בסוף השבוע הזה, ובצל איומי האימה של התקשורת וציוצים של תאבי מלחמה פנימית, ראוי להדגיש ולחדד: אין ולא תהיה 'מלחמת אחים'.
מה שכן יש, זה זעם בלתי נשלט בציבור מסויים, שההגה נשמט לו מהידיים, והוא עושה הכל ונאחז בכל מקרה (שינוי מערכת המשפט, בן גביר, סמוטריץ', החטופים, המלחמה, פיטורי בר וכו') למטרה הקדושה והבלעדית: סילוק נתניהו בפרט והחרבת שלטון הימין בכלל.
הכל מקודש על המזבח הזה: ״המלחמה כעת היא מלחמת שולל״ (אהוד ברק בתקשורת); ״נתניהו וממשלתו הם האוייבים החמורים ביותר לביטחונה של ישראל״ (גיא פלג בטלוויזיה); ״סרבו בקול גדול, תבעירו את המועדון״ (ליאת אלקיים, 'הארץ') ״טייסי חיל האוויר, דגל שחור מתנוסס מעל ראשכם״ (יגאל שוחט, 'הארץ').
שלא יובן לא נכון. גם בימין יש טעויות ודברים הדורשים שינוי מהותי. אבל משפטים כמו אלה שציטטתי ושבימים כתיקונם היו נכנסים מקסימום תחת הגדרה של 'מלחמה פוליטית שפלה' - בזמן מלחמה על המדינה ובימים שחיילנו נלחמים על נפשם בארץ אוייב - הם לא פחות מפשיעה אמיתית נגד העם ונגד החיילים שכרגע מוסרים נפש.
ודווקא בערבו של שבוע זה הרשו לי לפנות אל בני משפחת השכול הצה״לית ולומר:
סליחה בשם כולנו. סליחה על אלה המשתמשים בכם לצרכים הצרים שלהם. סליחה על אלה שמזלזלים ביקרים שלכם שעשו הכל למעננו. סליחה על אלה שמספרים שזו 'מלחמת שולל מיותרת', ואולי גורמים לכם לחשוב שקורבנכם הגדול היה לשווא. סליחה שאנו לא מעבירים לכם בכל יום מחדש את תודתנו ואהבתנו הגדולה. הבנים שלכם הם הגיבורים הגדולים של כולנו ובשמם לא ניתן לשום דיון או ויכוח פנימי, להצית כאן מלחמת אחים, כתאוות ליבם של מחרחרי המדון המעטים, שקולם אולי חזק אך השפעתם על העם מעטה.
ובהמשך לדברים הללו, השבוע, היה זה מדד המניות היומי, אשר הצליח להחזיר אותי אל דברי חז״ל בדבר חשיבותה של האחדות המחוייבת והנצרכת.
בסופו של יום הפגנות בירושלים, סיפרה מגישת החדשות בפנים חמורות סבר - כי מדד המניות הישראליות צלל לרמה הנמוכה ביותר מאז הירידה הגדולה שהתרחשה ב-8 באוקטובר. והדגישה אשת התקשורת, כי לא המלחמה, לא הקרבות או איומי הטילים - לא הצליחו להוריד את המניות הישראליות לרמה אליה צנחו, אלא החששות מפני מה שמסתמן כ'מלחמת אחים' קרובה וחששם של המשקיעים כי ישראל כבר אינה מגובשת, מחושלת וחזקה כבעבר.
והדברים הזכירו לי את דברי חז״ל ביחס להיסטוריה היהודית ולחוסנו של עמנו. רבותינו סיפרו לנו כי הקדוש ברוך הוא מוכן להעלים עין אפילו מעבודת אלילים, בתנאי שהעם מאוחד וערב זה לזה, ומצד שני יד האוייב גברה וחורבן גדול בא עלינו, אפילו בזמנים שכל ינוקא ישב ולמד בבית המדרש - בשל הפילוג והמחלוקת שפשו אז בעם בכל עוזם.
היום כמו אז, גם בקטע הגשמי וגם בקטע הרוחני אנו שוב חוזים במציאות המספרת לכולנו שהדבר הכי חזק והכי מנצח אצלנו זו הערבות והביחד.
לא יעזור צבא גדול וחזק, לא יעזרו הסטנדרים והלימוד בבית המדרש. אם לא תהיה אחדות ואהבה בנינו, - תגבר חלילה יד האוייב.