ראשית, אני מאמין שגם אתם שמתם לב לכך, שהעם שלנו התחבר השנה לחג בצורה חריגה. מאות כיכרות ברחבי הארץ מלאו בחנוכיות דולקות. לא היה קשה לשים לב שגם ברשויות וערים בהן לא הייתה תמיד שימת לב לחג ולמנהגיו, השנה הקפידו על הדלקות מכובדות ופומביות ועל פרהסיה יהודית גאה.
גם התמונות והסרטונים שיצאו השנה מבסיסי צה״ל וממחוזות הקרבות, תיעדו חיילים מכל הזרמים והקהילות חוברים יחד, להדלקת נרות בשם ומלכות - היו מנחמות ומחזקות.
נדמה כי בשנה שעברה עוד היינו בתוככי האבל וההלם. השנה, עם ישראל באזרחות ובשירות השתפך בתודה ובאהבה מול נרות החנוכה.
בראשון בערב הודלק הנר החמישי. בשל אישפוז של בת משפחה, שהייתי במיון של בית החולים 'השרון״ בפתח תקווה. שליח חב״ד במקום, הרב אפרים סגל, הדליק את הנר החמישי ואמר לסובבים: ״הרבי לימד אותנו שהערב הזה הוא ערב מאד מסוגל. זה לילה ראשון שיותר קנים במנורה דולקים מאשר אלה שלא".
וחשבתי לעצמי כמה זה מלמד אותנו על כלל חיינו. בלילה הראשון של חג החנוכה אנו מדליקים נר בודד אחד. שלהבת זעירה אחת מרצדת מול כל החושך. נר דק אחד מול שבעה קנים ריקים. קצת מייאש. אבל בהתמדה ועם כח של אמונה, אנו מוסיפים אט אט עוד נר ועוד אחד, עד אשר אור גדול כובש את החדר.
זה מלמד אותנו על חיינו. אל תרימו ידיים גם כאשר החיובי הוא במיעוט. עם התמדה ואמונה - האור יגבר וינצח את כל החושך.
והיה עוד משהו שלקחתי לעצמי מהחג הזה:
רבים בינינו מפיצים אור גדול כבר שנה ושלושה חודשים. לפידים של גבורה, אומץ, ערבות וחסד התגלו כאן במהלך המערכה האחרונה.
החושך הגדול האופף אותנו, הואר ע״י אנשים ששימשו מגדלור מאיר ומכוון. וזה הזכיר לי שאנשים רבים מחפשים כל חייהם את האור. הם מסתובבים בכל העולם, מגיעים לקצוות תבל, בכדי לגלות את הדבר הנכון והמאיר של חייהם.
מתי הם סוף סוף יבינו, שהם הם האור בעצמם.