבות. אנו כבר שנה חודשיים במערכה גדולה. חיילנו ממשיכים להקיז דם, חוטפינו עוד לא שבו, רבים מתושבי הצפון בגלות כאובה. ועדיין, העם הזה מוכיח שהוא לא מפחד ולא נחלש מדרך ארוכה. למעט בכייני האולפנים שמוכנים להטביע את הספינה רק כי רב החובל לא מוצא חן בעיניהם – עם ישראל חזק מתמיד. ביום שלישי השבוע הייתה ב-ynet כותרת של הכתב הצבאי הוותיק רון בן ישי: 'ההרתעה של ישראל נמצאת כרגע בשיא של כל הזמנים'.
אבל כל הנתונים הללו לא מפריעים לכל בעלי האינטרסים לזעוק בקול גדול קריאות קשות ונטולות ביסוס מציאותי. במרחב הציבורי ממשיכים כל בעלי האג'נדות הידועות בקריאות כמו 'ממשלת ישראל פתחה במלחמה נגד הרוב המוצק של עם ישראל', 'ביבי רוצח את החטופים, הוא לא רוצה אותם בחזרה', 'יותר מאירן וחמאס, הימין ונציגיו המשיחיים הם האוייב הגדול של עם ישראל', 'עשינו מספיק, זמן לעסקאות שלום עם אוייבינו'. (וכל אלה הם ציטוטים אמיתיים מפי אנשי ציבור, גנרלים ופוליטיקאים בעבר ובהווה). וכפי שאמרנו, כשמישהו צועק ללא הפסקה ובקול גדול, הוא אולי לא צודק, אבל הוא יכול להשפיע.
בנקודת הזמן הזו שומה עלינו להתכנס כל אחד עם עצמו, להביט היטב למציאות בעיניים, לחזק את המחשבה הנכונה והראויה ולהיות גאים בעצמנו. עם ישראל חי!