מה שיפה בכל 'הפרשייה' האחרונה מבית לשכת רה״מ, זה שכמו בכל הפרשות שמתפוצצות כאן בכל העשור האחרון, אין לדברים השפעת מינימום על הבייס של הקבוצה. לא מכיר קפלניסט אחד שערק למחנה סמוטריץ' כי התברר שסינוואר היה האשם היחיד באי הסכמה לעיסקה כלשהי, כמו שאני מוכן להתחייב שלא יהיה ביביסט אחד שמחר יצביע ללפיד בגלל 'הפרשייה המזעזעת' בלשכת רה״מ.
הטבע האנושי מלמד כי בניגוד לשינוי תפיסה צרכני או תפיסת יידע, אנחנו איננו משנים את תפיסתנו הפוליטית או את המחנה הפוליטי שלנו, אלא לעיתים נדירות מאד.
מרבית המחקרים שנערכו בתחום מראים, שברגע שמתגבשת אצל הילד או הנער דעתו הפוליטית, היא אינה נוטה להשתנות במשך כל חייו. לא משנה כמה מתאמצים להציג בפניו עובדות הסותרות את דעתו, הוא אינו משנה אותה, אלא בדיוק להיפך.
סקירה שערכו חוקרים מאוניברסיטת מישיגן ומאוניברסיטת ג'ורג'יה בקרב מאות אנשים, הראתה כי ברגע שהציגו להם עובדות הסותרות את תפיסתם, רק הלכה והתחזקה(!!!) אמונתם במפלגה המייצגת אותם.
אגב, ההנחה המקובלת בתחום היא, שהדעה הפוליטית שלנו נבנית בכלל ע״י חלקים פיזיולוגיים – כמו גנטיקה. חוקרים מאוניברסיטת סידני שבחנו את הגנים של יותר מ-12 אלף תאומים בחמש ארצות שונות, הסבירו כי האופן בו אנו מעבדים מידע, עובר בתורשה - ובאופן טבעי זה משפיע על הדעות הפוליטיות שלנו. חוקרים מאוניברסיטת ניו יורק טוענים, שסיבה לבחירה בימין או בשמאל קשורה בכלל במבנה המוח שלנו.
כך או כך, המציאות האנושית מלמדת כי אפשר להתווכח לעד, להביא ראיות חד משמעיות, לפמפם מציאות מזעזעת - ועדיין כל צד פוליטי יהיה נאמן לעד למחנה שלו.
אז למה כל המהומה? על מה כל הרעש והאנרגיות שאנו פוגשים מידי יום בתקשורת, בטורים היייצרים, באולפנים הבוערים וגם בשיחות הסלון שלנו?
לדעתי שתי תשובות פשוטות בעניין: הראשונה - אנושית ועתיקה: יצרי לב האדם. לא משנה מה תוכיח או יוכיחו לך, לא משנה היכן המציאות נמצאת ומה באמת קורה - אנחנו באים להשמיע את כל מה שהולעטנו בו במשך חיינו. המציאות או הנתונים פחות מפריעים לנו.
באנו לעבוד, באנו לנצח. מעולם לא הגיע אדם לוויכוח בכדי להאזין או להקשיב.
כך שגם אם מתברר שאין תוחלת בוויכוח, זה לא ממש משנה לצורך האנושי שלנו להשמיע ולהדהד את הצד שלנו, שהוא כאמור תמיד הנכון והצודק. אחרת למה שנחזיק בו בקנאות?
התשובה השניה והלא פחות עצובה: משתמשים בנו, מהתלים בנו, משחקים איתנו. התאגידים, התקשורת, מנהלי הרשת ומלכי הקמפיינים, צריכים אותנו; ובשביל הטרפיק שהוא סם חיים להם, הם יעשו הכל. ואם 'הכל' אומר לסחוב את כולנו בכל צורה ודרך למדמנת הסחי והמיאוס של שינאה והַשְנָאָה, של מדון ואלימות מילולית - הכל קודש על מזבח הרייטינג.
אז או שזה ייצרים ילדותיים בלתי נכבשים, או שאנו כלים על מגרש המשחקים של המיליונרים; אבל בשום צורה זה לא משהו מהותי וחשוב שעלול לשכנע את העומדים מולנו.
לא חבל על הזמן?