קניה או שכירות? – הזדמנות שהיא שעבוד

אחת השאלות הנפוצות ביותר ששואלים אותי, היא 'האם כדאי לקנות דירה למגורים או להישאר בשכירות?'. זו שאלה שמגיעה מזוגות צעירים, ממשפחות, ולעיתים גם מאנשים מבוגרים שכבר עברו דירה פעמיים-שלוש, ועדיין מתלבטים. זה לא רק שיקול כלכלי. זו גם שאלה רגשית, ערכית, ולעיתים אפילו תרבותית. כולנו גדלנו על החלום הישראלי: בית עם גינה, משכנתא, שכנים טובים וקפה של בוקר על המרפסת. אבל השאלה היא, האם החלום הזה עדיין רלוונטי? והאם הוא שווה את המחיר?
במאמר הקודם שפירסמתי, דיברתי על יציבות הנדל"ן בישראל. על העובדה שבניגוד להרבה שווקים בעולם, שוק הנדל"ן פה לא מתמוטט בכל פעם שיש רעש כלכלי. זה נכון. אבל הפעם אני רוצה לדבר דווקא על השאלה הכי פרקטית ויומיומית: האם כדאי לנו, כמשפחה או כזוג צעיר, לרכוש דירה למגורים – או לבחור באפשרות של שכירות ארוכת טווח?

האשליה שבבעלות

הרבה אנשים מרגישים שבעלות על דירה נותנת להם שקט, תחושת ביטחון. הם לא חייבים להתפנות, לא תלויים בבעל בית, ויכולים סוף סוף לעצב את הבית כמו שהם רוצים. ואני לגמרי מבין את זה. גם אני אוהב יציבות. גם אני אוהב לדעת שאני בבית שלי.
אבל מה קורה כשהמחיר של ה'שלי' הזה, הוא עשרות שנים של תשלומים? מה קורה כשכדי להיות 'בעל בית', אתה נאלץ לרכוש נכס שלא באמת מתאים לך – במיקום רחוק, בדירה ישנה, בבניין שאתה לא אוהב – רק כי זה מה שיכולת להרשות לעצמך?
אני רואה את זה כל הזמן. זוגות צעירים שמגיעים אלי עם חצי מיליון ש"ח – חסכון יפה מאוד לכל הדעות – אבל מהר מאוד מבינים שזה מספיק אולי לדירה שונה ממה שחשבו, אולי בלי גינה אולי אפילו בלי מעלית, אולי עם שכנים שמעשנים בחדר מדרגות ומרפסת שפונה לחניון.

בין החלום למציאות

במקום לרכוש את 'בית חלומותיהם', הם מתפשרים – כי 'עדיף לקנות משהו', כי 'שכירות זה כסף לפח', כי 'עדיף לשלם משכנתא מאשר שכר דירה'. כל המשפטים האלה חוזרים שוב ושוב, אבל אף אחד מהם לא מתייחס לשאלה האמיתית: מה אתם באמת רוצים מהחיים?
לא פעם קורה שאותו זוג חוזר אלי אחרי שנתיים. הם הצליחו לקנות, עברו, ניסו, התאמצו – ואז הבינו שזה לא זה. האזור לא כמו שדמיינו, התחבורה גרועה, הגנים רחוקים, והבית – רחוק מלהיות חלום. אבל המשכנתא ממשיכה. והמחוייבות נשארת. ולפעמים, אפילו אם הבית עלה בערכו, הם מגלים שעם כל ההוצאות – הם לא באמת הרוויחו. הם פשוט שרדו, וכמובן אילו היו קונים באותו סכום מראש להשקעה, היו במקום אחר לגמרי.

מגורים ≠ השקעה

ופה מגיע אחד המסרים הכי חשובים שלי: מגורים הם לא השקעה. גם אם ערך הבית שלכם עלה – כל עוד אתם גרים בו, זה כסף שלא באמת זמין לכם. הוא לא מניב תשואה, לא מחזיר את עצמו, ולא משפר את תזרים המזומנים שלכם. הוא פשוט – מקום לגור בו.
לעומת זאת, דירה להשקעה יכולה לעשות את כל הדברים האלה. היא יכולה להניב הכנסה חודשית, לכסות משכנתא, לצבור ערך, ואפילו כן, לאפשר לכם – ביום מן הימים – להגיע לבית החלומות באמת. מתוך עוצמה כלכלית, לא מתוך חולשה רגשית.

הדוגמה האישית שלי

אני אתחיל מהבית. אני בחרתי קודם לרכוש נכס להשקעה. עשיתי את זה לא כי לא רציתי בית למגורים, אלא כי הבנתי שעדיף לי להקים בסיס יציב – תזרים חיובי, ביטחון כלכלי, הון שצובר ערך – ואז לחשוב על מגורים. ולשמחתי, זה השתלם.
ואני לא לבד. יש לי עשרות לקוחות שעשו את אותו מהלך. רכשו דירה בתקציב שלהם, השכירו, התחילו לראות הכנסה חודשית, ולאט לאט בנו לעצמם חופש כלכלי. חלקם עדיין גרים בשכירות – בבית מהמם, מרווח, באיזור טוב – משלמים שכר דירה סביר, ונהנים מאיכות חיים גבוהה הרבה יותר ממה שיכלו להשיג אם היו קונים.

השוק אומר את דברו

מה שמעניין במיוחד הוא, ששוק השכירות לא עלה בקצב של מחירי הרכישה. למה? כי שוק הקנייה מונע הרבה פעמים מרגש, מהייפ תקשורתי, מלחץ סביבתי. אבל שוק השכירות הוא שוק קר ומדוייק. אנשים לא מוכנים לשלם כפול על אותה דירה רק כי 'המחירים עלו'.
מה שזה יצר בפועל, זו הזדמנות נדירה: לגור בשכירות – ולעשות את זה טוב. ממש טוב. בית יפה, אולי אפילו חדש, חוזה לטווח ארוך של חמש עד עשר שנים (שאפשר ואפילו כדאי לדרוש), ותנאים מצויינים. בלי להשתעבד, בלי לרדוף אחרי המשכנתא, ובלי לוותר על החלום. רק לדחות אותו טיפה, ולעבוד אליו בחוכמה.

תראו את התמונה הגדולה

שוק הנדל"ן מתנהג כמו מרתון – לא כמו ספרינט. מי שרץ מהר מידי בהתחלה, מתעייף באמצע. מי שמתכנן נכון, מקצה משאבים בחוכמה, משלב בין מגורים איכותיים להשקעות חכמות – מגיע רחוק הרבה יותר.
כן, אולי תצטרכו לוותר על הפיד בפייסבוק שבו אתם מצטלמים עם המפתח לבית החדש. אבל אולי תזכו לצלם את עצמכם בגיל 45 – יוצאים לפנסיה מוקדמת, עם שלוש דירות מניבות ותזרים חודשי של עשרות אלפי שקלים. זו לא בדיחה – זו פשוט בחירה בדרך אחרת.
לסיכום, העולם משתנה. גם ישראל משתנה. הדור שלנו צריך לחשוב אחרת. לשבור מוסכמות. לא כל מי שקנה דירה – עשה עסקה טובה. ולא כל מי שגר בשכירות – זורק כסף לפח. לפעמים, דווקא מי שבחר לא לקנות – הוא זה שיצא לחופשי.
אז בפעם הבאה שתשאלו את עצמכם אם לקנות או לשכור – תזכרו: ההזדמנות הכי גדולה יכולה לפעמים להסתתר בתוך ההחלטה הכי לא פופולרית.