זכרו מי בין הלוחמים והנופלים

אסון הנמר״ה וזהות נופליו, חשפו בפנינו שוב את שיעורם  הלא הגיוני של אנשי הציונות הדתית מקרב הנופלים במלחמה הארוכה והקשה שנכפתה עלנו.

אנו לא עוסקים בחישובי מוצא וזהות הנופלים, אבל הכמות העצובה והלא סימטרית הזו, מצריכה סוג של מחשבה חדשה מכל הגורמים:

מצידה של המערכת הביטחונית, מצידה של המערכת התקשורתית וגם מצידה של המערכת החרדית. לפני הכל, הנתון הזה דורש חיבוק לאומי חם ואוהב לאנשי המגזר שתורם עד כלות, תרתי משמע.

זהות הנופלים בשבת שעברה מזכירה לנו שוב, שכשאנשי המחאה, נציגי אופוזיציה וכוכבי תקשורת מדברים באותה נשימה על 'ימניים הזויים ומשיחיים', על 'ביביסטים שמחרבים את המדינה', על 'בן גביר וסמוטריץ' האיומים והנוראים שחייבים להעיף בכדי להקים מדינה שפויה', ומצד שני מהללים את 'צה״ל המקודש והלוחמים עזי הרוח והגיבורים שנלחמים בחירוף נפש בגבולות' - שווה להזכיר להם שפעמים רבות מדובר באותו ציבור ממש.

ובאותו עניין - ביקורת, ראוי שתשמע; רצון לשפר, חשוב שיהיה. אבל הכתבות הרבות המככבות בטלוויזיה ובעיתונות, שהמכנה המשותף להן הוא הרמת ידיים קולקטיבית, נהי וייאוש מוחלט - מעלה את החשד והחשש, שבעלי הטורים והכתבים, כותבים ופועלים מתוך אג׳נדה אחת ויחידה. חוסר האחריות הלאומי שלהם והמורך שהם נוסכים ברבים מבני העם הזה על מזבח הכפשת הממשלה או הימין, הם דבר בלתי נסלח ויונצח לדראון עולם!

*

בעת הזו, השאלה הגדולה ביותר המונחת לפתחם של עסקני ורבני הציבור החרדי, היא - מה עושים עם הפער הגדול בתודעה הישראלית: ציבור ישראלי ענק לא מצליח להבין למה אי אפשר לשלב לימוד תורה עם שירות צבאי; ומדוע מגזר גדול ולגיטימי, חוסך לעצמו את הפחדים והחששות שמחלחלים כל העת אצל אמהות ישראליות רבות שבניהן נלחמים בגבולות ומעבר להן.

כבוגר חינוך חרדי (שעזב את הישיבה בגיל 21 והתגייס לשירות צבאי בן 3 שנים), אני מכיר היטב את התשובה ואת ההשקפה. אפשר להסכים איתה ואפשר שלא. אך אני יודע בוודאות, שרוב הציבור שחובב כותרות ופחות מיודע ומכיר את התמונה הגדולה והמורכבת, לא ממש מכיר את הפרטים.

דבר אחד כן ברור לי: הציבור החרדי ומנהיגיו לא עשו די, בכדי לנסות ולהסביר בלשון העכשווית, את הנרטיב שלהם. אם יש משהו שהוא כעת בגדר חובה, זו מערכת הסברה מיקצועית וחדה, שיודעת לתווך לכל רבדי העם את ההשקפה שבגינה ציבור שלם פטור משירות צבאי.

מאד יכול להיות שההסבר לא ישכנע רבים, אבל לפחות כולם ידעו באמת מה הסיפור ומה הן צדדיו.

*

ועוד נקודה חשובה. אני לא מצליח להבין, איך בלשכת רה״מ לא יושב מישהו שאחראי לכך, שכל משפחה שכולה מקבלת נציג של הממשלה שבא להלוויה או לשבעה. שאל כל משפחה של פצוע, יגיע לפחות פעם אחת שר או סגן שר לביקור וחיזוק. שלכל משפחת חטוף או נעדר, יבוא (אפילו כעת, באיחור) מישהו מנבחרי הציבור שלנו וידבר עם בני המשפחה. אולי הם יספגו צעקות או הערות, אולי לא בכל מקום יתקבלו בברכה, אולי יהיו בתים מהם יגורשו, אך לפחות הם ידעו שמצידם הם עשו את המעשה הנכון והמתבקש כלפי העם, הנזקק למילה טובה, מעודדת ומנחמת.