לאורך חיינו נשמע את הציווי הזה שוב ושוב, והוא זה שידחוף אותנו להתחתן ולהקים בתים ולבנות את עצמנו ולמצוא את עצמאותנו. ואם נביט עמוק יותר נוכל למצוא את הציווי של לך לך מוטמע כבר בעצם בריאתו של האדם במילים 'על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד'. יש בפסוק זה משהו מנותק מההקשר. הרי לאדם וחווה לא היו הורים שמהם היה צריך ללכת אל הבית החדש שהם בונים, ובכל זאת הפסוק מופיע שם בספר בראשית בפרשת הבריאה, כדי להטביע בנו את היכולת לצאת לדרך – לעשות לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל המשפחה החדשה, אל בניית הבית העתידי של חיינו.
עם זאת, בו זמנית התורה מצווה עלינו שלא נשכח לכבד את הורינו, כי כיבוד הבית המקורי שלנו הוא חלק לא פחות חשוב מהיכולת ללכת ממנו לביתנו החדש. ולמרות שציווי ה'לך לך', לא אמור לסתור מצוות כיבוד הורים, משפחות וזוגות רבים מסתבכים בין שני הציוויים. כמה מריבות אני פוגשת בקליניקה בין בני הזוג על המקום של ההורים בתוך הזוגיות שלהם.
שאלות כגון כמה מתארחים ומארחים את ההורים? מה עושים כשאחד ההורים של בני הזוג מתערבים ומעירים הערות על הזוגיות או גידול הנכדים? בני זוג שמגיעים לקליניקה שלי ומשתפים אותי כי השני מעדיף את הוריו על פניהם.
לפני מספר ימים הגיעה אלי אשה ששיתפה אותי: בעלה עובר כל יום בדרך חזרה הביתה מהעבודה, בבית הוריו ואימו מכינה לו את ארוחת הערב, וכמה שהיא נפגעת מכך שבעלה מעדיף את האוכל של אמו על פני האוכל שלה, ועל שהוא מעדיף גם את השיח עם אמו בזמן הארוחה על השיח עימה.
ועל רקע ההתנגשות בין הציוויים – בין 'לך לך' לכיבוד הורים – נוצרות מריבות רבות שמפרידות ומפרקות בתים. אז איך ניתן לגשר ולמצוא דרך מאזנת בין לעזוב את בית ההורים לבין להמשיך לכבדם?
עם השנים וצבירת הניסיון כמטפלת וגם כבת וכלה, החלה להתגבש בתוכי תשובה לשאלה. כדי להצליח לאזן בין הציוויים אני חייבת לבחור לקבל על עצמי את מצוות כיבוד הורים! לשים את מצוות כיבוד הורים כיעד. להאמין שהמצווה הזו בונה את הבית העכשווי שלי. כי כשאני מכבדת את המקורות שלנו – שלי ושל בעלי, אני בעצם מכבדת את עצמי.
ככל שהמצווה הזו היא חלק ממני ומהרצון שלי, היא פחות מאיימת על הביטחון העצמי שלי. אם בעלי, לדוגמה, נמצא עם הוריו, הרי זה גם אינטרס שלי, ולכן הביטחון הקיומי שלי לא מאויים מכך שהוא מקיים מצוות כיבוד הורים, כי הרי בכך הוא מכבד בו זמנית גם את רצוני.
בנוסף לכך, הרבה מהמריבות הזוגיות סביב כיבוד הורים נובעות הרי מכך שמשהו פגום בביטחון הפנימי שלנו בקושי לבצע גם את ה'לך לך'; בכך שבן או בת הזוג שלנו הם באמת שלנו ולא של ההורים, שהוא/היא באמת יוכלו ויבצעו את ה'לך לך' שלהם.
לכן, ככל שאנחנו מחוזקים בביטחון פנימי בעצמנו, שאנחנו מאמינים בעצמנו, שאנחנו יכולים לצאת לדרך ושאנחנו ראויים לצאת לדרך וששווה לצאת איתנו לדרך לבנות את הבית שלנו; ככל שהביטחון שלנו בעצמנו חזק יותר - אנחנו לא צריכים להילחם בבית המקורי שלנו. העזיבה שלו היא פשוטה. והציווי של ה'לך לך' הוא רק ברכה שאנחנו לוקחים כצידה לדרך.