שתי טעויות ידועות ישנן להן לבני אנוש, באשר להגדרה הנכונה של המונח שמחה. העולם נוטה לבלבל בין שמחה להוללות ומתבלבל בין שמחה ואושר.
שמחה לא מתבטאת בהוללות, והוללות לא מביאה שמחה. שמחה אמיתית מגיעה ממשהו פנימי, משהו הבוקע מהלב והנפש ולא מאיזה גירוי או זרז חיצוניץ
זכורני כי המשגיח בישיבה, כשראה אותנו בחתונות חברינו מכרכרים בעוז עם התזמורת המרעישה והמלהיבה, הסביר לנו: ״בימים מקדם כך הייתה דרכה של שמחה: היו הבחורים יושבים ולומדים. ומתוך מתיקות הסוגיה, היו מתלהבים ושרים ומוחאים כף, ובהמשך כשנפשם עלזה מפיצוח סוגיה קשה או סברה נאותה, היו קמים אוחזים איש ביד רעהו ורוקדים כשהם מרגישים טפח מעל הקרקע... ומה רבתה עליבותינו בדורות אלה, כשאנו זקוקים לכלי נגינה וארונות שחורים אימתניים הקרואים רמקולים, בכדי לשובב את נפשינו ולגרום לנו 'לשמוח' 'לשיש' ולרקוד״.
פשוט וקל שאין אנו ברמה של אותם דורות קודמים קדושים ונקיים, עליהם שח המשגיח זצ״ל. אך גם היום, כשאנו שמחים, צוהלים ורוקדים, ראוי שלפחות נזכור כיצד ולמה שמחו פעם יהודים. הרבה דברים היו שם באותן שמחות. הוללות, או דברים המביאים לה - היו פחות. שמחה אמיתית, היא שמחה ללא הוללות.
ובהקשר לטעות השניה:
בניגוד למחשבה השוררת בעולם - שמחה יכולה להתקיים גם כשאין אושר.
"שמחה״, מלמדנו הרב יונתן זקס זצ״ל, ״רוחצת את החיים באור ומשחררת את הנפש מכלא עצמי. השמחה אינה מבטיחה אושר, פעמים היא ממלאת את מקומו. שמחה לא תלויה במצבך. שמחה לא מבטיחה שהכל טוב והכל נכון. שמחה מתאימה ונכונה בכל מצב והיא הדבר הגואל את החיים, השוזר בהן חוט של חסד.
"אפשר להכיר את החיים על כל ליקוייהם - ועדיין לשמוח. אין צורך להיות עיוור לפגמיו של העולם האנושי בכדי לשמוח.
"לשמחה כוח להביס את הייאוש. שמחה היא לא דבר תבונתי. יכול להיות שהחיים אינם הוגנים והעולם אינו צודק ועדיין יש שמחה. השמחה אינה פותרת בעיות, אבל נוסכת בנו כוח להמשיך לחפש להן פתרונות".
כשאנו מצווים לשמוח כמו בימים אלה, ראוי שנזכור את שני הכללים הנ״ל. זה בעיקר יגרום לנו להבין, מה זו באמת שמחה, ואיך נצליח לשמר אותה גם בחודשים הבאים.
פורים שמח ונכון, יהודים.