אנו כבר בתוככי חודש הגאולה, חודש החירות. ובעוד שבוע נציין את שחרור החטופים הגדול בהיסטוריה: עם שלם שנחטף ע״י מלך מצרים שבתרגיל בזוי, המסמל את ההיפך המוחלט מהכרת הטוב לצאצאי יעקב שהגיעו בזכות יוסף שהציל את מצרים מרעב והפך אותה לממלכה הגדולה והחזקה בעולם, הפך את העבריים לעם של עבדים. מאות שנים הוא העביד אותם בפרך עד שכמעט שכחו מי הם, ומדוע הגיעו לארץ הפרעונים.
רוב המסר העובר בליל הסדר מאב לבן, יְספר על העובדה הפשוטה, שאילו הקב״ה לא היה מוציא את אבותינו אז ממצרים, היינו כולנו מככבים עד היום בשוק העבדים של קהיר.
קשה שלא להקיש את ציון המאורע ההיסטורי, למצבנו כהיום, כשבעיר עזה השוכנת על גבול מצרים, נמצאים גם היום עבריים חטופים שאין להם מציל ומושיע.
אני שותף לרבים בעם הזה, המבינים שללא כוח לחימה מסיבי, הם לא ישובו. ההיגיון הפשוט והעצוב אומר, שאין סיבה בעולם, שהחמאס הנאצי ישחרר את כל החטופים בעד שום עיסקה שבעולם, מלבד אופציית 'ה'ניצחון המוחלט' שלהם.
הם ואנחנו יודעים שעשרות החטופים החיים, המוחבאים במחילות שמתחת לעיר, הם הם הערבות היחידה לכך שצה״ל לא מוחק את העיר ואת אנשיה כל עוד חמאס שולט בה.
אבל, וזה אבל גדול, אני כן מאמין שהממשלה הזו יכלה לעשות יותר למען בני המשפחות.
אני כן חושב שהממשלה הישראלית והעומד בראשה, היו צריכים לצאת מגדרם, ולהגיע (לפחות שר או סגן שר) לכל משפחה ומשפחה של כל חטוף (וממש לא משנה מה דעתה של אותה המשפחה על הממשלה והעומד בראשה), כדי להסביר שוב ושוב, מדוע ממשלת ישראל נוקטת בדרך בה היא צועדת, מדוע אלה האילוצים הלאומיים; ולבקש את סליחתם של ההורים, האישה או הילדים של האנשים אשר משלמים את המחיר הכי כבד על האסטרטגיה הישראלית חסרת הפשרות; לחבקם ולאמצם, ובעיקר להשאיר מסר: אנו מבינים ושותפים לכאב הנורא שלכם, לתיסכול והייאוש, אבל זו המציאות הישראלית הכואבת ואנחנו אתכם באש ובמים.
גישה והנהגה כזו, מלבד האנושיות הבסיסית שזה, הייתה מוכיחה ומלמדת על רגישות ההנהגה בישראל לכאבם הבלתי אנושי של המשפחות והחטופים.
אף אדם נורמלי מלבד כמה ממטורללי קפלן, לא חושד בנתניהו שהוא מעדיף את החטופים מתים, חלילה. אבל העם הזה היה רוצה לראות יתר רגישות ואנושיות מצד שלוחי הציבור שלנו, כלפי המשפחות אשר כבר שנה וחצי חייהן אינם חיים, ויומם לא יום ולא לילה.